סער התמקם לצד השמאל והחמיץ הזדמנות למינוי שופטים שמרנים

בהליך בחירת השופטים לבית המשפט העליון משתקפת דמותו הפוליטית־לאומית של שר המשפטים גדעון סער. כמו בתפקידיו בעבר כשר החינוך וכשר הפנים, סער הוכיח גם הפעם יכולת ביצועית די מרשימה בניהול ההליך המורכב. היה צריך לרבע מעגל עם אנשי שמאל מובהקים בוועדה, עמדותיה של הנשיאה אסתר חיות והכוח שלה במסגרת הוועדה, וסיפוק כמה מההתחייבויות שלו כאיש ימין לכאורה.

סער ידע לקדם את התהליך בצורה יעילה ולהביא אותו אל קו הגמר. זה לא פשוט. מי שזוכר את תפקודה הלקוי של ציפי לבני כשהיתה בתפקיד מול הנשיא דאז אהרן ברק, מבין במה מדובר. ליבני לא הייתה מסוגלת לנהל משא ומתן תכליתי ולבצע פשרות, והתוצאה היתה שתהליך המינויים היה תקוע.

אבל תוך שהוא מוכיח יכולת של עכבר ועדות מנוסה ויעיל, התמקם סער לצד השמאל ומנע אפשרות למנות בסבב הנוכחי שלושה שופטים שמרנים באופן מובהק במקום שניים שיש המפקפקים בכשרותם השמרנית. בהחלטתו למנוע ממשלת ימין, סער ביצע למעשה פשרה לטובת מערכת המשפט. הוא ויתר על אג'נדה לאומית ציונית לטובת האינטרס הקיומי העצמי של מערכת המשפט על פני ציבור הבוחרים בארץ, שעדיפותו הייתה לממשלת ימין.

למרות התקפותיו על ח"כ דודי אמסלם ובנימין נתניהו בכרטיס אחד, היה זה דווקא אמסלם שזכה לקשב. הוא פתח דיון ציבורי, וכמעט כל הדוברים בשבוע האחרון, חלקם אפילו מהשמאל, נאלצו להודות שבחלק גדול מטענותיו הוא צודק. נכון, הסגנון, והנימוס. אבל אמסלם לא נמצא כאן על תקן יורש של חנה בבלי.

מה העמדה על זכות העמידה?

סער וחבריו מימין הצליחו קודם כל למנוע את הסיוט של מצביעי הימין, והוא מינויו של יגאל מרזל. הוא היה המועמד הראשי של מערכת המשפט והנשיאה חיות בראשה; אם היה נבחר, היה הופך באופן אוטומטי בתהליך הסניוריטי לנשיא בית המשפט, וככזה יש שמגדירים אותו כ"אהרן ברק על טורבו" במידת האקטיביזם שלו. במקומו, התעקשה חיות על רות רונן, והתקווה של נציגי הימין בוועדה שאפשר יהיה לעשות איזו עסקה שתמנע גם את מינויה - לא התגשמה. לגבי גילה כנפי־שטייניץ, גם אנשי הימין, שמבחינתם היא ליברלית, מודים שברמה המקצועית היא מינוי מעולה. אלא מה, הם טוענים, מי שמתחיל מנקודת הזינוק שלה - מגיע מהר לאקטיביזם שיפוטי.

כשאמרה אתמול שרת הפנים שקד, "אני בטוחה שלפחות שניים מהם בצד הנכון", כנראה התכוונה גם לשופטת שטייניץ. הקריטריון של שקד כפול: עמדות השופטים ביחס לחוק האזרחות ולעתירות להריסת בתי מחבלים. היא כנראה מחשיבה גם את יחיאל כשר כמי שנמצא "בצד הנכון". אבל נושא קריטי שהציבור לא יודע עליו דבר מבחינת השקפת השופטים הוא זכות העמידה. על כך מתח ח"כ אמסלם ביקורת קשה על ביהמ"ש העליון. אותו גלגלו החוצה מכל המדרגות בעתירה לגיטימית, בזמן שג'ינג'ים עולים במדרגות באופן חופשי כדי לעשות פוליטיקה בהיכל.