"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

במילה אחת: ניתוק

בנט לא מצליח להשפיע ולסחוף את הציבור, בעוד חלקים בממשלתו ממש מזלזלים במאמציו להתמודדות עם המגיפה • מסיבת העיתונאים הוכיחה שראש הממשלה מתרכז במציאות משל עצמו

, עודכן
0השמעה
רה"מ נפתלי בנט, צילום: מארק ישראל סלם

יממה וחצי אחרי מסיבת העיתונאים שארגן ראש הממשלה נפתלי בנט, שנראתה יותר כמו מצגת טיפים והמלצות מאשר דברים של מנהיג שאליו צריכה מדינה שלמה לשאת עיניים, אפשר לסכם את כל האירוע במילה אחת: ניתוק.

ראש הממשלה מנותק מהציבור ולא מצליח להשפיע ולסחוף אותו, הממשלה מנותקת מהראש שלה, וחלקים בה ממש מזלזלים במאמצים להתמודדות עם המגיפה. בנט נתן את כל הרפרטואר, וכשאני אומר רפרטואר הכוונה להמלצות ולהסברים מיושנים: נסו לעבוד מהבית, השתדלו לעטות מסיכות, וכמובן הקאבר ללהיט ההוא של נתניהו: "מכל העולם מתקשרים לשאול". אבל לא זה היה שיא הניתוק. הוא הגיע בחלק של שאלות העיתונאים.

עופר חדד, עיתונאי חדשות 12, הגיע באמת מוכן עם שאלת הטריפל שלו לחורף, והיא כללה שלושה בירורים מאוד־מאוד חשובים: "אתה מחליט על תו ירוק בקניונים - וברגע האחרון סיבוב פרסה. כלומר, האם ראש הממשלה וממשלתו לא מסוגלים אפילו להחליט על דבר פעוט כמו צבעו של התו, או חמור מכך, משנים את דעתם בהתאם לנראות?"; "אתה קורא לחסן ילדים, ואז אנחנו מגלים ששרת החינוך מסרבת לגייס את מערכת החינוך, בלשון המעטה"; "אתה מבקש מאזרחי ישראל לא לטוס לחו"ל, ואז משפחתך טסה למלדיביים. אדוני, מה הציבור אמור להבין?".

ראש הממשלה בנט: "הזמן שקנינו אוזל - האומיקרון כבר בארץ". צילום: לע"מ

בנט יכול היה להתייחס לשלוש השאלות, לבחור לענות על שתיים שיותר נוחות, ואפילו להסתפק באחת. אבל הוא לקח כמה שניות, ואז ענה תשובה לא פחות ממדהימה ברמת הניתוק שלה: "ממשלת ישראל, הממשלה הזאת פועלת בצורה יוצאת מהכלל... ממשלה שלקחה מדינה מסחרור של בחירות ועוד בחירות... אי־העברת תקציב..."

מה הציבור אמור להבין?

למסיבת עיתונאים יש כללים משלה, ועיתונאי ששאל לא יכול להישאר עומד ולענות "סליחה אדוני, מה אני שאלתי ומה אתה בחרת לענות?"

אנסה לענות לעופר חדד: ראש הממשלה שלנו בעצמו נמצא בסחרור. חבריו לקואליציה חוקקו חוקים מיוחדים כדי להיעדר מקבינט הקורונה. שרת החינוך שלו, על פי הפרסומים, מחבלת במאמץ חיסוני הילדים, אך הוא אינו יכול להתייחס. ולגבי משפחתו? גם היא צפצפה על ההמלצות של אב המשפחה וטסה להעלות תמונות מאיי המלדיביים.

סיפרו לנו שבנט מאושר, שמכיוון שאין לו שום "בייס" שהוא כבול אליו ולכן זה טוב. מה שעוד לא יצא משלל החצוצרות וקרנות האלפים המתודרכות בתקשורת, הוא באמת מלחיץ: האיש פשוט מנותק.
סליחה, אנסח את זה בצורה החיובית שלה התרגלנו: בנט מנותק, ולכן זה טוב. כך הוא מצליח להתרכז במציאות שהוא רוצה לייצר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר