ממשלת בנט-לפיד עשויה להפוך לתאונת שרשרת פוליטית

המנדט של נתניהו נגמר. אתמול העביר אותו הנשיא ליאיר לפיד ועכשיו יש לו 28 יום להקים את אחת הממשלות הקשות והמסובכות שקמו בישראל אי פעם.

יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, שמרנים ופרוגרסיביים, אנשי "יהודית ודמוקרטית" עם אנשי "כל אזרחיה". זה יכול להיות מתכון נפלא לחיים משותפים ואחדות, אבל זה גם יכול להתנגש ולהתפרק תוך זמן קצר ואולי אפילו לא להתגבש לממשלה אחת.

אין כמעט תחום ללא התנגשות. קחו, למשל, את נושא הביטחון: נפתלי בנט ימני, סופר־ימני, תפיסתו הביטחונית מיליטנטית, לא מתפשרת, מבקשת לפעול ביד חזקה מול אויבים, לא לשתוק, להתפשר ולהכיל. איך זה יסתדר עם שיתוף הפעולה הנדרש עם הח"כים הערבים ועם ניצן הורוביץ, שמבקש לשתף פעולה עם בית הדין בהאג?

קחו את סוגיית ההתיישבות. רק שלשום חתם גדעון סער על הצעת חוק של אורית סטרוק, הקשורה לפיתוח ההתיישבות הצעירה. זאב אלקין נחשב לאיש ארץ ישראל השלמה. איך הם יסתדרו עם יאיר לפיד שאמר בעבר שההתנחלויות "יקרות לנו" ושהוא "לא ייתן יד לבניה בהתנחלויות"?

איילת שקד, שמשימת חייה היא תיקון בית המשפט, מינוי שופטים שמרנים ורצון להעביר את פסקת ההתגברות - איך היא תסתדר עם בני גנץ שכבר הודיע שאין פסקת התגברות ואין חקיקות שפוגעות במעמדה של מערכת המשפט? וכל זה עוד לפני שדיברנו על שר הדתות הבא, מתן כהנא, המחשיב את עצמו "דוס" הרבה יותר ממה שחושבים עליו וההתמודדות שלו עם סוגיות הפונדקאות ונישואין אזרחיים שמבקשים לקדם עידן רול (יש עתיד) והורוביץ (מרצ).

זה כבר לא עניין של הפרת הבטחות בחירות בוטות כמו של בנט ("לא אשב עם לפיד או מרצ"), גם לא אלה המצחיקות של סער שאמר ש"לשאול אותו אם יישב עם לפיד זה כמו לשאול אם יישב עם פיטר פן" - ואתמול המליץ עליו לראשות הממשלה.

לניסיון להקים את ממשלת בנט־לפיד אין מכנה משותף מלבד אחד "רק לא ביבי". זה אולי נותן פייט בבחירות ומצליח לגבש גוש, אבל האם האג'נדה הזו יכולה לנהל מדינה? זו נראית כמו ממשלה (כמעט) בלתי אפשרית.