אושרו בטרומית: הארכת חוק ההתיישנות והטלת אחריות על מוסדות בהם התבצעה עבירה

"החוק יבטל את שאלת שעון העצר העומד מעל ראשם של ילדים נפגעים": מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת חוק ההתיישנות לתביעות בגין עבירת מין  של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה). 22 חברי כנסת תמכו ללא מתנגדים וההצעה תועבר לוועדת חוקה להמשך הכנתה.

לפי הצעת החוק, מוצע לשנות את המצב הקיים בדבר הארכת תקופת התיישנות בתביעות תקיפה מינית והתעללות, כך שהתקופה לא תקוצר במקרה והנפגע הינו קטין, אף אם הוגש כתב אישום נגד מבצע התקיפה ואף אם ניתן פסק דין חלוט בהליך הפלילי באותו עניין. 

בדברי ההסבר נכתב: "ניסיון החיים מלמד כי פעמים רבות חשיפת דבר הפגיעה וההליך הפלילי המתנהל בעקבותיה אינם בהכרח נובעים ממוכנותו של נפגע העבירה, מבשלותו, מבחירתו ומרצונו. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בנפגע עבירה שהינו קטין ואשר חלה לגביו חובת דיווח וכך פעמים רבות הוא מוצא עצמו, בעל כורחו, מהווה עד מפתח בתיק פלילי".

"במצב דברים זה, דרישת החוק לפיה תוך שנה מסיום ההליך הפלילי עליו ליזום תביעה אזרחית מביאה לתוצאה בלתי סבירה, לפיה נפגע אשר לא התנהל בעניינו הליך פלילי (תהיה הסיבה אשר תהיה) נהנה ממלוא התקופה עד למועד ההתיישנות, בעוד שאצל נפגע אשר הוגש בעניינו כתב אישום, כאמור לעיתים מבלי שהיה מוכן ובשל לכך, נקצבת תקופת ההתיישנות לשנה" כך לפי הכתוב.

ח"כ שיר סגמן מסרה בתגובה כי "אם אותו הילד לא יגיש באותה שנה תביעת אזרחית לא רק שהצדק לא יוכל לפעול בשלמותו, אלא גם בהנחה שהנפגע לא הגיע ממשפחה אמידה אותו הילד לא יוכל להשתקם ולא יוכל לקבל את המשאבים הנדרשים לטיפול ולשיקום. החוק שאני מביאה היום בפניכם בא לפתור את הבעיה הזו. החוק יבטל את שאלת את שעון העצר שעומד מעל ראשם של אותם ילדים נפגעים ויאפשר להם לפעול בזמן הנכון להם".

האחריות על הפגיעה המינית תוטל גם על מוסדות בהם נפגעו חניכים

בתוך כך, מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת חוק ההתיישנות עם תיקון לסעיף תביעה בגין אחריות לפגיעה מינית בקטין של חברת הכנסת מיכל רוזין, אליה הוצמדה הצעה דומה של ח"כ עאידה תומא סלימאן. 33 תמכו ללא מתנגדים והצעת החוק תועבר לוועדת חוקה להמשך הכנתה.

בהצעת החוק, מוצע להחיל את תקופת ההתיישנות המלאה בתובענות אזרחיות בגין עבירות מין שבוצעו בקטינים, גם על תובענות המוגשות כלפי נתבעים שאינם הפוגע, בשל אי מניעת הפגיעה המינית.

בדברי ההסבר נכתב: "במקרים רבים הנפגע אינו יכול לתבוע ישירות את מי שפגע בו מינית בשל סיבות שונות. לעיתים ראוי כי  האחריות הכבדה על הפגיעה המינית תוטל בין השאר על מוסדות בהם נפגעו חניכים מינית או על בני משפחה שידעו על הפגיעה המינית ולא עשו דבר. 

יש להיזהר מלסגור את דלתות בית המשפט בפני אדם הטוען לזכות, בייחוד כאשר האדם שנפגע, קורבן התקיפה המינית, ממשיך וסובל גם בהווה. יש אינטרס חברתי מובהק לאפשר לנפגעי עבירות המין לתבוע גורמים נוספים בסביבה שהתירה את הפגיעה המינית ולהיפרע מהם באופן אישי, על מנת להעביר את האחריות לשיקומם אל המעוולים, בני משפחתם ומנהלי המוסדות. בנוסף יש לאפשר לנפגעי העבירה להשיג להם צדק אישי, בהליך משפטי העשוי לעזור להחלמתם, להשבת השליטה שנגזלה בתקיפה המינית עצמה לחייהם וקבלת פיצוי על נזקיהם."

ח"כ רוזין: "היינו כולנו עדים לרצח המזעזע של ליטל יעל מלניק שנרצחה ע"י אח במוסד פסיכיאטרי שהיה אמון על הטיפול בה. המוסד שבו שהתה, לא שמר עליה ולא הגן עליה למרות התלונות. פעמים רבות ילדים חושפים את האמת בפני הגורמים במוסד ואותם גורמים לא עושים עם זה דבר. אם אותם גורמים ידעו שהם חשופים לתביעה הם יתייחסו לכך בצורה אחרת."