שר אוצר על תקן נפקד: ככה לא מנצחים מלחמה

הימים הם ימי מלחמה. האויב חזק, מתוחכם וחמקמק. אויב שלא הכרנו עד היום, כזה שיודע להגיע כמעט לכל אחד בעורף הישראלי. מיטב הלוחמים מתייצבים בחזית. יש הרוגים. מטפלים בפצועים מסביב לשעון. ההנהגה פועלת במתכונת חירום, ראש הממשלה מקיים הערכות מצב יומיומיות, שר הביטחון לא יוצא מהבור. ואלוף הפיקוד? הוא עסוק בדברים אחרים אז הוא שלח נציג מטעמו.

נשמע מצחיק? מופרך? הזוי? בלתי נתפס? ובכן, זה בדיוק מה שמתרחש בימים אלה בקבינט הקורונה, שממנו נעדר שר האוצר אביגדור ליברמן, ומסתפק בלשלוח נציג מטעמו.

ישראל במלחמה. נגיף הדלתא חמקמק. הרופאים והאחיות בחזית. ולמלחמה, כמו במלחמה, יש משמעויות כלכליות כבדות במיוחד. זה לא רק תקציב בתי החולים, רכישת חיסונים או הוספת מיטות - זה המשק שמתחיל לחטוף. ענפים שלמים שוב מוצאים את עצמם בסכנה, סוכני הנסיעות קורסים ואיתם כל מי שעוסק בעולם התיירות.

בעלי האולמות והאירועים - ואיתם אנשי הפקה, קייטרינג ומוזיקה - מתחילים לקבל ביטולים על אירועים, בגלל הדיבורים על סגר בעוד שבועות ספורים. כל החמרה גורמת להאטה. המשק עוד לא התאושש מהגל הקודם, ומתחיל להזדעזע מהגל הנוכחי. חל"ת? פיצויים? חוסר ודאות כלכלי? שר האוצר עסוק. הוא ישלח נציג.

אתמול, בראיון לרדיו 103FM, אמר ליברמן שאין לו כל כוונה להשתתף בדיוני קבינט הקורונה. באותו ראיון הוא גם הביע עמדה מתנגדת לסגר. האם לא כדאי שאדם, בעמדה בכירה כל כך, יביע דעה נחרצת כזאת רק אחרי שהוא שמע את הערכות המומחים, ראה את הגרפים והבין את המגמות?

משהו כאן מקולקל. ראש הממשלה החליפי, שפירט אך לפני חודשים ספורים כיצד הוא מתכנן להילחם בקורונה, בכלל לא מבין למה צריך אותו שם; שרת התחבורה, שאחראית לנתב"ג - נקודת התורפה שממנה התחילה המהומה - כלל לא חברה בקבינט; ושר האוצר? הוא בכלל שולח נציג אחר.