השמאל ה"נאור" נגד נאור יחיא

הכעס בחוגי ה"אנטי-ביבי" על כך שהנשיא המיועד, יצחק הרצוג,החליט למנות לדובר את נאור יחיא, שהיה בשנתיים האחרונות איש התקשורת של נתניהו - מזכיר את הזעם שהופנה כלפי תמר זנדברג, כאשר נודע כי משה קלוגפהט, שהיה יועץ תקשורת לגורמי ימין, נפגש איתה וייעץ לה לקראת בחירתה לראשות מרצ. התקשיתי מאוד להבין הן את הזעם ההוא והן את הזעם הנוכחי, ואתההפגנות ליד ביתו של הרצוגבשל המינוי הזה.

איני מכיר את יחיא, ויכול להיות שאינו מתאים לתפקיד ושהנשיא המיועד יחליף אותו, אבל איני מוכן לפסול אותו מראש רק משום שעבד בצמוד לנתניהו בעת האחרונה. לא רק משום שרבים, ואולי רוב האנשים שעבדו בצמוד לנתניהו, לא נותרו מעריציו וממשיכי דרכו, אלא משום שמדובר במינוי מקצועי, ואין מקום לפסול אדם לתפקיד כזה בלשכה הממלכתית ביותר בממשל שלנו, רק משום שהיה דוברו של ראש ממשלה לשעבר, אשר דעותיו הפוליטיות אינן דומות לאלו שלי.

המחנה הציוני הליברלי, המאמין בשוויון ערך האדם והמתנער מדעות קדומות, צריך לתת דוגמה להתנהגות מכילה, ולהימנעות מהטלת סטיגמות ומהדבקת תוויות. סביר להניח שנאור יחיא הוא איש מקצוע שעבד שנים ארוכות בחטיבת דובר צה"ל ובמקומות אחרים, וכפי שראה עצמו מקצוען, המוזמן לתפקיד חשוב כדובר ראש הממשלה, הוא רואה הזדמנות מקצועית לעבוד עם נשיא המדינה. אפשר להניח שאם יתגלעו חילוקי דעות אידיאולוגיים משמעותיים בינו לבין הנשיא, הוא לא יוכל להמשיך בתפקידו, אבל מדוע לפסול אותו מראש?

לזכותו של הרצוג ניתן לומר כי עוד לפני שנכנס לתפקידו, הוא עושה מאמצים של חיבורים ולא של הרחקה ופסילה. יכול להיות שלא התכוון לכך מראש, וכי בחיפושיו אחרי איש מקצוע המתאים לתפקיד נתקל ביחיא, והחליט שלא לפסול אותו רק משום שעבד עם נתניהו, אבל גם אם זה היה המהלך, וגם אם לא עמד מאחורי המינוי צעד עקרוני של קירוב והכלה - יש לברך על כך שגם לאחר הביקורת הלא כל כך צפויה מחוגים מסוימים על המינוי, הוא לא חזר בו. כל מה שנותר הוא לאחל הצלחה לנשיא הבא שלנו ולאנשים שיעבדו איתו בתפקיד החשוב המצפה לו.