החוק נגד נתניהו - הוכחה שמדובר בגניבת בחירות

החוק הפרסונלי נגד בנימין נתניהו מאשר שכל מעשה מרכבת הקואליציה הזאת הוא טמא, ובמהותו הוא גניבת בחירות.

תוכנית העוועים הזאת לחוקק חוק נגד אדם אחד, נתניהו, מבהירה למי שעוד לא הבין שכופים על עם ישראל ממשלה אנטי-דמוקרטית. מתנקשים ברצון העם. נגד התנקשות כזאת כנראה עדיין אין חוק. במשך כל השנה וחצי האחרונות ארגוני הסתה של השמאל בחולצות שחורות ובדגלים שחורים טלטלו את המדינה דווקא בעיצומה של מגפת הקורונה. זאת הייתה תנועה מהפכנית אנרכיסטית, שבראשה כמה מהאישים שמבקשים לדכא את החלקים הגדולים בציבור הישראלי.

הקמת הממשלה הזאת, אם זה יתרחש לבסוף, היא מעין נורמליזציה של הטירוף והאנרכיה שזרעו אנשיהם של אהוד ברק, יאיר לפיד ומפגיני בלפור, שכבשו פעמיים בשבוע את מרכז ירושלים עוד לפני שחמאס הכניע את מפכ"ל המשטרה לגחמותיו. נתניהו הוא לא איום על הקואליציה המתגבשת; הוא המנצח של הבחירות מלפני חודשיים וחצי. גדעון סער, נפתלי בנט, ליברמן ולפיד הם גנבי הבחירות. כל אחד רימה חלק מהבוחרים בדרכו, בעיקר תוך הבטחה שלא ילכו עם לפיד כי ידעו שאנשים סולדים ממנו. אבל במדינה דמוקרטית אתה לא יכול להיפטר סתם כך אפילו בחקיקה ממי שחלקים בציבור נותנים בו את אמונם.

מי שחושש מאלימות לא צריך להתנפל על אנשים חסרי אונים הזועקים חרפות ונאצות; הגורם הראשי לאלימות אלו מעשים. בכוונה הזאת, שהיא גולת הכותרת של הקואליציה החדשה, אפשר ממש לשמוע את צליל הקריעה הצורמני של רקמת החיים בישראל. הציבור לא ישלים עם מהלך כזה ויתקומם. החשיפה של עמית סגל חושפת גם את פרצופו של נפתלי בנט. בנאומיו האחרונים הוא לא דיבר כמו ראש ממשלה מיועד, אלא כמי שמאיים על ראש הממשלה נתניהו. אז הנה, הוא רוצה שנתניהו יחסוך ממנו ומשותפיו ל"ממשלת הריפוי" את הצורך לבצע מעשה נואל שלא היה כמוהו בתולדות הדמוקרטיות. וזה מה שיוצר את התחושה שמדובר בהפיכה שלטונית.