גם אם זה כואב: יש כללים לוויכוח פוליטי

ייתכן שבנט ושקד טועים וייתכן שהם צודקים, אך יש קווים אדומים כשמתווכחים, גם אם זה נוגע בנימי נפשנו • איומים, אלימות ושימוש בשורש בג"ד - הם מחוץ לתחום

נפתלי בנט, צילום: יהונתן זינדל

תגידו, ירדתם מהפסים? נפתלי בנט ואיילת שקד הם בוגדים? בנט ששירת בסיירת מטכ"ל? שקד שיזמה עם יריב לוין, בכיר הליכוד, את הצעת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי? ח"כ (אל"מ מיל') מתן כהנא ששירת כמפקד טייסת?

אפשר לתמוך בחבירתם ל"מחנה השינוי" ואפשר להתנגד לה. לכל צד בוויכוח היצרי והאידיאולוגי והמאוד אמיתי הזה יש נימוקים טובים יותר וטובים פחות. אבל על דבר אחד אסור שתהיה מחלוקת - אלימות, איומים ברצח ושימוש בשורש בג"ד הם מחוץ למשחק. כאן, בקרב המפגינים בבלפור ובכל מקום אחר. זהו פתח למדרון חלקלק. מי שכבר נכווה ברותחין - רצח ראש ממשלה, לא יוכל לומר שלנו זה לא יקרה.

העובדה שהמציאות ברחוב וברשתות אילצה את משמר הכנסת, את המשטרה ושב"כ להצמיד לבנט ולשקד שמירה כדי להגן על שלומם ועל חייהם, היא תעודת עניות לחברה הישראלית, ובלתי מתקבלת על הדעת. קומץ קנאים משולי הימין - איבד את זה. הרוב המכריע בימין ובליכוד אינו שותף לאלימות, אך כדי שלא נידרדר אל עברי פי פחת, אסור לו להישאר רוב דומם. הוא יכול למחות נגד בנט ושקד, אבל בד בבד הוא חייב גם להוקיע כל אלימות או איום באלימות, מכל צד שהוא. זה מצופה מח"כים בליכוד וגם משרים בממשלה ומראש הממשלה, שהוא עצמו סבל לפני זמן לא רב מאיומים דומים.

ייתכן שבנט ושקד טועים וייתכן שהם צודקים. זה בכלל לא רלוונטי. יש כללים לוויכוח פוליטי, אפילו אם הוא נוגע בנימי נפשנו. יש כללים גם להכרעה פוליטית, גם אם מישהו סבור שמדובר ב"הונאת המאה". בסופו של דבר, ההכרעה לכאן או לכאן תיפול לפי רוב ומיעוט ו"אחרי רבים להטות".

אם וכאשר "ממשלת השינוי" תקום, מתנגדיה ואוהביה כאחד צריכים לאחל לה הצלחה, כי כישלונה עלול להיות כישלון כולנו. בבתי הכנסת, בשבתות, הציבור ימשיך לבקש - בין שתהיה זו ממשלה כזאת ובין שממשלה אחרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר