לא אטשטש מחלוקות - אקשיב להן

רק לפני כמה ימים יצאתי למסע קצר־ארוך אל בית הנשיאות של מדינת ישראל. חוץ ממרוץ המפגשים ומהשיחות עם 120 חברי הכנסת, אני ממשיכה למעשה את כל מסע חיי ביתר שאת וביתר עוז.

בית הנשיאה שאליו אני שואפת יהיה בית לכל אזרח ואזרחית באשר הם, הוא יהיה הלב הפועם שאליו מתכנסים הלבבות, האנשים וגם הסוגיות החברתיות הכי בוערות שעומדות על הפרק.
בית הנשיאה שעליו אני חולמת ימשיך להיות מוקד המחבר את קצוות העם הנפלא שלנו, מרכז שבו מעיזים להיפגש, לדבר ולהקשיב.

אני לא מגיעה מהעולם הפוליטי, ואולי אפילו רחוקה ממנו, אבל מרגישה בכל ליבי שאולי דווקא בשל כך אצליח להביא אל מדינת ישראל רוח של שלום, אחווה ועתיד משותף. עתיד שבו כולנו מסוגלים להתכנס אל הרוב המשותף שבו כולנו חפצים: חינוך, בריאות, רווחה, פרנסה, שגשוג, תרבות ושמחת חיים.

הרי אין בישראל אזרח או אזרחית, יהיו מי שיהיו, שאינם ראויים לכל אלה. כולנו חפצי חיים מלאי משמעות ועשייה, אלא שהמעט שעליו אנו חלוקים - וטוב שאנו חלוקים - ממלא את החלל מקצה לקצה ומציג לנו ולילדינו מצג שווא של מלחמת הכל בכל, כאילו אין בנמצא שום שולחן עגול שסביבו אנו מסוגלים להתכנס ולדון.

בית הנשיאה שלי לא יפעל לטשטוש מחלוקות אלא ידאג קודם כל לקיים אותן, לתת להן מקום, הקשבה וסובלנות. זאת משום שבעיניי אחדות אין פירושה אחידות.

הפסיפס הייחודי של אזרחי ואזרחיות ישראל יכול וצריך להיראות מרהיב ביופיו ובסגנונו, וליצור תמונת חיים משותפת. בעולם החינוך שממנו אני מגיעה אין מקום לשכוח תלמיד או תלמידה מאחור. הלב הפתוח, הידיים החמות והחיבוק העוטף הם האמצעים אשר בזכותם ילדים, וגם מבוגרים, יוצאים ומגשימים את עצמם, מגלים את הכוחות הכי גדולים הטמונים בהם ובונים - זה לצד זה - חברה בריאה, שאפתנית וחזקה יותר.

בדיפלומטיה בינלאומית אני עוסקת כבר שנים. גם שם, ראיתי בעיניהם של מנהיגי העולם שהקשר האנושי והאישי בין אדם לאדם מסוגל להביא ברכה אדירה על פני תבל.

בכוחו של הקשר הזה גם להוות מוקד לשיתופי פעולה תרבותיים, ערכיים ומוסריים, ולהוביל יחד, גם בעת מחלוקת, את הטוב המשותף שאליו האנושות כולה מייחלת.

אני אם, אני אישה, אני שליחת ציבור אשר אוהבת בכל נימי נפשי כל אזרח ואזרחית בישראל, ואני יודעת שהלבבות אשר הולכים ונפתחים סביבי בשנים האחרונות יכולים להיות בתוך העם כולו.
למדינת ישראל מגיעה תקווה שכזו, ולכן לפני כמה ימים הכרזתי מעומק ליבי: הנני.

הביא לפרסום: יורי ילון