אישור מועמדותו של שיקלי: בג"ץ שם קץ לרדיפה
שופטי בית המשפט העליון הראו שאם יש אפשרות לא להתערב במעשה הפוליטי ולא למנוע חירות בסיסית של אזרח בישראל, הם יבחרו בה • בעתיד משפטנים יתהו האם בית המשפט עשה בהחלטתו מהלך בנושא האקטיביזם השיפוטי • האקטיביזם אמנם לא התפוגג, אך ייתכן מעבר למדיניות הנמנעת מהתערבות בזירה הפוליטית ובחקיקת הכנסת
Your browser doesn’t support HTML5 audio
שופטי בית המשפט העליון הראו בדיון בבג"ץ שאם יש איזושהי עילה שלא להתערב במעשה הפוליטי ולא למנוע חירות בסיסית של אזרח בישראל, הם ייתלו בה כדי להעדיף פתיחות וחירויות. הם עשו זאת כשאפשרו את כינון ממשלת האחדות ב־2021 ואפשרו לבנימין נתניהו לכהן כראש ממשלה. הם עשו זאת גם כאשר העדיפו בפרשת הסרט של מוחמד בכרי "ג'נין ג'נין" את חופש הביטוי גם כשזה כולל תעמולת שקרים אנטי־ישראלית. אם היתה הפתעה מסוימת, הרי זה שההחלטה המתירה לעמיחי שיקלי לרוץ ברשימת הליכוד התקבלה ברוב גורף כל כך ולא על חודו של קול.
מי שעקב אחרי הדיון ביום חמישי שעבר יכול היה לראות ששלושת השופטים הדומיננטיים, שיש ביניהם ציר הבנה סמוי, הם הנשיאה אסתר חיות, השופט סולברג והשופט פוגלמן. נראה שהם לא התלהבו מהקונסטרוקציות שבנה עו"ד אליעד שרגא. תורת הכלנתריזם, כפי שפירשו אותה מרצ ושרגא, לא היתה משכנעת במקרה דנן. אולי צריך אפילו להתנצל בפני השופטים שנחשדו כמי שעלולים להעדיף את ההגנה על פסיקת עמיתם לבית המשפט העליון עמית על פני שיקול הדעת הענייני כפי שהונח בפניהם. בייחוד המדובר בעניין שיקלי, שהפך לנושא כל כך טעון ומתוח בזירה הפוליטית.
השאלה העקרונית שמלומדי משפט ינסו לנתח בעתיד היא האם בית המשפט עושה כאן מהלך חדש בנושא האקטיביזם השיפוטי. אין הכוונה שתורת האקטיביזם התפוגגה, אלא אולי הליכה לפי מתווה ליברלי שמשתדל להימנע מהתערבות בזירה הפוליטית ובחקיקת הכנסת ושומר את הסמכות השיפוטית להרחבת הליברליזציה בישראל רק כשמדובר בהחלטות ממשלתיות - או לפרשנות חקיקתית בהתאם לרוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מי שטען מזה שנים שזו הדרך הנכונה לבית המשפט העליון הוא פרופ' מנחם מאוטנר.
צריך לשים לב כי זו פעם שנייה בתוך חודש שבג"ץ נותן סטירת לחי ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה. כשמינוי כל כך חשוב הוא פוליטי בעליל, נראה שהיועצת מובילה את מי שמסתמך עליה בדרך־לא־דרך. היא שגתה בעניין השופט מזוז, ולפי פסיקת בג"ץ היא שגתה בריצה שלה להגן על פסיקת יו"ר ועדת הבחירות לפסול את שיקלי. האם היתה חייבת בכלל להיכנס לשדה המוקשים הזה?
מי שיסתכל בעין בוחנת על היחס העמוק של צמרת הליכוד כלפי מערכת המשפט בהשוואה ליחסם של שר המשפטים הנוכחי וחבר מרעיו, יראה שביסודו של דבר לליכוד יש הרבה יותר כבוד למערכת. סער, גנץ ושותפיהם רואים במערכת המשפט כלי פוליטי שצריך להשתמש בו בציניות אינסטרומנטלית כדי לנגח יריבים פוליטיים או כדי לבצע מחטפים. ואילו הליכוד בראשות נתניהו ויריב לוין מתכוון להכניס רפורמות שאולי דווקא הן תעזורנה לשמור בעתיד על עצמאות מערכת המשפט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו