קולו של טל גן צבי, ראש הסגל המתפטר של ראש הממשלה בנט, לא נשמע השבוע. גן צבי לא התראיין, לא מסר הצהרות ולא שחרר ציטוטים דרך "מקורבים". פרישה שקטה לכאורה, אבל רק לכאורה.
הודעת העזיבה של גן צבי, אם בכוונת מכוון ואם לאו, הייתה צעקה גדולה בת שתי מילים: המלך עירום. וגם שותפיו, והם לא מפסיקים לחצות קווים אדומים. צעקה ערכית אך מאוד פוליטית.
ראש הסגל גן צבי הלך עם בנט כברת דרך והיה שם כבר מימי "משהו חדש מתחיל", הקמפיין הראשון שניהל בנט עם כניסתו לפוליטיקה.
היה לצד בנט כשר כלכלה, במסע הבחירות שבו בנט הבטיח להפסיק להתנצל, במשרד החינוך ובהרפתקה שהחלה בכישלון הימין החדש והסתיימה בראשות ממשלת השינוי.
לפני כשבוע גילה גן צבי שמשהו חדש נוסף מתחיל. הסכמתו של בנט לעשיית עסקים עם המשותפת והישענות על בל"ד ועל אחמד טיבי, היו כנראה צפרדע אחת יותר מדי לבלוע עבורו, מה שקרע את המסיכה מעל מי שאכלו בשם ההישרדות על הכיסא גם את הצפרדע הזו לשובע.
בנט, שקד וחברי ימינה המתמעטים, גדעון סער וחברי תקווה חדשה האנמיים, "הצלע הימנית של הממשלה", בולטים כעת כמי שלא מוכנים למתוח את הקו שמתח גן צבי. הם התמסרו לתלות באצבעותיהם של עודה וכסיף, וקיומם הפוליטי תלוי בחסדיה של עאידה תומא סלימאן וסמי אבו שחאדה.
במערכת הפוליטית, וגם לכל אזרח, ברור ששעון החול הולך ומתרוקן והמשימה היא מקסום רווחים, או מזעור הפסדים.
הקרב על ראשות ממשלת המעבר
הקרב המרכזי מתנהל בין רה"מ בנט לשותפו, לפחות כלפי חוץ, ראש הממשלה החליפי לפיד - סביב השאלה מי יכהן כראש ממשלת המעבר אם הקואליציה תקרוס.
לפיד, אדריכל שיתוף הפעולה עם המשותפת, רואה גם הוא את הגמישות האידיאולוגית של ימינה ותקווה חדשה ומעמיד אותן במלכוד - או שיפרשו מהממשלה לנוכח הרומן עם טיבי ואז יהפוך ראש הממשלה החליפי לראש הממשלה בפועל, או שייכנעו להמשך שיתוף הפעולה עם עודה, ישמרו על הכיסאות אך יימחקו פוליטית בימין.
לבנט לא נותרו יותר מדי קלפים, במה שנותר מסביבת ראש הממשלה מבינים שהדיבורים על אחדות יפים אך ריקים, ומחפשים הישג כלשהו באופן נואש. הניסיון להתפאר באי־הוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור לא תפס, יוקר המחיה משתולל, וגנץ שולט באופן מעשי בכל ההחלטות הביטחוניות.
גם ביתר מפלגות הקואליציה נערכים לבחירות שהיו שמחים לדחות. סער מבכה את המצב בסקרים, אך משתעשע ברעיון לרוץ לראשות עיריית תל אביב, כשחברי הכנסת של מפלגתו פועלים מאחורי הקלעים כדי לנסות להקים ממשלה חדשה עוד בכנסת הנוכחית. ציר שקט שכזה מתנהל בין זאב אלקין ליולי אדלשטיין ולחלקים אחרים בליכוד, שמעדיפים גם כן לדחות את הבחירות.
עד כה מדובר במגעים בוסריים ובכל זאת כבר למדנו מזועבי, מסילמן ומהדחת ח"כ יום טוב כלפון כמה פירות בוסריים עשויים להבשיל במפתיע בתוך שעות. מי שלמדו את הלקח הזה על בשרם הם אנשי מרצ, שעדיין לא התאוששו מהלם פרישתה וחזרתה של זועבי לממשלה. מרצ כגוף פוליטי הוא דבר שאינו קיים. זו הסיבה שחבריה הפכו ל"בנטיסטים" השרופים ביותר, וייתכן שהיחידים. אין מחויבים ומסורים מהם לממשלה, ואין מפוחדים יותר מהם מפירוקה.
סכנת ההימחקות של מרצ מהמפה נעשתה מוחשית מתמיד, בייחוד לאור הכוונה של לפיד והעבודה לנסות לשתות את קולות המפלגה בבחירות הבאות. למרבה האירוניה, דווקא ההישענות על המשותפת עשויה לגזור את גורל המפלגה לכיליון.
מעל כל אלו מרחף בני גנץ, יושב על הגדר רגל פה אצל גפני, רגל שם בפינוי חומש - הוא חבר של כולם, אך בעצם אין לו חברים.
שר הביטחון לא יכול להפיל את הממשלה, כי מצביעיו לא יסלחו לו שגרם לחזרה אפשרית של הדמון נתניהו. מנגד, הוא מפנטז על ראשות ממשלה בכנסת הנוכחית. אם זה לא יצלח, מהרהר גנץ באפשרות להשתלט על מפלגת העבודה, לנקות ממנה ח"כים שמאלנים יותר ולהגיע לבחירות הקרובות עוצמתי יותר.
השבוע עיקר גנץ את ספין האופוזיציה סביב חוק "ממדים ללימודים", טען במליאה שאיננו מעוניין לפגוע בליכוד ובעצם הודה שהקמפיין כולו היה קשור פחות בחיילים ויותר בכותרות ובציוצים. גנץ גם פה וגם שם, והוא פועל באזור הדמדומים שבין המחנות.
בקו אחד הוא מונע מבנט יציאה לפעילות צבאית רחבה כנראה כדי למנוע ממנו הישגים, ובקו אחר מתחזק קשר עם גוש הימין ועם החרדים.
גנץ, שמנסה לחבל בדרכו של לפיד לראשות ממשלת מעבר, בעצם מתנהג כמו ההוא שסולק מקורס טיס ועבר ליחידת הנ"מ - אם אני לא טס, אף אחד לא יטוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו