סוף השבוע המתוח והקשה שעבר על המדינה החזיר אותנו בדיוק שנה אחורה - אל האירועים והעימותים שפרצו בירושלים, ושהתרחבו כמו אש בשדה קוצים ליו"ש וליישובים הערביים בישראל - והמתח היה לא פחות גבוה במעבר העימותים מירושלים לאום אל־פחם בליל שבת האחרון.
סדר היום של האירועים כאילו היה ידוע מראש, ואף היה דומה למדי לאירועים ולעימותים אחרים, אך בממד מזערי יותר. האירועים והעימותים פרצו בשעות הקטנות של הלילה, בזמן שבו אין הרבה מתפללים, ורוב אלה שהיו הם נערים וצעירים ממזרח ירושלים, הנמצאים שם במשך כל הרמדאן, בכל לילה, כל הלילה. המשטרה הדפה אותם בעקבות יידויי אבנים, ונאלצה להיכנס למסגד לבצע מעצרים.
אבל הפעם, בניגוד לדעות ולהערכות שמיהרו לדווח על "קץ הקואליציה" עם פרוץ המהומות על ההר, היה ברור לחלוטין שהיא לא תתפרק.
זאת בעיקר בשל היציבות והביטחון שח"כ מנסור עבאס נותן לראש הממשלה נפתלי בנט ולשר החוץ יאיר לפיד. אף שעבאס הוא הפוליטיקאי הערבי המושמץ ביותר, והחשוף לביקורת הקשה מקרב הציבור הערבי, הוא נהנה מרוח גבית שנובעת מאי־רצונו של הציבור הערבי להפיל את הממשלה הנוכחית.
הפחד של רבים במגזר נובע מכך שהפלת הממשלה תביא לעליית הליכוד בחזרה לשלטון, והפעם עם תפקידים בכירים לשני חברי הכנסת מהציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.
החשש הזה הביא ללא מעט לחצים על חברי הרשימה המשותפת לא להיות הגורם שיפיל את הממשלה, ואכן - למרות הצהרות חבריה שהממשלה הנוכחית היא הקיצונית בממשלות ישראל - גם המשותפת לא צפויה למהר להפיל את הממשלה, וגם לא לפזר את הכנסת.
נכונות הקואליציה "לשלם" מחירים לח"כים מהמשותפת עבור שיתוף פעולה פרלמנטרי עדיפה להם. סכנה לקואליציה מבית עלולה לצוץ במצב שבו שיתוף פעולה עם המשותפת לא יעבור דרך עבאס, שכן הוא לא ייתן יד לכך שהמשותפת תרשום הישגים מהאופוזיציה, שעה שהוא משלם מחיר לא קל על ישיבתו בקואליציה.
עדות לקושי הזה ניתן למצוא בביקורת הקשה והנוקבת שהושמעה כלפיו ברשתות החברתיות בערבית במהלך יום שישי, שחלקה הגיע לראשונה דווקא מתוך ציבור בוחריו, רבים מהם מהנגב.
שני מנהיגים בולטים בתנועתו, ח"כ לשעבר מהתנועה האסלאמית מסעוד גנאים הביע ביקורת פומבית, ומי שהיה קודמו בתפקיד, אבראהים צרצור, אף קרא לו לעזוב את הקואליציה באופן מיידי. עם זאת, שני הבכירים הללו אפילו לא ניסו עוד לכנס את מוסדות המפלגה, כך שמדובר במס שפתיים, לפחות לפי שעה.