עכו בצל ההתפרעויות: התושבים הערבים חלוקים, הרס בעיר העתיקה

בבוקר שלאחר ליל המהומות, העיר עכו על רוב תושביה יהודים וערבים מייחלת לרגיעה וחזרה לשגרה. מראות הוונדליזם ניכרים בכל פינה ברחבי העיר העתיקה, זאת חרף מאמצי עובדי עיריית עכו שעמלו משעות הבוקר המוקדמות כדי לפנות את שברי הזכוכיות של חלונות הראווה שנופצו, התמרורים שנעקרו ממקומם, והחנויות וכלי הרכב שהוצתו.

ראש הממשלה נתניהו הגיע היום (רביעי) לביקור בעיר יחד עם השר אוחנה ונפגש עם ראש העיר שמעון לנקרי במטה משטרת מרחב גליל בעכו. "אנחנו במאבק בכמה חזיתות. אתמול בלילה, לאחר הדיונים וההחלטות בקריה לגבי רצועת עזה, נסעתי לפנות בוקר ללוד לעוד חזית שנפתחה, אנרכיה. הבוקר כאן בעכו אנחנו ממשיכים במאמץ לעצור את האנרכיה, להחזיר את המשילות לערי ישראל, אגרוף ברזל, אם צריך, בכל הכוחות הנדרשים ובכל הסמכויות הנדרשות", אמר נתניהו.

ראש הממשלה הוסיף: "ההתפרעויות שראינו לצערי בערים מעורבות, זה דבר בלתי נסבל. זה מזכיר לנו מראות מהעבר של עמנו ואנחנו לא יכולים קבל את זה, בוודאי לא במדינתנו. אני קורא לכלל מנהיגי הציבור ובראשם הציבור הערבי לגנות את זה, לפעול בכל דרך לעצור את זה".

אלברט וחמודי, יהודי וערבי ילידי עכו ושכנים מזה 60 שנה, עמדו מחוץ למבנה המשטרה ועקבו בעניין אחר שיירת ראש הממשלה: "אנחנו חברים טובים עוד מילדות", מספרים השניים, "וזה מה שיפה בעכו. אנחנו חיים כאן יחד. דלת מול דלת. ממש משפחה. עכשיו מה יהיה? אין לנו תשובה. זה לא משנה מי החל זה היסטוריה. כעת צריך להתמקד בהרגעת השטח כדי שהמצב לא יתדרדר עוד יותר ולהתחיל שוב בשיקום האמון והיחסים. למרות הכל אנחנו אופטימיים".

המדרחוב של עכו, שבימים כתיקונם שוקק והומה אדם, היה כמעט שומם. המעטים שהגיעו היו בעלי עסקים שבאו לבחון את הנזקים ולנסות להציל מהסחורה מה שעוד ניתן. אחד ממוקדי העלייה לרגל עבור סקרנים, תושבים ולא מעט עיתונאים וכלי תקשורת היו מקומות שהוצתו בעיר ונשרפו כמעט כליל - מלון האפנדי היוקרתי בעיר העתיקה ומסעדת הדגים הוותיקה והפופולרית של אורי בורי, סמל השלום והדו קיום של עכו.

חמודי, תושב העיר העתיקה, עמד והביט בעיניים כלות בשרידים המעשנים שנותרו מהמסעדה ומבית המלון שהוצתו: "אנחנו חיים כאן בדו קיום. לאחר מהומות יום כיפור ב-2008, שגרמו לטראומה בעיר, עמלנו קשות כדי לשקם את האמון בין התושבים היהודים והערבים", אמר חמודי והוסיף, "מי שישלם על כל הפרעות והאלימות יהיו אנחנו תושבי עכו והסוחרים הערבים. היהודים לא יפרנסו עוד את העסקים הערבים. איזה בעל עסק יהודי יעסיק אותנו כעת ויתן לנו ולמשפחות שלנו פרנסה? השבאב, שאחראים לכל הארועים הללו, לא חשבו אפילו לרגע איזה נזק הם גורמים לכולנו. תראה איך העיר ריקה וזה יהיה עוד יותר גרוע. אני מקווה שפרנסי העיר היהודים והערבים יפעלו לשיקום היחסים", אמר בעצב.

כאשר שככה מעט ההמולה סביב שיירת ראש הממשלה וכלי התקשורת שליוו אותה, ניגשו אלינו העיתונאים מספר צעירים תושבי העיר שהיו הרבה יותר פסימיים: "אם מישהו חושב שזה נגמר, הוא טועה טעות גדולה, אומר אחד הצעירים, "הערב תגיע תגבורת מהכפרים בגליל ומה שהיה בלוד זה משחק ילדים לעומת מה שיהיה בעכו", הוא מזהיר לקול מחיאות כפיים של חבריו שהזהירו את העיתונאים לבל יעזו לצלמם; "הייתם פה בלילה. ראיתם מה קרה. עכו היא ערבית כמו ירושלים כמו חיפה ויפו ורמלה ולוד ופלשתין כולה. הגיע הזמן שניקח את מה ששיך לנו".

שכן שיצא מביתו לברר מה פשר מחיאות הכפיים וקריאות השמחה עוד ניסה להתעמת מילולית עם הצעירים ולהסביר להם כי הדרך שבה בחרו להביע את מחאתם אינה הדרך הנכונה; ״אתם לא מבינים את הנזק שאתם גורמים לנו", אמר להם בערבית, כמעט התחנן. אך הצעירים התעלמו ממנו ועזבו את המקום תוך קריאות "אללהו אכבר", ו"בילאדי בילאדי".

השכן הביט בהם בעיניים כלות ואמר: "נכון, יש הסתה ויש אפליה נגד הציבור הערבי בישראל וצריך לטפל בזה. אבל לא בדרך שהפורעים הללו בחרו. מה יתן לי אם אשנא את השכנים היהודים שלי שקרובים אלי יותר ממשפחה. מי שעושה את כל הבלאגן הם קיצונים שבאים מהכפרים מחוץ לעיר וגוררים אחריהם את הצעירים העכואים. מה יהיה? רק לאללה התשובות. אני רק רוצה לומר דבר אחד - אני ועוד רבים כמותי מתביישים בהנהגה שלנו שלא רק שלא טרחו לגנות אלא גם שילהבו את אותם חמומי מוח".