"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
טור מיוחד של אב מודאג

אני מפחד שגם הבן שלי ייפגע מכדור תועה

לצד העובדה שרבים מאזרחי ישראל הערבים הם בוגרי אקדמיה, הרוב המכריע של העבריינים והרוצחים הם מהמגזר • חיי האזרח הערבי זולים מדי, לא צריך לחשוב יותר מדי מה היה קורה לו הילד עמראן בן ה-3 שנהרג מכדור תועה היה מתל אביב • הפתרון הוא לא אצל משטרת ישראל, אלא בחינוך של אלה שדרכם קרובה מדי לפשע

,עודכן
0השמעה
הילד עמראן שנהרג מכדור תועה, על רקע זירת הירי, צילום: מישל דוט קום

פעם, לפני עשרים ושלושים שנה, התקווה של ההורים בישובים הערבים הייתה שבנם בדרכו מבית הספר לא ייפגע מדריסת רכב, מאחר וכמעט בכל הישובים הערבים לא היו מדרכות, מעקות בטיחות או רמזורים. היום, לאחר שהפכתי לאבא לתינוק רך בן חודש וחצי, החשש והפחד שלי הם באיזו מסגרת הוא יגדל והאם הוא ייפגע מכדור תועה במפרסת ביתי, ברכב או באמצע הרחוב כי עבריין, או ליתר דיוק טרוריסט, יחליט כנקמה במישהו שנמצא במרחב בו אני גם נמצא.

זהו תרחיש שמדיר שינה מעיניי ואני לא לבד. רבים מאזרחי המדינה הערבים חוששים שישלמו את המחיר הכבד ביותר כתוצאה מעבריינות ופשע גואים, שבינתיים אין מרתיע ואין משתלט עליהם. נכון, לא כל הערבים במדינת ישראל הם עבריינים ורוצחים אך לדאבוני הרב, ואני כותב זאת כאזרח ערבי גאה בהשתייכותו לציבור הזה, אך מכאב גדול, מפחד וחשש - הרוב המכריע של העבריינים והרוצחים בישראל הם ערבים.

קורע לב: עמאר בן ה-4 מחייך בגן השעשועים דקות לפני שנורה למוות // צילום: באדיבות המשפחה

כיצד נתון זה מתיישב עם האחוז הגדול של הצעירים הערבים בוגרי האקדמיה, הרופאים, עורכי הדין, השופטים והמרצים? התשובה גלויה לעין - הערבים במדינת ישראל איבדו הרבה מאוד מהזהות שלהם. הם לא ישראלים במלוא מובן המילה והם לא ערבים או פלשתינים במלוא מובן המילה. זה מה שיצר וואקום ענק אליו נכנסו העבריינים.

האירוע המזעזע שהתרחש בכפר ביר אל מכסור אינו הראשון. כבר אירעו מספר מקרים בהם איבדו את חייהם ילדים, תינוקות ונשים שכל חטאם – להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

חיי האזרח הערבי זולים מדי. כך לפחות מוכיחה הסטטיסטיקה של משטרת ישראל בכל הקשור למאמצי הפיענוח של מקרי הרצח. הטיעון על חוסר שיתוף הפעולה מצידם של הערבים אינו טיעון נכון, אינו צודק ואינו ראוי שגוף כמו משטרת ישראל ישמיע - כי כשהמשטרה וגופי המודיעין רוצים, הם כבר הוכיחו שהם יכולים.

עם זאת, למרות שאנו עדים לכך שהמשטרה מגבירה את מאמציה בחודשים האחרונים, עדיין הכישלונות המהדהדים עולים על ההצלחות. מה גם שאירועי הירי, הרצח והפשע מתרחשים בשוליים של מדינת ישראל, השוליים הגיאוגרפיים בצפון, בדרום וביישובים הערבים, בשוליים החברתיים ובשוליים הפוליטיים. אני לא צריך לחשוב יותר מדי מה היה קורה לכל מדינת ישראל אם הילד בן השלוש, קורבן הירי, היה מתל אביב.

אומנם טרם הגענו לשיא בפשיעה בחברה הערבית, אך הפתרון הסופי לא יהיה על ידי משטרת ישראל, כי היא גוף אכיפה שאמון על הביטחון האישי. הבעיה והפתרון מתחילים בחינוך נכון וטוב למי שדרכם קרובה מאוד לעולם הפשע ונמצאים במרחק נגיעה ממנו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר