הלקח מפרשת הנמלטים: כשהמשטרה רוצה - היא יכולה

אירוע תפיסתם של ארבעה מתוך ששת האסירים הביטחוניים הפלשתינים הציף שלוש נקודות חשובות ומעניינות, שהתרחשו בשבוע האחרון בחברה הערבית בישראל. אותן נקודות חושפות את עומק הקונפליקט שאזרחי ישראל הערבים חיים בו כבר עשרות שנים, אולם הוא לא מוכר או ידוע לרבים במדינה, בעיקר לאזרחים היהודים.

הנקודה הראשונה הייתה ההזדהות עם שישיית האסירים שברחו, והלעג שהיה בקרב הציבור הערבי על הארגונים שאמונים על הביטחון כמו המשטרה והשב"כ, ובוודאי גם השב"ס - שבעיני רבים בציבור הערבי, זהו ארגון רקוב מאוד שיש לטפל בו מהשורש. רבים ברשתות החברתיות העלו את השאלות והתהיות כיצד בורחים אסירים במדינה שמצליחה להביא את הארכיון הגרעיני של איראן. התשובה הייתה אמירתו של מזכ"ל ארגון חיזבאללה, חסן נסראללה, כי "ישראל חלשה יותר מקורי העכביש".

הנקודה השנייה הייתה ההשתתפות במאמצי החיפושים, שבסופו של דבר הביאו לתפיסתם של ארבעת האסירים. עשרות שוטרים ועשרות גששים ערבים אזרחי ישראל השתתפו במאמצי החיפושים, עשו לילות כימים והביאו בסופו של דבר לתפיסתם של אותם האסירים. "ידיעת הזהב" שקיבלה המשטרה מאזרחים ערבים הביאה לביקורת קשה של הציבור הפלשתיני על האזרחים הערבים בישראל - אותו ציבור שמבלה כמעט בכל יום בג'נין, בשכם ובחברון והפך ל"ישראלי" בעיניהם, אך גם נשאר ערבי בעיני הרוב היהודי בישראל.

הנקודה השלישית חשפה את תפקיד ותפקוד מערכת הביטחון - ובייחוד משטרת ישראל - בזמן אמת, על ידי המאמצים הכבירים שהושקעו בחיפושים אחר ששת האסירים, והוכיחה שאם היא רוצה היא יכולה. רבים הרחיקו קצת לכת, ועשו את החיבור ואת הקשר בין המאמצים לתפיסתם של האסירים שברחו לבין הנושא הבוער בחברה הערבית: האלימות והפשע הגואים, שעד כה גבו כ-1,600 קורבנות בשני העשורים האחרונים, ויותר מ-80 קורבנות מתחילת השנה - תוך כישלון משטרתי מהדהד וטענות מצידה של המשטרה ל"אי-שיתוף פעולה של האזרחים במלחמה בפשיעה".

בעיני רבים בציבור הערבי, מאמצי החיפושים, ובעיקר מאמצי המשטרה, חושפים את חוסר האכפתיות והרצון שלה לטפל באופן חד, ברור ומשמעותי בפשיעה בחברה הערבית. כי בעיני הציבור הערבי, אילו המשטרה הייתה רוצה לעלות על עקבותיהם של סוחרי נשק, רוצחים ופושעים העושים כראות עיניהם ביישובים הערביים, יורים, מחבלים, רוצחים וסוחטים - היא הייתה יכולה להביא אותם אל מאחורי סורג ובריח, אם לא בתוך יום אז בתוך שבוע או חודש.

נקודה זו, נוסף על נקודות אחרות, מציבה אתגר גדול בפני משטרת ישראל כארגון שאמון על ביטחונם של אזרחי המדינה. עתה תצטרך המשטרה להסביר מדוע היא יכולה לתפוס אסיר ביטחוני פלשתיני בתוך פחות משבוע, ופושע הסוחר בנשק ובסמים, יורה ורוצח, היא לא יכולה. כל שכן תצטרך להסביר מדוע היא מנסה לגלגל את האחריות על החברה הערבית בטענה לחוסר שיתוף פעולה. והרי זה ברור: כשהמשטרה רוצה - היא יכולה.