החוקים נגד הסתה - והמטרייה הדולפת של "חופש הביטוי"

לפני שנה בדיוק, במסגרת הקואליציה שהשתרעה בין ליברמן למנסור עבאס, הועלה חוק לאיסור הנפת דגלי אש"ף באוניברסיטאות בישראל. התקשורת בחרה אז להביא את הנימוקים התומכים בהצעה. קולו של נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' אריאל פורת, לא נשמע; הוא וחבריו באקדמיה גם לא כינו את הצעת החוק "פשיסטית". מהדיווחים אז, לא היה ברור מהם הסנקציות או העונשים.

החוק התמקד בהנפת הדגלים, ועלה זמן קצר לאחר אירועי יום העצמאות ו"יום הנכבה". באוניברסיטת בן-גוריון היה אירוע נכבאי מקומם ומסית. ראש העיר, רובי דנילוביץ', שלח מכתב זועם לאוניברסיטה.

גם שרת החינוך דאז, יפעת שאשא ביטון, תמכה בהצעת החוק שעברה בקריאה טרומית: "ראיתי מה שקורה במוסדות האקדמיים, הנפת הדגל באה יחד עם פרובוקציה ובדרך כלל מלווה בקריאות הסתה ובקריאות הלל ל'שאהידים' ומהווים חומר נפץ".

המסר הסמלי שבטקסי ההסתה

תפיסת הדמוקרטיה של פרופ' פורת, כפי שהיא מתבטאת במכתבו נגד הצעת החוק הנוכחית, מעוררת ספקות לגבי הבנתו את יסודות הדמוקרטיה. טקסי ה"נכבה" שהשתרשו בארץ ובקמפוסים, והנפות המוניות של דגלי פלשתין, באים במקביל לתהליך מתמשך של הימנעות באוניברסיטאות מהשמעת התקווה או שירת ההמנון בטקסים אוניברסיטאיים, כדי להימנע מ"פגיעה ברגשות" של רבים מהסטודנטים.

.

ח"כ איימן עודה עמד על זה ודיבר בציניות כלפי הניסיון הפתטי של המדינה היהודית הדמוקרטית להגן על עצמה מול מתקפת הלוחמה הפסיכולוגית נגדה. "לא יעזור לכם", אמר לפני שנה כשעלתה הצעת החוק של אלי כהן מהליכוד. "לפני שבע שנים הכנסת אסרה על ציון 'יום הנכבה'. מאז מספר המשתתפים הולך וגדל, ויש בהם הרבה ילדים קטנים שצועדים עם דגל פלשתין. לא יעזור לכם... אתם מכחישי נכבה... מהיום והלאה תראו הרבה דגלי פלשתין".

טקסי ההסתה מעבירים את המסר הסמלי, שנושאי דגל אש"ף שואפים להשמדת מדינת ישראל. האם הדמוקרטיה אמורה להגן על אירועים שהם חלק מהמאבק להרס הדמוקרטיה בישראל? ראשי האוניברסיטאות לא מבדילים, באיוולתם, בין החופש לנתח את ההיסטוריה ולהביע על הנייר את הקייס נגד קיומה של מדינת ישראל, לבין פעולה תעמולתית שהיא חלק מהמאבק הלאומי הפלשתיני להרס המדינה.

שלא לדבר על כך, שאירועי התעמולה בלב הקמפוס הישראלי נועדו להטיל אימה על הסטודנטים היהודים, שעבורם הפך הקמפוס במולדתם למקום מאיים, כמו הקמפוסים בארה"ב חדורי ה-BDS והארגונים שחרתו על דגלם את המאבק נגד יהודים, ישראל והציונות.

מעטים בישראל עוד זוכרים את החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם (1950). בצד סעיפי "פשעים נגד האנושות" ו"פשעי מלחמה", נקבעת גם ענישה על "פשעים כלפי העם היהודי". ראש הממשלה הראשון בן-גוריון, למשל, חשב שמכוח החוק הזה היה צריך להפעיל עונש מוות למחבלים. אחד הסעיפים בחוק קובע שהוא חל גם על "הסתה לשנאת יהודים".

חוקקנו בלי סוף חוקים נגד הסתה. אבל במדינת ישראל של היום, הבה נודה בכך, אחד הפשעים המשמעותיים בחקיקה נגד פשעים כלפי העם היהודי, חוסה לבטח תחת המטרייה הדולפת של "חופש הביטוי".