עולים לישראל בשנות ה-80

לך לך אל ארצך: סיפורי העולים לישראל לקראת שנת ה-75 למדינה

הם חלמו על ירושלים ("סיפרו שהיא של זהב"), חוו תלאות ("הרגשתי זר, תקופה קשה") והשתלבו בהצלחה בארץ ("אם רוצים, הכל אפשרי") • יומן מסע להגשמת הציווי "לך לך" מאתיופיה אל ישראל

חגיגות ה-75 למדינת ישראל יחולו השנה, וסיפורי העולים הם חלק חשוב מצביון המדינה. יהודים שעלו לארץ מאתיופיה, ממדינות אירופה ומכל קצוות העולם משתפים את הרגעים הקשים, המרגשים ויוצאי הדופן. 

סגן דללין דסטאו | קצין, קריית אונו

"גדלתי בבית ציוני ומחובר מרחוק לציון", אומר סגן דללין דסטאו, בן 21 מקריית אונו, שנולד בין בתי בוץ וקש באתיופיה, "אבל בבית חלמו כל הזמן על ירושלים".

בגיל שנתיים התייתם מהוריו, איבד את סבו, סבתו וקרובי משפחה נוספים, ובגיל 12 עלה ארצה עם דודו. "נדדתי כילד יתום בין משפחה למשפחה, בין מכרים למכרים. חיכינו עשר שנים כדי לעלות לארץ", הוא מספר.

סגן דללין דסטאו, צילום: ללא קרדיט

"הגענו למרכז קליטה באיילת השחר, ולאחר מכן הלכתי לכפר הילדים עפולה עילית". בצבא הוא שירת כמפיק דיגיטל בגלי צה"ל, יצא לקורס קצינים, וכיום הוא מפקד על מערך הדיגיטל של חיל החינוך.

אף שלא הכיר את השפה ואת התרבות, דללין השתלב באופן מעורר השתאות. "ההתאקלמות בארץ היתה יחסית קלה כי רציתי להשתלב ולהצליח. למדתי מהעבר והבטתי לעבר העתיד". את סיפור חייו הוא העלה על הכתב בספרו "כוח העננים".

כיו"ר במועצות נוער ותלמידים, הוא נכח בדיון בכנסת על יתומים כילדים בסיכון. "זה צבט לי. מבחינתי זה ילדים בסיכוי. יתום לא בחר להיות יתום". עקב כך, הקים את עמותת "משפאחה" לילדים יתומים, "לסיוע כלכלי ורגשי ליתומים מכיתה א' ועד גיל 18".

אביבה זרה | מנהלת מרכז קליטה, אשקלון

אביבה זרה סגרה לפני שנה מעגל: 31 שנים לאחר שעלתה ארצה כילדה היישר למרכז קליטה בערד, בסיוע הסוכנות היהודית - היא מונתה לנהל מטעמה את מרכז הקליטה "בית קנדה ברנע" באשקלון, שבו עבדה כחונכת בראשית דרכה המקצועית ובו אף הכירה את בעלה.

"רציתי להיות מורה. לא עסקתי בהוראה, אבל לא התרחקתי מהחלום - אני עוסקת בחינוך יותר משני עשורים, וב־15 השנים האחרונות אני עוסקת בקליטת עלייה".

אביבה נולדה בכפר קטן באתיופיה, ובגיל 10 עלתה ארצה עם הוריה ושלושת אחיה. "העלייה לא היתה רכה, התחילה אז מלחמת המפרץ", היא נזכרת. "הגענו במצב ביטחוני מאוד קשה, זה היה רחוק ממה שדמיינתי כילדה.

אביבה זדה, צילום: ללא קרדיט

"הוריי היו צעירים ומלומדים. אבי שמע רדיו באמהרית ותיווך לנו את זה; אמי שמה עלינו הרבה שמיכות במקום מסיכות אב"כ. תקופה קשה. ממקום פסטורלי וחופשי, פתאום אתה סגור בתוך בית במצב ביטחוני קשה. המחשבות על ירושלים מתפוגגות לך".

אביבה, אם לארבעה, קולטת כיום עולים מאתיופיה וממדינות נוספות. "העולים שמגיעים כיום נמצאים במצב מאוד דומה למה שחוויתי, ובכל פעם אני שואלת את עצמי איך אני מעבירה להם את זה.

"זו עבודה עם סיפוק אדיר, ואני שמחה על הזכות הזאת. המטרה היא להגשים את עצמי, לסמן תמיד עוד מטרה", היא מסכמת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...