77 ימים חלפו מאז נעלם הנער החרדי מוישי קליינרמן ממודיעין עילית עד שנסענו להתחקות אחר מעשיו בטרם נעלם במירון. בדרך צפונה, תהיתי אם נוכל לחדש לקוראים משהו מעבר לסיפור האנושי, שכן כל כך הרבה ימים חלפו מאז שמוישי נצפה עולה בשביל המהדרין אל ציון קבר הרשב"י, סוטה מדרכו אל היער בחברת איש מסתורי, ונעלם לחלוטין.
הייתי משוכנע שלא נשארו אבן שלא נהפכה או כיוון חקירה שלא נבדק עד תומו ונפסל לחלוטין. כמה גדולה היתה תדהמתי כשאחד הנערים שהכיר את מוישי היטב, חשף בפני פרטי מידע שהמשפחה לא ידעה, ולא פורסמו בשום מקום. אמרת את זה לחוקרי המשטרה? לקחת אותם לראות את המקום? "לא", ענה הבחור, "הם ראיינו אותי בטלפון, לא זכרתי את כל זה".
אינני חוקר משטרה, ובהחלט יכול להיות שהנער מסר לי פרטים שגויים. אך כל הדרך חזרה ממירון תהיתי איך 77 ימים לאחר האירוע, בתוך כמה שעות במירון, מצאנו כיווני חקירה שלמיטב הבנתי המשטרה לא היתה מודעת אליהם כלל.
אם אני מעורפל בפרטים, זה רק מפני שברגע כתיבת שורות אלו, יש צא"פ (צו איסור פרסום) בכל הנוגע לחקירת היעלמותו של קליינרמן. דבר המעיד כי חוקרי המשטרה מתקדמים אל פתרון התעלומה. פריצת הדרך אינה מקרית. לפני כמה שבועות הוקם צח"מ לפרשה, ופריצת הדרך מוכיחה ללא צל של ספק, שכשהיא רוצה, המשטרה יכולה לעשות הרבה מאוד כדי להגיע אל חקר האמת.
אלא שזו הבעיה. כמעט 80 יום חלפו בטרם הקימה המשטרה צח"מ לחקירת היעלמותו של קליינרמן. חמור מכך, הצח"מ הוקם רק לאחר שמשפחתו התייאשה לחלוטין מגרירת הרגליים ומהביורוקרטיה של המשטרה ופנו לתקשורת ולפוליטיקאים כדי שיפעילו לחץ על המשטרה למצוא את מוישי.
בצורה אירונית, הצלחתה של משטרת ישראל בחקירת היעלמותו של קליינרמן היא גם תעודת העניות שלה. כולי תקווה שמוישי יימצא בריא ושלם וישוב אל משפחתו וביתו בהקדם. אך כשהאירוע הזה יסתיים, על המשטרה לעשות חשבון נפש מהותי מדוע רק לחץ חיצוני מניע אותה לפעול כמו שהיא יכולה.
"אנחנו אנשים עדינים, לא כאלו שהופכים שולחנות", אמר בכאב גדול שמואל קליינרמן, אביו של מוישי, כשראיינתי אותו. למרבה הצער, הלקח מפרשה זו הוא שזה לא מקום לחלשים או לעדינים. ואם אתה לא הופך את השולחן - השולחן נהפך עליך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו