כאשר הממשלה מתעלמת מהמציאות - היא עלולה להכשיר את האירוע הביטחוני הבא

ביום חמישי אלפים צעדו לחומש. הגשם והרוחות החזקות לא עצרו את ההמונים. יד ביד עלו, שרו "אני מאמין" והרגישו חוזק ועוצמה שלא הרגישו תקופה ארוכה - יום אחר כך באו כוחות הביטחון ופירקו מבנים במאחז.

אפשר לתרץ את הצעד תחת היגיון בריא - "המתיישבים בחומש נמצאים שם בניגוד לחוק". האמירה הזאת נכונה, אך היא מתעלמת מהמצב המורכב הקיים כרגע בשטחי יהודה ושומרון, בירושלים ובערים המעורבות.

יהודה דימנטמן ז"ל למד תורה בחומש. הוא נהרג מירי כשהיה בדרכו לביתו בשבי שומרון. מאוחר יותר אמרו המתיישבים במקום שהתרגלו לזריקות אבנים, בקבוקי תבערה; אבל ירי - זה עליית מדרגה.

כאשר שמונה ימים לאחר הירי מפנים מבנים בחומש, יש כאן אמירה ברורה אל עבר הקמים להורגנו: "תמשיכו לעשות פיגועים, משתלם לכם. אתם תעשו פיגועים - אנחנו נתקפל".

נתניהו לא בנה את חומש, הוא פינה מאחזים. נתניהו התקשה להילחם בטרור, בעיקר ב"שומר החומות", עת הערים המעורבות הפכו לשדה קרב ודם יהודי הפך הפקר. אבל לפחות האמירות היו ברורות: זכותו של העם היהודי לחיות בארץ ישראל, בכל מקום בארץ ישראל. אין הצדקה לשום פגיעה ביהודי.
כעת, האמירות שונות.
שונות בתכלית.

כאשר חברה בקואליציה טוענת כי ישיבת הממשלה ברמת הגולן היא טעות משום שזה שטח כבוש, כאשר קיזזו את התקציב של אוניברסיטת אריאל - יש כאן אמירה ממשלתית ברורה. כשהשר לביטחון פנים עמר בר-לב מדבר על "אלימות מתנחלים" עם בכירה אמריקנית; כשאין תקציבים להסדיר את הכבישים ביו"ש, על אף תאונות הדרכים המחרידות המתקיימות שם, הממשלה מכריזה: אתם המתיישבים ביו"ש ואף בגולן, לא רצויים. אין לכם זכות על האדמה. הדם שלכם הפקר. תגנו על עצמכם.

פעם חשבנו שהמעשים צריכים להשתנות. קיווינו לממשלה שתפעל למול הטרור ביד חזקה ולא תתעורר לפעול רק כאשר יש לינץ' או מתח ברצועה עזה, כאשר גם אז, לא תמיד פעלה בכוח שלו קווינו. כעת אנחנו מייחלים שלפני המעשים, האמירות יהיו ברורות ולא כאלו שעלולות להכשיר את האירוע הביטחוני הבא.