ארה"ב לא תתקוף: במערכה נגד הגרעין, ישראל ניצבת לבדה

ישראל יכולה לצאת למאבק פומבי בממשל כפי שעשה נתניהו. ישראל גם יכולה לנקוט גישה מכילה, מתנחמדת, כמו זו של לפיד ובנט. עובדות היסוד נשארות זהות.

עבור ארה"ב, איראן היא איום אסטרטגי. עבורנו, היא איום קיומי. בשביל אמריקה איראן היא דאגה גדולה, אחת מרבות שעל פני הגלובוס. בשבילנו איראן היא ראש תמנון ששולח זרועות חנק קטלניות בכל האזור.

נתניהו, כדי לבלום את איראן, העלה את הבעיה על סדר היום העולמי, ולמעשה כפה על אובמה להטיל עליה סנקציות ולאחר מכן להגיע איתה להסכם שבולם את תוכנית הגרעין. לאחר מכן, הלחץ שהפעיל תרם להחלטת טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין ולהטיל על איראן עיצומים משתקים.

נתניהו סמך על טראמפ, אך לטענת יורשיו של ראש הממשלה לשעבר, הוא לא הכין חלופה למקרה שהנשיא הקודם יעזוב את תפקידו. כך מצאה עצמה ממשלת בנט-לפיד, לדברי בכיריה, "עם פער משמעותי מול איראן".

אם טראמפ היה תוקף באיראן או לא, איש אינו יודע. הראיה, האיראנים פתחו במרוץ לשדרוג תוכנית הגרעין כבר בתקופתו ולמרות הסנקציות.

מה שבטוח, כעת הפצצה המתקתקת - בכל מובן שהוא - מונחת לפתחה של הממשלה הנוכחית, שכן אמריקה של ביידן לא תפעל באיראן.

שאלתי השבוע את רוברט מאלי, שליחו של ביידן לסוגיית איראן, אם ארה"ב ערוכה לתרחיש צפון קוריאה - כלומר, איראן תשטה באמריקנים, תחתום על הסכם ואז תפרוץ אל הפצצה.

"זה מדאיג אותנו", השיב מאלי. הוא לא העלה על דל שפתיו אפשרות שאפילו קרובה להפעלת כוח מול איראן. מבחינתו, המסלול הדיפלומטי הוא המסלול היחיד.

ישראל, לא חשוב מי עומד בראשה, לא יכולה להשלים עם הגישה האמריקנית. במוקדם או במאוחר, היא תצטרך להתמודד מול איראן ולפחות בשלב הראשון תעשה זאת לבדה.