ככל שאנחנו יודעים כעת, ביקורו של ראש הממשלה בנט בבית הלבן עבר בסדר גמור, בהתחשב בנסיבות - ראש ממשלה בוסרי, חסר רקע מדיני וחלש פוליטית, מול נשיא קשיש, עתיר ניסיון, שראשו שמוט בין ידיו במחשבות על זירות אחרות ונמצא בשפל נוראי. מהזווית הישראלית המפגש אולי אפילו היה הצלחה. כל מי שאכפת לו מהמדינה צריך לשמוח כשנשיא אמריקני אומר לראש ממשלה ישראלי, "תרים טלפון כשיש בעיה".
כך שבנט צלח בשלום את טבילת האש, אבל למעשה, גם הוא וגם ממשלתו עדיין בקדם־טירונות. ההתמודדות האמיתית תגיע לאחר שיאושר תקציב המדינה. ביידן, מזכיר המדינה בלינקן, ר"מ בריטניה ג'ונסון ויתר מנהיגי המערב, מאתרגים את ממשלת לפיד־בנט, ולא בגלל חג הסוכות המתקרב. הם רוצים לוודא שהממשלה המוזרה של ישראל תבטיח את יציבותה הפוליטית. לכן, כרגע ביידן מסכים לדחות את הטיפול בקונסוליה הפלשתינית שהבטיח לפתוח בירושלים. לכן, זמנית, הוא מתעלם מהבנייה ביו"ש ובירושלים. כל המוקשים האלה והאחרים מתוזמנים להתפוצץ רק אחרי שקיום הממשלה יובטח.
אך יש אתגרים שלא יחכו אפילו לאחרי החגים. בנט ואנשיו התרפקו על ההבטחה של ביידן ש"לאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני". חבל שקנו אותם במילים יפות, ואפילו שהן כללו את התוספת "אם המהלכים הדיפלומטיים ייכשלו, נפנה לאפיקים אחרים".
ההיסטוריה הקרובה והרחוקה מלמדת שאמריקה אינה כל־יכולה. זה עתה ידידתנו, מעצמת העל, ספגה באפגניסטן השפלה עולמית. מדובר באותה אמריקה שהתחייבה למנוע נשק גרעיני מפקיסטן ומצפון קוריאה, אך כשלה. גם עיראק, איך נגיד בעדינות, היא לא סיפור הצלחה אמריקני. איראן היא בעלת הבית בבגדד. מה שמביא אותנו לאיום העיקרי והבהול. בעוד אצלנו מתמוגגים מהקפה שביידן הגיש לבנט, לאויבינו יש סיבות טובות לחשוב שעבורם מדובר בשעת כושר. על פי שר הביטחון בני גנץ, איראן במרחק שבעה שבועות מהשגת חומר בקיע עבור הפצצה. האם במצבו הנוכחי ביידן יעצור אותה?
בעלת בריתנו האהובה - "השטן הגדול" בפי האיראנים - חלשה מתמיד. היא מתחננת לנשיא ראיסי לבוא להסכם גרעין מחודש אך הוא לא בכיוון. סין מאחוריו, אפגניסטן מעליו, ועיראק-סוריה, לבנון וחמאס למרגלותיו. למה לו? אפילו סעודיה, שנואת נפשה של איראן, מתרחקת מארה"ב, ובשבוע שעבר חתמה הסכם לשת"פ ביטחוני עם רוסיה - המתנגדת הראשית של אמריקה על הגלובוס. אלה לא סימנים טובים. מטריד עוד יותר שלארה"ב הגדולה אין מענה לכל ההתפתחויות האלה.
אצלנו מכהנת ממשלה מעורערת וחסרת ניסיון, הנשענת על כוחות שמעוניינים בפירוק מבית של המפעל הציוני. ראשם של ראשי מערכת הביטחון - שלא מזמן הבטיחו לנו שחמאס מורתע - בהגדלת הפנסיות. רשויות החוק יושבות שאננות מול הר געש לאומני־פלילי, חמוש בנשק חם, שגיאוגרפית כבר שולט ברוב אזורי הארץ. חמאס יורה טילים ובלונים ומגחיך את אמירתו של ראש הממשלה "פתרנו את בעיית הבלונים". חיזבאללה טיווח זה עתה את ישראל, ומצידנו אין תגובה.
עלינו להביא בחשבון שזו תפיסת המציאות האיראנית. יום הדין עלול להיות קרוב משאנחנו חושבים, ולא בגלל שבשבוע הבא ראש השנה. יותר מדי וקטורים שליליים מתכנסים יחד, ועלולים לתפוס אותנו בהפתעה. זו צריכה להיות הנחת העבודה של בנט. זהו תרחיש הייחוס שעליו להביא בחשבון, ולא אמירה נשיאותית, שכשם שנאמרה כך נשכחה.
אחרי הכל, לא כדאי להסתמך על מי שלא הצליח לנקוב בשמו של ראש הממשלה הישראלי אפילו פעם אחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו