בעולם חושבים שמה שמותר לצבא האמריקני - אסור לצה"ל

נתחיל מהסוף -  בלילה האחרון של מבצע "שומר החומות", כפי שפורסם כבר, העלה צה"ל לאוויר עשרות מטוסים טעונים ודרוכים.

הוא הזהיר את חמאס שאם יעז לירות על תל אביב, צה"ל ימיט על הרצועה תקיפה שתהיה שווה בעוצמתה לסך רוב ימי המבצע. חמאס הורתע וניסה במקום לירות מטח "ניצחון" תודעתי, להשיג איזה טבח באזרחים באמצעות פצמ"רים ורקטות קצרות טווח.

זה היה מבחן להרתעה העתידית וזו כנראה פועלת, אם כי ישראל מוצאת את עצמה כשהיא צריכה לאיים בפטיש כבד יותר ויותר כדי להרתיע את ארגון הטרור.

עכשיו מתחיל הקרב על הנרטיב של סיום המבצע. בשמאל התקשורתי יש עדיין כאלה שלא רוצים להידרדר לשיתוף פעולה מלא עם חמאס, וגם נמנעים מעיסוק בתיאוריות קונספירציה נגד נתניהו. לאלה נותרה אופציה אחת: להציג את המבצע ככישלון, שנובע בעיקר מכשל מודיעיני.

האמת היא, כאשר בוחנים את העובדות, שצה"ל מעולם לא ביצע פעולה אפקטיבית יותר נגד האויב ומדויקת, כפי שעשה במבצע האחרון. הוותיקים, שחלקם עוסקים בצורה חסרת אחריות בדמורליזציה ובהחדרת תחושת חוסר אונים, ודאי זוכרים את פעולות התגמול הרחבות בדרום לבנון שהחלו בראשית שנות ה־70 במבצעי "קלחת" למיניהם והגיעו לשיא במבצע ליטני ב־1978.

ובכן, צה"ל ביצע כמעט ללא נפגעים, עם הספקי חיסול מחבלים ובסיסי מחבלים (תשתיות הטרור המפורסמות), מה שבעבר הצריך מבצע קרקעי של שתי אוגדות. בעבר כל כניסה קרקעית היתה מלווה בהרוגים רבים לכוחותינו, לעיתים כ־30 בפעולות של שבוע. ולעיתים אפילו בפעולות שארכו יומיים בלבד (כרמה).

הרמה המודיעינית הייתה חסרת תקדים; זאת היתה מכונת מודיעין ואש מדויקת, מרמת המחבל הבודד ועד רמת רשת המנהור התת־קרקעית שקרסה. שני השינויים העיקריים שהפתיעו ולא ראינו אותם בסבבי השנים האחרונות הם: השמדת תווך התת־קרקע, והיכולת להגיב בדיוק ובמהירות נגד חוליות שיגור. כ־70 חוליות שיגור חוסלו במהלך המבצע. לגבי נושא המנהרות, שנועדו לניהול קרבות רחוב נגד צה"ל ולצורך תפיסת מחסה - מתברר שהקבינט הביטחוני קיבל תדרוך מפורט מצה"ל על היקף ההישג.

הפרטים ששמעו השרים היו מאוד מספקים, וזה מה שנתן להם תחושה שאפשר לסיים את הסיפור מבלי להתעמת עם הנשיא ביידן. מתברר שחמאס אסר על לוחמיו להיכנס למנהרות. הסיבה העיקרית - לא בגלל שהמנהור הפך למלכודת מוות, אלא כדי שלא יראו את ההרוגים הקבורים בהריסות. אנחנו נוטים לייחס למחבלי חמאס מוטיבציה גבוהה; כנראה שדברים מסוימים עשויים ליצור התקוממות נגד מנהיגיהם.

"הרמה המודיעינית הייתה חסרת תקדים"

בצה"ל של היום, באמצעות יכולות מודיעיניות וטכנולוגיות מדהימות, מסוגלים לאתר תנועות מחבלים אפילו בודדים מתחת לקרקע. היכולת הזאת הופגנה באירוע של אותם עשרה מחבלים ויותר, שניסו להתקרב לגבול באמצעות מנהרה. הם חוסלו, והסרטון שבו נראים באגרים שולפים את גופותיהם מתוך האדמה וצוותי סהר אדום דוחסים אותם לאמבולנסים - איננו מלבב.

צה"ל מתעקש שבתנאים שנוצרו, "שום דבר לא הרתיע אותנו מלהכניס פנימה את גולני", לצורך ניצול הצלחה וחיסול חוליות חמאס שהיו עכשיו חשופות בשטח. הסיבה שזה לא נעשה היא נושא להערכות בלבד; ככל הנראה מלחמת התדמיות גורמת לרתיעה מדינית־צבאית ממראות ההרס של לחימה מודרנית על הקרקע בשטח בנוי.

מה שהאמריקנים ידעו לעשות בעיר ראקה בסוריה, צה"ל יודע לעשות טוב יותר. אבל מראות הבירה של דאע"ש עם שלדי הבטון החרוכים שלה, הם לא יותר מאובייקט צילומי אסתטי עבור מגזיני כרומו אמריקניים, ואילו חיילים ישראלים בין שלדי בניינים בעזה מגרים את המיצים האנטישמיים בחלקים חשובים במערב. הסמל לשיתוף הפעולה של תקשורת המערב עם חמאס הוא אותו בניין משרדים שבו התרועעו יחדיו צוותי אי.פי ואל־ג'זירה עם אנשי חמאס.