האסון הבא כבר כאן: להגביר היערכות, להצטייד בטכנולוגיה

המערכת האקולוגית הים־תיכונית מועדת לשריפות יער וחורש. שינויים בכיסוי הצומח וירידה בהיקף הרעייה, לצד פגיעה קשה באוכלוסיות מינים אוכלי צמחים כמו הצבי הארץ־ישראלי, עלייה בפעילות האדם והתקדמות משבר האקלים הובילו לעלייה משמעותית במספר השריפות באזורנו.

המשך ההתחממות המהירה בישראל (1.4 מעלות צלזיוס בממוצע מ־1950 וצפי להתחממות נוספת של כ־1.2 מעלות עד 2050), עלייה בתדירותן של תופעות אקלים קיצוניות כגון בצורות והחרפת גלי החום, לצד שינויים בפריסת המשקעים ובכמותם (הפחתה צפויה של 20-15 אחוזים עד סוף המאה) - צפויים להעצים את סכנת השריפות בעתיד הקרוב.

באופן גורף הגורם העיקרי לשריפות בישראל הוא האדם, אם בעקיפין ואם ישירות בשל רשלנות או הצתות. בכל שנה מתרחשות בישראל כ־1,000 שריפות, מרביתן בקרבה לאזורים מיושבים. שריפות הענק שהתרחשו בכרמל ב־2010 ובגל השריפות ב־2016, פרצו בתקופה שבה שררו תנאי מזג אוויר חריגים ששילבו לחות נמוכה מאוד עם רוחות מזרחיות עזות שנשבו ברציפות כמה ימים. תנאים אלה גרמו להעצמת השריפות וסייעו בהתפשטותן המהירה.

השריפה הנוכחית בהרי ירושלים פרצה לאחר חודש יולי החם ביותר בעולם מאז תחילת המדידות, שבמהלכו פרצו שריפות ענק בטורקיה, ביוון, באלג'יריה ובמדינות נוספות. בישראל סבלנו מגל חום ממושך בסוף יולי ובתחילת אוגוסט. אף על פי שבמהלך השריפה הנוכחית לא שררו תנאי אקלים מיוחדים כמו בשריפות ענק קודמות, יש להניח כי רגישות הצומח לשריפות עלתה בשבועות החמים שקדמו לה.

לנוכח דו"ח של ה־IPCC (הפאנל הבין־ממשלתי של האו"ם לשינוי האקלים) שפורסם לאחרונה, עלינו להפנים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. בתהליך השיקום שלאחר השריפות יש להחליף את עצי האורן הסופר־דליקים, שניטעו בעבר בהיקפים נרחבים, בחורש טבעי הכולל אלונים ואלות, הדליקים פחות. דו"ח ועדת מומחים שפורסם ב־2018 המליץ לפתח אסטרטגיית תחזוקה רב־שנתית, שתפחית את הסיכון לשריפות ותשלב בין ממשקים של גיזום מכני ורעייה מבוקרת באזורי המגע בין היישובים לשטח המיוער.

בשטחים המיוערים הפתוחים עלינו להיערך לבאות באמצעים טכניים וטכנולוגיים, הכוללים יצירת אזורי חיץ מדוללי צמחייה ותחזוקתם השוטפת; עידוד רעיית עיזים; הרחבת טייסת הכיבוי והגדלת נפח הנשיאה של מטוסיה; שימוש בטכנולוגיות לחיזוי אירועי שריפות בזמן אמת וביצוע מגוון פעולות היערכות, כגון הכרזה על דרגת כוננות, תגבור כוחות, הרטבת אזורים בסיכון גבוה, התראה לתושבים והצבת אמצעי תצפית ורחפנים לאיתור פעילות אנושית שעלולה להוביל לפריצת שריפה ומוקדי אש ראשוניים.

שריפות הענק כאן כדי להישאר, ואם לא ניערך היטב לעתיד לבוא - נתקשה להציל את היערות בישראל.

ד"ר עדי לוי הוא ראש החטיבה לסביבה ולקיימות במכללה האקדמית אחוה
והמנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.