שנת הלימודים התשפ"ב נפתחה היום (רביעי) בקול תרועות חגיגי לאחר ש-2.4 מיליון מתלמידי ישראל חזרו לספסלי הלימודים, ויחד איתם גם המורים, המחנכות, המנהלים והדמויות החינוכיות שכל כך משפיעים על חיי הילדים. אספנו עבורכם שלושה סיפורים מרגשים על אנשים מעוררי השראה ממערכת החינוך.
אביעד גבאי, מנהל בית הספר אמי"ת בקריית מלאכי
המנהל גבאי (40) יצעד השנה מלא התרגשות אל בית הספר אמי"ת בקריית מלאכי. לאחר שהשנה הקודמת, שבה ניהל לראשונה את בית הספר, התקיימה בעיקר בזום - כעת הוא יוכל לפגוש את התלמידים מקרוב. אך יש סיבה נוספת שגורמת לו להתרגש - אחד המנהלים הקודמים והמיתולוגיים של המוסד שאותו הוא מנהל היה אבא שלו, ד"ר יוסף גבאי.
יוסף נחשב לדמות איקונית בקריית מלאכי. במשך שנים עסק בחינוך וניהל מוסדות חינוך רבים, ובשנות ה־80 אף ניהל את בית הספר אמי"ת בקריית מלאכי. כעת, עשרות שנים מאוחר יותר, בנו אביעד מנהל את אותו בית הספר בדיוק.
גבאי הצעיר סיפר על ההתרגשות ברמה האישית: "כשקיבלתי את הבשורה, ההתרגשות היתה עצומה. חייגתי מייד לאבא, שהגיע מייד עם אמא לברך אותי. ראיתי את ההתרגשות שלו על כך שהבן שלו הולך בדרכיו. זו זכות גדולה, ואני אעשה הכל כדי להצעיד את תלמידי בית הספר קדימה. זו סגירת מעגל מרגשת במיוחד. לא הייתי מגיע לנהל בית ספר בלי החינוך והערכים שאבא ואמא שלי הקנו לי".
אסיה פאר חדד, רכזת קבוצת הבוגרות בבית הילדים אמונה על שם צבע אלעזרקי בנתניה
פאר חדד (29) גדלה במשך שמונה שנים בבית הילדים אמונה על שם צבע אלעזרקי בנתניה. את שנת הלימודים הקרובה היא תפתח שם שוב - הפעם כרכזת קבוצת הבוגרות.
בית הילדים על שם צבע אלעזרקי הוקם בשנת 1969. כיום חיים ומתחנכים בו כ־200 ילדים בסיכון בגילי 18-5. זהו בית מיוחד במינו שמחולל שינוי בחיי ילדים רבים בסיכון, פועל לשבירת מעגל המצוקה שלהם ומעניק להם סביבה הולמת, מקדמת ובטוחה.
"אבא לא היה לי מעולם, ואת אמי איבדתי בגיל 12", משתפת אסיה ואומרת: "המקום הזה היה בית שנתן לי הכל, לרבות כלים להצליח בבית הספר. סיימתי תיכון עם בגרות מלאה, ואחרי השירות הצבאי למדתי תואר ראשון בניהול מערכות חינוך. נישאתי, הפכתי לאמא לשלושה ילדים, וחזרתי לבית הילדים - לתת בדיוק כמו שקיבלתי".
זו השנה החמישית שלה בתפקיד. היא מספרת שעבורה לפתוח שנת לימודים חדשה בבית הילדים, לחנך ילדים ולהיות הורה עבורם - זו סגירת מעגל מדהימה: "כאן גדלתי תחת כנפי המוטו 'להיות שם בשבילם תמיד', ואעשה הכל כדי לטעת ודאות ויציבות בילדים שאני מלווה. כאן גם הפנמתי שמפתח ראשי לשבירת מעגל המצוקה הוא הצלחה בלימודים. היום אני נושאת הדגל, ולא רק זו שנהנית מהרוח שהניעה אותו. לכל נערה שנמצאת במקום שבו הייתי לפני כמה שנים אני מציעה לא לוותר לעולם - האור בקצה המנהרה שווה את זה".
ד"ר אורנה שמחון, מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך
ד"ר שמחון היא מנהלת מחוז הצפון, מבכירי משרד החינוך. לאורך שנים היא שותפה לרפורמות משמעותיות, ובהן צמצום מספר התלמידים בכיתה, חוק החינוך המיוחד ועוד. בכל שנה היא מתרגשת מחדש לקראת פתיחת שנת הלימודים, אך השנה יש לה סיבה נוספת - הנכד הבכור שלה, מנור דנין, עולה לכיתה א'.
"שנים שאני במערכת, ובכל שנה, ככל שמתקרב מועד פתיחת הלימודים, אני מתרגשת מחדש", היא מספרת. "כשאני מבקרת במוסדות החינוך ביום פתיחת שנת הלימודים, לבושה בחולצה לבנה ככלה ביום חופתה, ליבי פועם מהתרגשות".
טל דנין, בתה של אורנה ואמו של מנור, היא מחנכת בעיר נהריה. "בתי בחרה שמנור יתחנך בבית הספר 'גוונים'. בית ספר זה שוכן ליד בית ספר לחינוך מיוחד, ומתקיימת פעילות חינוכית משותפת לשני המוסדות. בית הספר חרת על דגלו את החינוך לערכים, ובהם קבלת האחר. יש שם צוות נפלא של אנשי חינוך, ששם את הערכים לפני הכל.
"בעיניי פעילות משותפת עם תלמידים עם צרכים מיוחדים תורמת לקבלת האחר, לנתינה ולתודעה חברתית. מבחינתי, זה היעד המרכזי ביותר של מערכת החינוך". עוד היא מספרת: "כשדיברתי עם מנהלת בית הספר אמרתי לה שאני מפקידה בידיה את האוצר הפרטי שלי, אבל גם את כל האוצרות של ההורים. אני סומכת עליה ועל הצוות החינוכי, כי הם אלה המעצבים את דור העתיד".
לדבריה, "נערכנו לפתיחת שנת הלימודים בשני צירים - הציר הפדגוגי, שמתמקד בצמצום פערים ובלמידה רגשית חברתית, והציר השני הוא בהיערכות בצל הקורונה. זאת כדי לאפשר לתלמידים רצף למידה. אני הייתי רוצה לאחל לכל התלמידים וההורים במדינת ישראל שנת לימודים מוצלחת ושנה טובה".