שנת הלימודים: המתווה החדש - פתח לתקווה

שנת הלימודים בפתח, אחרי שנה וחצי של קורונה שבהן מערכת החינוך תפקדה בקושי רב, וכבר נקבע כי למעשה היתה זו שנה אבודה בחייהם של הילדים.

נדמה שאין מי שיחלוק על כך כי היעדרם של ילדים מבתי הספר והלמידה בזום גרמו לנזקים אדירים אצלם. עם סיום הסגר האחרון, התמלאו המרפאות לבריאות הנפש בילדים ובמתבגרים שסבלו וסובלים מחרדות, מדיכאון ומתסמינים פסיכוסומטיים. באשר לילדים שסבלו מקורונה, רק כעת הולכת ומתבהרת התמונה של תסמינים ארוכי טווח כמו קוצר נשימה ועייפות, מה שקרוי בספרות המדעית Long COVID.

לאור הסבל הרב שכבר נגרם, ובעומדנו לקראת 1 בספטמבר מול מספרים הולכים ועולים של מאומתים, שכמחציתם ילדים ומתבגרים, קיים פתח של תקווה בדמות המתווה החדש לפתיחת שנת הלימודים.

המתווה מסתמך בעיקר על שלושה רכיבים: האחד - בדיקות סרולוגיות נרחבות בתחילת שנת הלימודים לאיתור מחלימים בקרב הילדים. ילדים אלה יקבלו מייד "תו ירוק חינוכי", ויהיו פטורים מבידוד בהמשך הדרך. הבדיקה היא אכן פולשנית, אבל מהאצבע, כדי להכאיב לילדים כמה שפחות. הרכיב השני הוא בדיקות מהירות שתבוצענה על ידי ההורים, גם כן בתחילת שנת הלימודים, לאיתור מאומתים, שלא יוכלו להיכנס לבתי הספר עד החלמתם.

הרכיב השלישי והחשוב ביותר: היה ויימצא בהמשך השנה בכיתה ילד מאומת, הכיתה לא תיסגר, אלא שאר הילדים יעברו יום־יום בדיקות על ידי דוגמים שזה יהיה תפקידם - הכל במטרה שלא לסגור את הכיתה, ולא להשבית את הלימודים של שאר הילדים.

טרם יבשה הדיו על הדיווחים בנוגע למתווה הזה, ומייד ניתכו עליו קיתונות ביקורת מכל עבר - הבדיקות לא אמינות, ההורים ישקרו, איך תגענה ערכות הבדיקה להורים לבדיקה הראשונה של פתיחת השנה, ועוד טענות מסוג זה. גם ארגון המורים כבר חרץ את דינו של המתווה הזה לכישלון. בכלל, אנחנו מדינה שתמיד יודעת להגיד מה לא יעבוד, אבל לא עושה די לממש את מה שכן יכול לעבוד, החיסונים כמשל.

האמת היא שגם יוזמי המתווה יודעים שהוא יקום או ייפול על היכולת הלוגיסטית לממש אותו. אבל מתוך היכרות עם מודלים דומים בעולם, שם רוצים לתת לו סיכוי. המערכות הלוגיסטיות בממשלה וברשויות המקומיות מוכנות להוריד למען הילדים את השמיים כדי שהמודל הזה יעבוד.

חוליה קריטית במתווה הזה היא שיתוף הפעולה של ההורים. האם ההורים אכן יהיו אמינים בתחילת השנה, יבדקו את הילדים בבדיקה מהירה בבית וידווחו אמת על תוצאותיה? האם ההורים יוכלו להרגיע את ילדם הרך, שפוחד מבדיקת דם באצבע?

בהכירי את ההורים, אני יכול להמר שאלו יפתיעו את כולנו לטובה. יש לי אמון מלא באחריות ובמסירות של ההורים לנוכח המשימה הכבדה המוטלת עליהם. הסיבה היא פשוטה: אף הורה לא ירצה, בסופו של דבר, שהמחזה הנורא של שנה שעברה יחזור על עצמו: כיתות שלמות נשלחות לבידוד, כולל הילדים שלהם, ילדים מסכנים צמודים לזום במשך שעות וימים ארוכים, והורים שאינם יכולים להגיע לעבודה באופן נורמלי. אסור שמה שראינו יקרה שוב בשנת תשפ"ב. חייבים לפתוח את הגנים ואת בתי הספר ב־1 בספטמבר, ואני קורא להורים להוכיח לנו שזו אכן שעתם היפה ביותר.

הכותב הוא יו״ר האיגוד לרפואת ילדים, בית הספר לרפואה אדלסון, אוניברסיטת אריאל ומכבי שירותי בריאות.