בשבוע שעבר ישראל רעשה, בעקבות החלטת בן אנד ג'ריס העולמית שלא לחדש בסוף 2022 את ההתקשרות עם הזכיין הישראלי, לאור סירובו להפסיק את הפצת מוצרי החברה בשטחי יהודה ושומרון. ראש הממשלה דיבר בלהט בגנות החרם; שר החוץ הודיע חגיגית כי ישראל תפנה אל מדינות ארה"ב שאסרו בחקיקה על כניעה לתנועת החרם, ותדרוש מהן להפעיל סנקציות כנגד בן אנד ג'ריס; שגריר ישראל באו"ם פנה בנושא ל־35 מושלי מדינות בארה"ב; והזכיין הישראלי ביקש מהציבור להתגייס לצידו. כל זאת, נזכיר, בתגובה להחלטה בדבר הפסקת התקשרות עתידית, שאולי לא תצא בסופו של דבר אל הפועל, ואשר נכון לעת זו טרם גרמה לכל נזק.
להבדיל, החלטת היועמ"ש לכפות על שר החינוך להעניק את פרס ישראל למדעי המחשב לשנת תשפ"א לפרופ' עודד גולדרייך, שלאורך שנים תומך בעקביות ובנחישות בתנועת החרם ואשר רק לאחרונה קרא להחרמת אוניברסיטת אריאל, נתקלה בשתיקה רועמת. ראש הממשלה מילא פיו מים. שר החוץ לא יצא בשום הודעה בנושא. איש לא קרא להטלת סנקציות. פשוט התקרנפות לשמה.
גולדרייך, נזכיר, הוא פרופ' מוערך למדעי המחשב במכון ויצמן, ופעיל בולט בארגונים שסבורים כי הדרך הנכונה "לחנך" את הציבור הישראלי, ששב ובוחר במפלגות הימין, היא באמצעות סנקציות בינלאומיות. לצד אמירותיו הבוטות של גולדרייך לאורך שנים כנגד חיילי צה"ל ומפקדיו, מערכת המשפט הצה"לית ועוד, הוא תומך עקבי ובולט בקריאות להטלת סנקציות בינלאומיות על ישראל. כך, לדוגמה, בשנת 2005 גולדרייך חתם על מכתב לעורך ה"גרדיאן" הבריטי שמצדיק החרמת מוסדות אקדמיים בישראל; בשנת 2011 גולדרייך חתם על עצומה שקוראת להחרים מוצרים המיוצרים ביהודה ובשומרון; בשנת 2019 גולדרייך חתם על עצומה לפרלמנט הגרמני, שהיוותה ניסיון לסכל את מהלך הוצאת תנועת החרם אל מחוץ לחוק בגרמניה; ובשנת 2021 גולדרייך חתם על עצומה שקוראת להחרמת אוניברסיטת אריאל. יודגש, מדובר בדוגמאות ספורות ובלתי ממצות לפעילות ענפה ועקבית לאורך שנים.
להבדיל מבן אנד ג'ריס, שהצהירו על כוונה עתידית ונתקלו (בצדק) בתגובה זועמת של ממשלת ישראל, גולדרייך כבר גרם לפגיעה של ממש באקדמיה הישראלית. משיחות שערכתי עם ראשי אוניברסיטת אריאל התבררה הפגיעה הקשה באוניברסיטה, בחוקריה ובתלמידיה, כתוצאה ממעשיו של גולדרייך. גם חוקרים ממוסדות אחרים, שהתגברו על החשש מתגובת חבריהם, עמדו בפניי על הנזק שגולדרייך גרם במעשיו לאקדמיה הישראלית.
מדינת ישראל לא יכולה לדרוש ברצינות מידידיה ברחבי העולם לפעול בנחישות נגד הקוראים להחרמתה, ובאותה נשימה ממש להעניק את אות הכבוד הגבוה ביותר לגולדרייך. זו צביעות לשמה, וטיפשות מדינית ממדרגה ראשונה. הלחצים הרבים שהופעלו עלי בעקבות החלטתי שלא לתת לגולדרייך את הפרס, לרבות מתוך הפרקליטות, מלמדים, לצערי, שיש מי שסבורים שנוכל לדרוש מידידינו את שאיננו דורשים מעצמנו. זו טעות גסה. תקוותי היא שיש שופטים בירושלים, ושתהיה להם התעוזה והיושרה למנוע את הפיכת פרס ישראל לפרס למחרימי ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו