צו השעה: לקחת את המושכות לידיים

יש רגעים שבהם מדינה צריכה לעצור ולחשב מסלול מחדש. לשנות כיוון. לעבור מהגנה להתקפה.

זה קרה למדינת ישראל לא פעם בעבר: אחרי הפיגוע באוטובוס הדמים בכביש החוף יצא צה"ל למבצע ליטני; ירי קטיושות ליישובי הגליל הוביל למבצעים בלבנון; וירי רקטות לעוטף עזה הוביל למבצעים ברצועה; פיגוע ליל הסדר במלון פארק בנתניה, בדיוק לפני 20 שנה, הוציא את צה"ל למבצע חומת מגן - ולהבסת הטרור הפלשתיני באינתיפאדה השנייה.

רצף הפיגועים של השבוע האחרון מחייב כעת את ישראל לצאת שוב להתקפה. אמנם אין קשר ישיר בין המחבלים בבאר שבע ובחדרה, ואתמול בבני ברק: מבצעי הפיגועים הראשונים היו ערבים ישראלים, תומכי דאעש, שגם בינם לא היה קשר כלשהו, למעט שותפות אידיאולוגית לאותם רעיונות קיצוניים. המחבל אתמול הוא פלשתיני תושב השטחים, שייתכן כי פעל בהשראתם או ממניע אחר שטרם הוברר.

מאמץ בכמה ראשים

היעדר ההקשר הישיר בין הפיגועים השונים מאבד רלוונטיות מול הרצף. ישראל נתונה תחת מתקפת טרור רב־חזיתית, מבית ומחוץ. פיגוע אחד גורר פיגוע אחר, ומחבל אחד מעניק השראה למחבל אחר. אלה תופעות מוכרות שמקבלות תאוצה בעידן הרשתות החברתיות - בוודאי כשמאחור יש מנועים רבי עוצמה כמו חמאס והאסירים הפלשתינים, שמנסים כל העת להבעיר את השטח.

באופן טבעי, רצף כזה של פיגועים מעורר תחושה של אובדן שליטה של ישראל וחוסר אונים של כוחות הביטחון. חלק מכלי התקשורת גם מדרבנים את התחושה הזאת בחוסר אחריות משווע, וכך נוהגים גם כמה חברי כנסת שעסוקים בריקוד על הדם.

אלה תופעות מסוכנות, דווקא משום שימים כאלה דורשים קור רוח ושיקול דעת, ובעיקר כי צריך לומר את האמת: למרות הפיגועים הקשים - 11 הרוגים בשבוע - ישראל רחוקה מהימים של מארס האיום בשנת 2002, אז נרצחו יותר מ־130 אזרחים בחודש אחד.

אם יש הקשר אחד שמתחייב לעשות לימים ההם, הוא בצורך לקחת את המושכות בחזרה לידיים.

המאמץ המדיני שמנהלת ישראל בימים האחרונים בניסיון למנוע תבערה בימי הרמדאן - שבמסגרתו נפגש אתמול שר החוץ גנץ עם המלך עבדאללה בירדן, בהמשך לפגישות עם הצמרת המצרית ולפסגת שארם א־שייח' - הוא חשוב, אבל חשוב ממנו המאמץ המבצעי שמתחייב כעת.

זה מאמץ שיש לו כמה ראשים שצריכים להתנהל בו בזמן. בצד המבצעי, לא תימלט ישראל מהצורך לצאת למבצע נרחב של מעצרים ושל איסוף כלי נשק בלתי חוקיים במגזר הערבי, כדי לסכל ולייצר הרתעה. בזירה הפלשתינית היא תידרש לתגבר כוחות כדי למנוע פיגועים, תוך ניסיון לקיים שגרה מסוימת של הרמדאן.

רצוי שהפעילות הזאת תתקיים בתיאום עם הרשות הפלשתינית, שתמצא את עצמה כעת במבוכה על רקע העובדה שהמחבל שפעל אתמול בבני ברק היה בשר מבשרה; ובמזרח ירושלים יהיה האתגר העיקרי, שם יצטלבו חגי היהודים, הנוצרים והמוסלמים - פסח, פסחא ורמדאן - עם נפיצות בלתי פוסקת שתימשך עד יום העצמאות.

להחזיר את ההרתעה

מבחן ראשון לימים המתוחים שצפויים לנו יהיה כבר היום - יום האדמה, שצפוי להיות מתוח במיוחד. מההנהגה הערבית, שחלקה שותף לממשלה, מצופה לפעול אקטיבית להרגעת הרוחות ביום הנפיץ הזה, ומעבר לו.

זה מתחייב לא רק מאחריותה הלאומית, אלא גם מתוך הבנה שאנחנו נמצאים על סיפו של הר געש, שאם יתפרץ - הוא יציף בלבה את כל מי שחי כאן, יהודים וערבים, ישראלים ופלשתינים.

כדי למנוע זאת, צריכה ישראל להחזיר לעצמה את השליטה - ואת ההרתעה. לגייס כוחות, להראות נוכחות, לפעול בכל מקום ובכל זמן כדי להעביר תחושה לאויב - וגם לציבור הישראלי - שהעסק מנוהל מירושלים, ולא על ידי כל מי שמחזיק בנשק וזומם לבצע פיגועים.

שרשרת האירועים האחרונים מרמזת שזה יהיה קשה, ועשוי גם לעלות במחיר נוסף, אבל אין כעת ברירה: כמו לפני 20 שנה, ישראל חייבת לפעול כעת שוב, ובעוצמה - כדי להגן על הבית.