בל נטעה: מפגע "בודד" נוצר באווירה של האדרת טרור

הנה הפרופיל הפחות מוכר של אנשי דאעש מקרב ערביי ישראל ומזרח ירושלים, שחלקם מפגעים או תכננו פיגועים: מתברר שדמותו שלהמחבל אבו אל־קיעאןמחורה שבנגב, שרצח שלשום ארבעה בני אדם, אינה יוצאת דופן או חריגה באופן מיוחד. למעשה, סיפור הפיגוע שלשום מזכיר מאוד את הפיגוע שביצע איש דאעש אחר, פאדי אל־קנבר בן ה־28 מהכפר ג'בל מוכאבר שבמזרח ירושלים. אל־קנבר, נשוי ואב לארבעה, דרס למוות בינואר 2017, באמצעות המשאית שלו, שלושה חיילות וחייל בטיילת בארמון הנציב.

גם בני הזוג וויסאם וסברין זבידאת מסכנין, שהסתננו לסוריה עם ילדיהם כדי להילחם בשורות דאעש ודומיהם: אחדים מתושבי טייבה שבמשולש או שועפאט וצור באהר שבמזרח ירושלים, כולם בעלי משפחות, הורים לילדים, זוהו עם ארגון המדינה האסלאמית, וכך גם אימאן כנג'ו, תושבת שפרעם, שניסתה לצאת מהארץ, דוקטורנטית לאסלאם שנשואה לאימאם באחד המסגדים בעירה, אם לחמישה ששתיים מבנותיה הן סטודנטיות לרפואה.

הם ואחרים שונים מדמות המפגע האופייני המוכר לנו מאינתיפאדת הבודדים. רבים מהם מבוגרים יותר - סביב גיל ה־30 ומעלה, נשואים, הורים לילדים, אינם מובטלים אלא בעלי מקצועות, חלקם מכובדים, והם גם מבוססים פי כמה מבחינה כלכלית. רבים מהם "נשבו" בכשפי האידיאולוגיה הטוטאלית של ארגון המדינה האסלאמית, לאחר שנחשפו אליה ברשתות החברתיות, במסגדים או בסביבת מגוריהם. חלקם ניסו או ניסו והצליחו להוציא אל הפועל פיגועים קשים בישראל. רבים מהם התנדבו לשורות הארגון, יצאו לטורקיה ומשם ניסו להגיע לסוריה או לעיראק. אחדים מהם נפצעו או נהרגו. חלקם חזרו לארץ ונשפטו למאסר. אחד מהם, צעיר בן 22 דווקא, שירת כחייל בגבעתי ומשפחתו מעורה היטב בארץ.

על פי נתוני מערכת הביטחון, שנות השיא של מפגעי דאעש הלא רבים בישראל היו 2015-2016, אז נעצרו יותר ממאה אזרחים ישראלים שהזדהו עם הארגון. רבים מהם היו מעורבים גם בפלילים.

ואף שאת הפיגוע שלשלום ביצע איש דאעש - אסור שנטעה: ההזנה וההשפעה ההדדיות, ובעיקר הדתיות, בין קיצוני חמאס לבין הקיצונים הסלפים, אף שדרכיהם שונות, קיימות. הצלחה של פיגוע אחד מדרבנת את קיצוני הארגון האחר ליזום פיגוע דומה. אלה הם פיגועי החקיינות המפורסמים, או בשמם האחר: פיגועי ההשראה, שמהם חוששים עתה במערכת הביטחון.

בשלושת השבועות האחרונים היו שבעה פיגועי דקירה. שישה בירושלים: שניים בחיזמה, שניים בשערי הר הבית, אחד בדרך חברון ואחד באזור ראס אל־עמוד ושלשום בבאר שבע. אלה החומרים שמהם נוצר גל טרור. יום האדמה והרמדאן שקרבים עלולים רק להעצים את התופעה.

צריך להיזהר עתה שלא ליפול שוב לפח ולא להשתמש בטרמינולוגיה פיגועי אווירה או פיגועי בודדים. פיגועי אווירה אינם נוצרים יש מאין. האווירה שיוצרת את פיגועי האווירה, זו שממנה שואבים הדוקרים והדורסים והיורים את ההשראה לביצועי הסולו המכונים פיגועי יחידים - מגולמת כבר שנים בפסטיבל מתמשך של האדרת טרור, ג'יהאד והתרת דמם של יהודים וישראלים באשר הם.

גלים כאלה הפכו בעבר לזרעים שהצמיחו אינתיפאדות. כך הניע הטרור את מנגנון '"קוצר וזורע": נזרע בטרור ונקצור במו"מ, מתוך הנחה שככל שירבו המכות בעורף הישראלי - כך תיחלש יכולת העמידה שלנו.

אסור ליפול שוב למלכודת הזאת וצריך לזכור שזמן טרור הוא זמן רע למחוות, לג'סטות ולהתחשבות יתר בסביבה האזרחית שמקרבה יוצאים המפגעים, בין שמדובר בשטחי הרש"פ ובין שמדובר בשטחי הנגב. אגב, סימנים שונים מעידים על שיתוף פעולה בין חמאס עזה לבין גורמים לאומניים בנגב, ואף זו מגמה מדאיגה שיש לתת עליה את הדעת.