מאיראן תיפתח הרעה: לחדירת המל"טים יש פוטנציאל נפיץ

חדירת כלי הטיס של חיזבאללה לשטח ישראל שלשום היא הזדמנות טובה לבחון שלל הנחות יסוד ואסטרטגיות בישראל, לקראת מה שמסתמן כמלחמה של המחר.

נוכחותם של כלי טיס בלתי מאוישים בזירה, על שלל סוגיהם, אינה חדשה, אבל היא התגברה מאוד בשנים האחרונות. כתמיד, המחוללת העיקרית של הרוע היא איראן. ממנה מגיעים המו"פ והאמצעים, ולעיתים קרובות גם הכלים עצמם. זה מה שקורה בעיקר בתימן ובעיראק, שם כל התקיפות (לעבר סעודיה ואבו דאבי מתימן, ולעבר הכוחות האמריקניים בעיראק) מתבצעות תוך הישענות מוחלטת על אמל"ח איראני, ולעיתים קרובות גם בהכוונה ישירה מטהרן.

לגבות מחיר מהצד השני

איראן ביצעה בשנים האחרונות קפיצת מדרגה משמעותית ביכולות של הכטב"מים שלה. הם טסים רחוק יותר, נושאים יותר דלק וחימוש, ומסוגלים להסתוות טוב יותר מבעבר. בשונה מטילים ומרקטות - שפרופיל הטיסה שלהם מקל על הפלתם - הכטב"מים וטילי השיוט קשים בהרבה להפלה, בין היתר משום שהם טסים לאט וקרוב מאוד לקרקע.

זה גם מה שקרה שלשום בצפון. במערך ההגנה האווירית יבדקו, בוודאי, מדוע לא צלח ניסיון היירוט באמצעות מיירט של כיפת ברזל. מן הסתם גם יופקו לקחים, אבל החשיבות של זה היא בעיקרה טקטית, ומחייבת גם בחינה של שינוי אפשרי במערך האזעקות. לא סביר שחצי אזור הצפון יוכנס למקלטים בכל מקרה שבו רחפן יחדור לישראל; זה נותן לחיזבאללה (או לחמאס בדרום) דרך קלה מדי לשגע את ישראל מתי שרק יתחשק לו.

חיזבאללה לא ביקש שלשום לתקוף את ישראל. הוא רצה להביך אותה, אחרי שיממה קודם לכן הופל לארגון רחפן צילום לצורכי מודיעין. צה"ל מנסה ליירט כל אחד מהכלים האלה גם כדי לשלול יכולות מהאויב, וגם כמסר: אף אחד לא יחדור לשטח ישראל ויחזור הביתה בשלום. המדיניות הזאת מוצדקת, אבל מחייבת התאמות; ישראל יכולה לקחת סיכון שתופתע או תובך, ובתנאי שתקפיד לגבות מחיר מהצד השני - עניין שהיא נמנעת ממנו באדיקות, מחשש להסלמה.

איראן לא תסטה מדרכה

וזה לב העניין: האסטרטגיה האיראנית הברורה היא להקיף את ישראל ברקטות ובטילים על שלל סוגיהם, לרבות כטב"מים וטילי שיוט. זה יאפשר לאיראן פגיעה מדויקת יותר ומפתיעה יותר בישראל, כשתחליט, כפי שניסתה לעשות כמה פעמים בעבר. לאיראנים מספר גדול של תיקים פתוחים עם ישראל, ולא מעט נקמות שהם מבקשים לנקום; כל ניסיונותיהם לעשות זאת בעבר כשלו, ייתכן שבינהם ניתן למנוע עוד שיגור של שני מל"טים מתקדמים, שהופלו בשבוע שעבר בשמי עיראק.

איראן לא תסטה מדרכה. זה לא באופיו של המשטר, ובוודאי לא באופיים של משמרות המהפכה. אם כבר, ההפך הוא הנכון: החתימה הצפויה על חזרה להסכם הגרעין תשחרר את איראן מלא מעט רסנים, ותאפשר לה להיות חצופה אפילו יותר מכפי שהיתה עד כה. ראש הממשלה בנט רמז לכך לא פעם באחרונה, כולל בהקשר של הכטב"מים; ההבנה האסטרטגית הזאת מחייבת כעת בחינה של המדיניות הישראלית, בכלל הגזרות.

הנחת העבודה צריכה להיות שאיראן תנסה לתקוף שוב. ושגם חיזבאללה וחמאס ינסו לאתגר את ישראל שוב, לצורכי איסוף מודיעין, בחינת גבולות, או סתם למטרות תעמולה ותודעה. ישראל צריכה להחליט ממה היא מתרגשת וממה לא, ובעיקר - איך היא תגיב אם ייחצו הקווים האדומים שלה. זה חשוב במיוחד מול חיזבאללה, שמחזיק חזית נפיצה תמידית מול ישראל. בעוד מול איראן יכולה ישראל לנשום עמוק ולהגיב בשלל דרכים וחזיתות - מול חיזבאללה המשחק עשוי להיות בזמן אמת, ולשם כך מתחייבת הכנה מוקדמת בדרגים האופרטיביים והאסטרטגיים.

לישראל יתרון מובהק במערכה הזאת - טכנולוגי, מבצעי ומודיעיני. היא גם לא מתמודדת בה לבדה; לצידה נמצאות כלל המדינות השפויות במרחב (בדגש על המפרציות), וכמובן ארה"ב. זאת מערכה שנמצאת רק בחיתוליה, וצפויות בה עוד התפתחויות רבות, כולל הפתעות לרעה, ואפשר שגם תשלום מחיר. אחרי הכל, מדובר בהתפתחות נוספת של המערכה הנמשכת מול איראן, אבל בשונה מבפרקים הקודמים - לפרק הנוכחי יש פוטנציאל נפיץ במיוחד.