ירושלים היא ארץ זרועת מוקשים. הר הבית - מקום שבו מהלכים בין הטיפות - על אחת כמה וכמה. בהר צריך לא פעם להיות חכם ולאו דווקא צודק. כמעט בכל נקודה בחבית אבק השריפה הזאת פזורים בורות וגחלים לוחשות, עם התמהיל המסוכן של קנאות דתית, טרור ולאומנות. אם לא תיזהר - תפרוץ תבערה גדולה.
אלא שיש רגע מסוים שבו ההתנהלות הזהירה המופלגת בהר הבית הופכת למכשלה - ומתהפכת עליך; רגע שבו הצד השני מפרש את ההכלה והאיפוק כחולשה וככניעה; רגע שבו הצד הערבי בטוח שהוא בעל הבית במקום, ושאתה הפכת להיות ריבון וירטואלי שם. בשבוע האחרון נחצה הקו הזה בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט, כמה וכמה פעמים.
הרצון להימנע בכל מחיר מהרוגים בצד הפלשתיני, למרות שגורמי קיצון גמרו אומר להעלות את העיר בלהבות, כמו ההחלטה לאפשר למוסלמים את המשך התפילות בהר הבית למרות שהם הפכו אותו בסיס לאלימות ולטרור - אינם עומדים במבחן הסבירות והתוצאה.
הפלשתינים בירושלים וחמאס ברצועה, וכך גם פת"ח והרשות הפלשתינית ואנשי הדת המוסלמים בבירה - חייבים להתחיל להרגיש שגם להם יש מה להפסיד. כרגע הם נמצאים בצד המרוויח והם רוצים להרוויח עוד. זה מתכון בדוק להידרדרות.
רק כאשר יבינו שיש גם טור הפסד, והוא מוחשי, ישוב השקט לירושלים. הרגע שבו המסיתים משייח' ג'ראח והר הבית ושער שכם ייכלאו מאחורי סורג ובריח, ייקנסו בסכומי כסף גבוהים ואף תימנע מהם הכניסה להר הבית ולעיר העתיקה - יהיה רגע המפנה. רק כאשר הם יורחקו בצווים מגרעין העיר ההיסטורית, כפי שנהגו עם אנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית לפני שנים אחדות; רק כאשר הר הבית ייסגר באופן גורף, לפרקי זמן מוגבלים, גם בפני מוסלמים, רק אז הם יבינו שיש שני צדדים למטבע.
בהר הבית ניתן להקים עוד נקודות משטרה ולא להסתפק בנוכחות המינימלית הקבועה שם. בהר הבית ניתן לפתוח נקודה קבועה גם של רשות העתיקות, כדי שתפקח באופן אמיתי ומקצועי יותר על הנזקים שהפלשתינים מסיבים שם לעתיקות. בה בעת, ניתן גם לה גביל מחדש את ההשפעה הירדנית בהר, שגם בימים אלה משחקת משחק כפול: מצד אחד "מנסה להרגיע" ומצד שני מאפשרת הסתה קשה נגד ישראל. גם מול טורקיה ושלוחותיה בירושלים יש לפעול.
יש, אגב, אנשי דת מוסלמים אמיצים ברחבי העולם, שמוכנים לומר זאת. אנשי הדת הללו נמצאים במצרים, בסעודיה, באיטליה וגם בישראל. הם יודעים שהטרור והאלימות בשם אל אקצא מחללים את הקודש ונושאים את שם אללה לשווא. הם גם אומרים זאת מעת לעת. עכשיו הגיע זמן שנעודד אותם להרים שוב את קולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו