צה"ל תקף בעוצמה שחמאס לא ציפה לה

הדבר האחרון שחמאס היה מעוניין בו הוא סבב לחימה צבאי עם ישראל ערב סיום חודש הרמדאן ובפתחו של חג עיד אל פיטר שיחל מחר.

אולם ארגון הטרור הפלשתיני השולט ברצועת עזה חישק למעשה את עצמו בסדרת האיומים שפרסם מאז החלו ההתנגשויות במזרח ירושלים, לצד הודעתו החריגה של ראש הזרוע הצבאית של הארגון מוחמד דף, שהתסיסה עוד יותר את התושבים הפלשתינים שיצאו להתעמת עם השוטרים וכוחות הביטחון בעיר העתיקה.

חמאס, שכנראה לא העריך נכונה את תגובת צה"ל אל מול שיגורי הטילים לירושלים, רכב לא רק על ביטול הבחירות ברשות הפלשתינית כדי לגזור את הקופון התדמיתי בקרב הציבור הפלשתיני, אלא העצים עוד יותר את המתיחות בשטח כשהכניס למשוואה את הפקטור הדתי והטענה שישראל פועלת לייהוד מזרח ירושלים, תוך גירוש תושבי שייח' ג'ראח הפלשתינים לטובת שיכון מתנחלים יהודים בבתיהם ושינוי הסטטוס קוו בהר הבית. לכך יש להוסיף את הקרי רות הזועקת ביחסים בין ממשל ביידן וישראל, חולשת המערכת הפוליטית בארץ הנמצאת על סף חילופי שלטון, וההבנה של חמאס כי הארגון הוא זה שמכתיב את קצב הרגיעה בעזה לנוכח ההכלה הישראלית המתבקשת מול המתיחות וההסלמה בגבול הדרום.

ואם במוחמד דף והודעתו החריגה עסקינן, יש להדגיש את העובדה כי מי שנעלם בשבועות האחרונים כמעט לגמרי מהרדאר הציבורי בעזה הוא מנהיג הארגון ברצועה, יחיא סינוואר. ידוע כי בצמרת חמאס ישנם חילוקי דעות בין אלו הקוראים להתעמת עם צה"ל, לבין אלו המבקשים - וסינוואר בראשם - להמשיך ברגיעה ובמאמצי ההסדרה מול ישראל באמצעות המ תווכים המצרים והסיוע הכלכלי מק טאר. סינוואר, כפי הנראה בשל סיבות פנים ארגוניות, מעדיף כעת להשאיר את הבמה כולה למוחמד דף ולראש הלשכה המדינית איסמעיל הנייה.

יש לציין כי על אף תקיפות צה"ל בעזה ומספר ההרוגים החריג ברצועה, כבר בשעות הראשונות של הסבב הנוכחי, חמאס מצידו זכה להישג אדיר כשנתפס כמי שמגן על ירושלים אל מול חולשת אבו מאזן, הפת"ח המפולג ומאבקי ההנהגה ברשות הפלשתינית. אולם על אף הישגים אלה של חמאס, בניגוד להצלחתו בהבערת השטח במזרח ירושלים, הארגון נוחל עתה כישלון רבתי בניסיונו לעורר את רוב הציבור בגדה לצאת ולהתעמת עם כוחות הביטחון ביו"ש. הרחוב הפל שתיני באיו"ש אמנם מזדהה עם אחיו הפלשתינים במזרח ירושלים, אולם את העימותים האלימים מעדיפים בגדה להשאיר לחמאס בעזה ובבירה.

ניתן להעריך בזהירות שחמאס אמנם זכה לתמיכה בקרב הפלשתינים בעיקר במזרח ירושלים בעקבות הירי לעבר "אל קודס הכבושה", כהגדרתו, אך כנראה לא העריך נכון את עוצמת התגובה של צה"ל לאחר הירי שביצע לעבר בירת ישראל.