זמן לאשרר תפיסת ביטחון - ולפרסם אותה

הצורך לאשר בקבינט תפיסת ביטחון עלה רבות בעשורים האחרונים, כולל כמה ניסיונות סרק, אך התפיסה המאושרת האחרונה היא עדיין מסמך בן־גוריון מ־1953. בארה"ב, החוק מחייב נשיא לפרסם תפיסת ביטחון עם כניסתו לתפקיד.

בישראל, ניסוח התפיסה על ידי רה"מ אישית הוא אירוע נדיר, אך זו הדרך היחידה להציג תפיסת ביטחון כוללת של ראש הממשלה, גם ללא אישור פורמלי, לאור המורכבות הפוליטית והכלכלית האינהרנטית בתפיסת ביטחון, שמונעת אישור במבנה השלטוני הקואליציוני בישראל.

ב־2018 סיים נתניהו לנסח תפיסת בטחון, לשיטתו. המסמך נכתב על ידיו אישית, בסיוע המטה (מזכ"ץ, מל"ל) ומספר מומחים קטן. הוא כמובן מסווג, אך חלקים בלמ"סיים וחשובים מתוכו אושרו לפרסום.

האתגרים העומדים לפתחנו מחייבים שבנט, ורצוי בשיתוף לפיד וגנץ, יאשררו (או ישנו) את התפיסה המעודכנת ויפרסמו אותה, לצורך העברת המסרים העיקריים לגופי הביצוע במדינה, ובעיקר לסביבתנו הקרובה והרחוקה.

בווינה התחדש המו"מ על הסכם הגרעין, בצפון גדל איום הנשק המדויק, ובדרום נמשכת ההיערכות להידרדרות פוטנציאלית בעזה ובאיו"ש. בנט, לפיד, גנץ והרצוג התייחסו לאיום הגרעין והציגו דרישה תקיפה - ולא פחות חשוב, בקול אחד - לא לאפשר לאיראן להמשיך להכתיב את הטון ולגרור רגליים במו"מ, במקביל לפיתוח יכולותיה והתקרבות לסטטוס "מדינת סף" גרעינית.

ישראל תשמח לראות הסכם טוב ומקיף שישבית את היכולת האיראנית להגיע לגרעין, לתמיד ובכל המסלולים, אבל זה לא עומד לקרות. הגישה האמריקנית, שאליה מצטרפים בלית ברירה האירופאים, היא להמשיך בכניעה מוחלטת לאיראנים וגם לא להענישם על ההפרות שביצעו ועדיין מבצעים.

השאיפה האמריקנית היא הסכם שמכונה "פחות תמורת פחות - Less for Less", ולאחרונה מכונה "הקפאה תמורת הקפאה". זה הסכם "More for less", "הרבה יותר תמורת הרבה פחות". הסרת סנקציות, גם אם תהיה חלקית, תזרים לאיראן מיליארדי דולרים, תאפשר לשקם את הכלכלה ולתמוך בטרור, ותשלח מסר לשווקים כי עשיית עסקים עם איראן מותרת וכדאית.

התמורה האיראנית תהיה מגוחכת ואבסורדית, "יולבנו" חטאי העבר ולכאורה תוקפא ההתקדמות לשלב האחרון בהפיכתם למדינת סף - פעולה שיוכלו לבצע באפס זמן, בהתאם להסכם המתגבש.

ישראל הגדירה בצפון שלושה "קווים אדומים", שהפרתם תביא לתגובה: העברת נשק "שובר שוויון" מאיראן דרך סוריה לחיזבאללה (נשק מדויק), התבססות איראנית בסוריה, כולל מיליציות, בהסדר אפשרי, והיווצרות תשתית טרור בגבול. למרות הפעילות הישראלית האינטנסיבית, שעל פי פרסומים זרים גדלה מאד לאחרונה, האיום גובר.

לאור הגישה האמריקנית, קיים סיכוי גדול - למרות הפסימיות שמפזרות המעצמות - שהמו"מ בווינה יוביל להסכם גרוע בהרבה מההסכם הגרוע שנחתם ב־2015, וההחלטה הסופית נמצאת להערכתי רק בידי האיראנים.

מכיוון שישראל מצהירה שהיא לא תאפשר לאיראן להתקדם לגרעין, או לסטטוס "מדינת סף", ולאור התפתחות האיום המדויק בצפון ומחויבות חיזבאללה להצטרף לעימות ישראלי־איראני - גדלה החשיבות להדגיש ולאשרר כמה נקודות מפתח חדשות בתפיסת הביטחון.

העקרונות המנחים של התפיסה (חלקם חדשים וחלקם מהעבר) שעיצב נתניהו היו שבמזרח התיכון החלש לא שורד, לכן עלינו לבצר את עוצמתנו ויתרוננו היחסי, לטפל בא־סימטריה האינהרנטית מול אויבינו ולחזק את הקשר עם ידידינו, בדגש על ארה"ב. התפיסה מושתתת על ארבע רגלי עוצמה: צבאית, כלכלית, מדינית וחברתית.

התפיסה כוללת ניתוח מעמיק של האיום הצפוי, מתאר הייחוס, עקרונות הפעלת הכוח ועקרונות בניין הכוח. כדי לקדם את המענה לאיומים שהוזכרו לעיל, בחרתי להדגיש רק מספר קטן של נקודות מפתח (בעיקר חדשות) בתפיסה, שאושרו לפרסום.

האיום הצפוי ומתאר הייחוס כוללים איום רציף ומתמשך על העורף, הימצאות נשק מדויק ואפשרות (שחייבים למנוע בכל דרך) לגרעין במדינות אויב. עקרונות הפעלת הכוח כוללים קביעה שלא תהיה חסינות לתוקפים אבל גם לשולחיהם, וקיימת מוכנות לפגיעה בתשתיות לאומיות ובנכסים דואליים, במדינות שמהן נותקף, לצורך קיצור הלחימה, לצד מוכנות למב"מ מתמשכת.

בעקרונות בניין הכוח בולטת ההדגשה של טיפוח המשאב האנושי והשארת המצטיינים, כאשר לצד המשך ההשקעה הבלתי פרופורציונלית במודיעין ובחיל האוויר ייבנה כוח משמעותי גם ביבשה, יימשך מיגון האוכלוסייה במהלך מתמשך (פסיבי ואקטיבי), שיכלול השלמת המכשולים המגוונים בכל הגבולות והמשך פיתוח יכולת סייבר מעצמתית בכל הממדים.

המב"מ נועדה למניעת ההתעצמות בנשק המדויק ולמאבק בתוכנית הגרעין. נסראללה חייב להפנים שפרויקט הדיוק מאיים על לבנון, הנמצאת בקריסה, ואם ייצור הטילים המדויקים והסבת הישנים יימשך על אדמת לבנון - לישראל לא תהיה ברירה, מה שעשוי להידרדר למלחמה ולקריסה של לבנון.

ייתכן שמצבה של לבנון יגרום לנסראללה לחשוב פעמיים לפני שיצטרף לעימות ישראלי־איראני - אף שרק לצורך כך השקיעו בו האיראנים לאורך השנים - אבל לישראל אסור לבנות על כך, ולהיערך בהתאם.

ההנהגה האיראנית בטוחה שכלכלתה תעמוד בלחצים הנוכחיים, ובמקביל גם אין איום אמין על המשטר, על חייהם ועל רכושם של האזרחים הדוקטרינה הובילה אותם לעמדות היסוד האבסורדיות בווינה, והמעצמות משחקות לידיהם.

אשרור ופרסום החלקים הלא מסווגים בתפיסת הביטחון חיוני כדי להבהיר לאיראנים שנגמר עידן הטיפול רק "בכפות החתול", ובעימות הבא יטופלו גם "החתול וראשו".

הטיפול בגרעין הוא עדיין הראשון במעלה ואסור לערבו עם הסוגיות האחרות, כולל הנשק המדויק, שבהם צריך לטפל בנפרד. אויבינו וידידינו צריכים להיות מודעים לתפיסה ולכוונות. להערכתי, בנושאים אלו אין הבדלים מהותיים בין ההנהגה הנוכחית לקודמת. 

תא"ל (מיל') פרופ' יעקב נגל הוא עמית בכיר ב-FDD ופרופסור אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה לשעבר נתניהו וכראש המל"ל בפועל