ההתעקשות שלי, במשך השנים, לדבר על אוסלו לא נבעה מתוך רצון להתבוסס בכאב, אלא מתוך דאגה שחוסר הרצון של השמאל להכיר בכישלונו תביא עלינו אוסלו נוסף. לצערי, לא הסכם אוסלו נוסף עומד בפתח אלא הסכם גרוע ממנו.
לו הייתה בצד הפלשתיני נסיגה מתמיכה ועיסוק בטרור, לו השקט הביטחוני לא היה תוצר של מבצע "חומת מגן", אולי היה ניתן להצדיק את המשך השיח.
הטרור לא שכח ובוודאי שלא נעלם, אלא הוא מרוסן (למרעית עין) מתוך אינטרס של אבו מאזן לשמר את שלטונו. כלומר, שישראל תשמר את שלטונו. לכן מנגנוני הביטחון של הרשות מסכלים באופן חלקי את פיגועי הטרור, דואגים שיגיע לרתיחה, אבל "שלא יגלוש". לאור הסיכום השנתי של נתוני הפח"ע ביו"ש, שהתפרסם השבוע, אנשיו של אבו מאזן עושים זאת באופן בלתי מספק בעליל ועצם העובדה שאנחנו נשענים עליהם זו חרפה.
אבו מאזן מממן בפועל את תחזוק הטרור הקיים (חינוך, משכורות מחבלים, הסתה, ניסיונות דה לגיטימציה של ישראל בעולם ועוד), ומשמר את הטרור כדי להצדיק את שלטונו מול הציבור הפלשתיני.
תחת הנהגתו של אבו מאזן, הפך הטרור לסידור עבודה משתלם. הסידור כולל: מאסר מפנק בכלא הישראלי ותשלום חודשי למשפחות, אמצעי לנקות את המוניטין וסמל סטטוס.
לאחר שהחלה אינתיפאדת 2000 לאהוד ברק, רה"מ הכושל, לקח זמן רב מדי עד שעצר את כניסת אנשיו של ערפאת בעלי אישורי ה-VIP . הם הספיקו לזרוע הרס וחורבן רב. אחד הפיגועים שביצעו, בתוך שטחי ישראל, היה פיגוע הטרור בסניף הביטוח הלאומי במזרח ירושלים, בו נרצח בעלי אש קודש גילמור הי״ד ומאבטח נוסף נפצע באורח קשה.
המבצעים היו אנשי כוח 17, המשמר הנשיאותי של יאסר ערפאת. הם ביצעו את הרצח בקלות רבה בעזרת אישורי מעבר VIP שהנפיקה להם הממשלה בישראל, כחלק מהסכמי אוסלו. הם נכנסו, ביצעו את הרצח ויצאו באין מפריע, מבלי שנעצרו באף מחסום.
המחשבה ששוב מחולקים לאנשי הרשות אישורים שיאפשרו להם מעבר חלק לתוך שטחי ישראל מעוררת תחושות קשות ומסמלת עיוורון קשה. שוב מהלכים הנשלפים מהמותן, בחובבנות, תוך הימור על חיי אזרחי ישראל מסכנים את כולנו. לקורבנות ההימור יקראו "קורבנות השלום", נשמע מוכר?
העובדה שהמהלך הזה מתרחש לצד גידול משמעותי של פיגועי טרור ביו״ש, ולאחר פרעות תשפ"א היא בלתי נתפסת, מנותקת מהמציאות והיא תוצר ישיר של רפיסות ואובדן דרך.
דאגה גדולה, ברמה האישית וברמה הלאומית, ממלאת אותי. אני מוטרדת מכך, ששוב, הממשלה פועלת הרחק מעייני הציבור ודוהרת לכיוון הסכם מופקר ללא שקיפות, ללא דיווח לכנסת ובחיבוק מאתרג של התקשורת. חברי הקואליציה מסונדלים במציאות קואליציונית משתקת.
החזרה למציאות של יום לפני אינתיפאדת 2000, כאילו לא אירע דבר ולא קברנו 1,500 קורבנות. היא פשע. הסכם שלום עם הפלשתינים אינו אפשרי כל עוד הם אינם זונחים את דרך הטרור ועל ממשלת ישראל לעמוד על כך בנחישות.
לאחר שנים בהם ישראל הצליחה להפוך את אבו מאזן לגורם לא רלוונטי, לדלג על הסוגיה הפלשתינית ולהצליח לרתום מדינות ערביות לחתום איתה על הסכמי שלום. אנחנו נסוגים לאחור.
השמאל הישראלי מסרב להבין את מה שמדינות אלו הבינו, הפלשתינים אינם רוצים לוותר על דרך הטרור. המיליארדים הרבים שנשפכו על המיזם הכושל שנקרא הרשות הפלשתינית, לא מצליחים לכסות על השקר. הרי מעט מאד מהמיליארדים הופנה לתשתיות ושיפור איכות חיים ואילו הרוב הלך למימון טרור ואורח חיים ראוותני של אנשי הרשות.
כך יהיה גם הפעם, כספי המיסים שיעברו יאפשרו את חיזוק הטרור ואת המשך שימון המנגנונים המסואבים. חייהם של המתיישבים ביו"ש, שהפכו לבלתי נסבלים בתקופה האחרונה, יהפכו לגיהנום יום יומי ובעזרת אישורי ה-VIP נפגוש אותם כולנו גם במרכז הארץ במדרחוב, במלון ובאוטובוס. עצרו את האיוולת לפני שיהיה מאוחר מדי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו