הגיבורים של שכונת שייח' ג'ראח

לפני כחודש הופיעה תמונתם של מוריה כהן, בעלה דביר וחמשת ילדיהם, על עמוד השער של "ישראל השבוע". בפנים המוסף, התפרסמה כתבה שהכנתי על המתיישבים היהודים בשכונת "שמעון הצדיק־שייח' ג'ראח". כהן אמרה אז שהרגע הכי קשה שלה בשש שנות מגוריה במקום היה ביום ירושלים האחרון, כשהיא שבה עם ילדיה הביתה מהחגיגות, ולפתע נשמעה אזעקה.

"אני רואה אלפי ערבים מול הבתים שלנו שורקים ורוקדים בשמחה, בעוד אנחנו מנועים מלהגיע לבית שלנו, למקום שאמור להיות הביטחון והמגן שלי. זו תחושה נוראה", תיארה מוריה. אתמול, כשליוותה שוב את ילדיה, הפעם בדרך לגנים, היא נדקרה בגבה וניצלה בנס.

כהן וחבריה בשמעון הצדיק הם גיבורים שמגשימים ציונות בליבה של ציון, סמוך להר הצופים. הם עושים זאת למרות הקשיים שהם חווים מבית ומחוץ. הם דבקים במקום אף שממשלות ישראל לדורותיהן שמות להם רגליים, ואף שמשטרת ישראל לא תמיד מספקת להם את ההגנה שהם ראויים לה מול הטרור והאלימות הפלשתינית.

ביום מן הימים, אני משוכנע, יידעו גם יריביהם ובני הפלוגתא שלהם להכיר תודה לחבורה הזאת ששומרת על ליבה של ירושלים עבור כולנו, אבל אתמול הזדרזו הפלשתינים לספר שלדוקרת, נערה פלשתינית בת 14, היה לכאורה מניע למעשיה: סבה, עראף חמאד, פעיל מרכזי נגד ההתיישבות היהודית בשמעון הצדיק, מתגורר באחד מבתי היהודים שבית המשפט הורה ליושביהם להתפנות.

אלא שהנערה משייח' ג'ראח דומה לעוד צעירים שפוגשים בימים אלה את ההסתה הקשה של חמאס ברשתות, במסגדים, בהר הבית וברחוב המזרח־ירושלמי; לעוד מפגעים שבשלושת החודשים האחרונים ביצעו בירושלים שמונה פיגועים.

מחר במוסף "ישראל השבוע", ניתן יהיה להתוודע אל רבים מהם, בכתבה על צוואות כתובות ופוסטים אחרונים שעשרות מהם הותירו אחריהם. כ־50% מהמפגעים בשנים האחרונות, כך מתברר, כותבים סוג של צוואה לפני שהם יוצאים למעשי הרצח שלהם, ומביאים בחשבון שלא יחזרו חיים. המניעים הפופולריים ביותר של המפגעים הם "ההגנה על אל־אקצא", הרצון להפוך ל"שאהידים", מצוקות אישיות שונות שמתועלות לכיוון ה"שאהדה" (ייתכן שאת האירוע אתמול ניתן לסווג תחת הקטגוריה הזאת), ופיגועי "הדבקה" ו"העתקה" רבים מספור.

מהסוגה האחרונה הזאת חוששים עתה במערכת הביטחון יותר מכל. פיגוע רודף פיגוע - שמונה כאלה, כאמור, כבר התרחשו בירושלים בעשרת השבועות האחרונים - והחשש הוא שכל מפגע "מדביק" ומייצר עוד מעריצים, שאחדים מהם יקומו ויחקו את מעשהו.

מוחמד שווכת סלימה, לדוגמה, שנורה בשבת למוות ליד שער שכם אחרי שניסה לרצוח בסכין את הצעיר החרדי אברהם אלמליח, הגדיר עצמו כ"שאהיד ברשימת המתנה". במערכת הביטחון חוששים שהוא אינו בודד, וכי בשבועות הקרובים יתפנו עוד מקומות ב"רשימת ההמתנה" הזאת.

המפתח לשליטה יחסית בגובה הלהבות בירושלים הוא הר הבית. אם השקט היחסי יישמר שם, יש סיכוי שהטרור ידעך, אבל חמאס עושה כל שביכולתו כדי להבעיר את ההר מחדש. האמצעי לכך הוא שיסוי בלתי פוסק במבקרים היהודים בהר הבית, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, וניסיונות לפגוע בהם ובשוטרים שמגינים עליהם.

שני עניינים - הר הבית ושייח' ג'ראח - עמדו כזכור ברקע האירועים שהובילו לפני כחצי שנה למבצע שומר החומות, ולפרעות שביצעו ערבים בשכניהם היהודים וברכושם בערים המעורבות. המטרה המיידית היא למנוע התלקחות מחודשת בהר הבית ובערים המעורבות.

בשמעון הצדיק־שייח' ג'ראח צריך להבהיר לתושבים הערבים שאם לא יקבלו את הצעות הפשרה של המדינה ובית המשפט, הם ימצאו את עצמם מחוץ לבתים. על התושבים היהודים שם, שמותקפים כבר חודשים ולא תמיד זוכים להגנת המשטרה, צריך להגן, ואת ההתיישבות היהודית במקום צריך לעבות. מי שצריכה לעשות זאת היא המדינה. אחרי הכל, מדובר באזור שישראל יישבה בו עשרות אלפי יהודים לאורך השנים, אך דילגה דווקא על חלקת הקרקע שנרכשה לפני 150 שנה על ידי יהודים, סמוך לקברו של התנא שמעון הצדיק, הכהן הגדול הידוע מתקופת הבית השני, מאחרוני "כנסת הגדולה".