לכידת שני המחבלים בג'נין, והחזרתם לכלא עם ארבעת שותפיהם לבריחה, שמו סוף למחדל מביך ומיותר של השב"ס, שהעמיד על הרגליים מדינה שלמה בפתחם של חגי תשרי. אלא שהמלאכה עדיין רחוקה מלהסתיים.
מצד אחד, לכידת השישה מחזירה לישראל את כושר ההרתעה, ומעבירה מסר חד וברור למחבלים שעדיין מפנטזים לברוח - שחומות הכלא הן לא רק קירות הבטון שמקיפים את בתי הכלא. מצד שני, באותה נחישות ומהירות שבה פעלו למצוא את המחבלים, יש לחשוף מהר את הליקויים והרשלנות של מי שסכנת המחבלים בכלא כנראה לא הייתה ממשית עבורם, ושהיו צריכים הוכחות נוספות לרצינות כוונותיהם.
ועדת הבדיקה הממשלתית בראשות שופט, שעל הקמתה הכריז השר לביטחון הפנים עמר בר־לב כבר לפני עשרה ימים, במטרה לסרוק במסרקות ברזל את ההתנהלות בכלא גלבוע בפרט ובבתי הכלא ובשרשרת פיקוד השב"ס בכלל, הייתה צריכה כבר להתחיל את עבודתה. לציבור מגיע פעם אחת ולתמיד לדעת מה באמת קרה מאחורי הסורגים, ולא רק עם האסירים.
ההתמהמהות בהקמתה, בין היתר בשל אילוצים וקשיים משפטיים, והאיטיות שבה מתקדמת בינתיים החקירה הפלילית בלהב 433, מחלישות את גורמי האכיפה ומרסקות עוד יותר את אמון הציבור בגופי החקירה.
גם אם הציבור אינו חשוף עדיין לכל מה שהתרחש לפני בריחת המחבלים, מה שכבר נחשף מחייב חקירת סוהרים וקציני שב"ס באזהרה, ולא פחות חשוב מכך - לעשות את כל מה שאפשר כדי למנוע את הבריחה הבאה.
תמצית תפקידו של שירות בתי הסוהר היא להחזיק אסירים במשמורת בטוחה. לא יהיה מוגזם לחשוב שאין היום איש בישראל שלא מאמין שהיתה פה פשלה, שסוהרים התרשלו, שמפקדים התעלמו, שמערכות שהיו אמורות להתריע נדמו. הכל כבר כמעט ידוע. אז למה מחכים?
לציבור הישראלי מגיע לדעת מה קורה מאחורי הסורגים
ההתמהמהות בהקמת ועדת הבדיקה הממשלתית למחדל בריחת המחבלים מכלא גלבוע, והאיטיות שבה מתקדמת החקירה הפלילית בלהב 433, מחלישות את גורמי האכיפה ומרסקות את אמון הציבור בגופי החקירה • פרשנות
