הסיכוי של מצרים להרגיע את המתיחות בדרום קטן - והמסקנה ברורה

ההודעה הרשמית על פגישת בנט וא־סיסי אתמול בשארם א־שייח' כרכה הרבה נושאים ביחד: שיתופי פעולה בין המדינות, הסכמי סחר וסוגיות אזוריות ובינלאומיות.

כל אלה אכן נדונו, אבל הנושא העיקרי והחשוב ביותר בפגישה היה עזה. לשני הצדדים ברור כי המצב בדרום נפיץ, על גבול ההתפרצות האלימה. מצרים מושקעת אמנם עד צוואר במאמצי התיווך בין הצדדים, והצליחה לפרקים להרגיע את העניינים בחודשים האחרונים, אבל דומה שכעת האתגר שלה גדול מבעבר. זה נובע מהצטברות של אירועים שאינם קשורים אחד בשני. חמאס מתוסכל מאוד מאי־הצלחתו להוון את מבצע שומר החומות להישגים ממשיים. היקף העברת הסחורות לרצועה ומרחבי הדיג הוגדלו אמנם בימים האחרונים לבקשת המצרים (גם כמחווה של רצון טוב לקראת פגישת המנהיגים), אבל העברת הכספים נתקלת בבעיות לאחר שהרשות הפלשתינית נסוגה מהסכמתה לשמש צינור לתשלום המשכורות לפקידי ממשל חמאס בעזה.

התוצאה היא מרמור גובר בחמאס, שכתמיד מתועל לאלימות. יחיא סינוואר אינו מעוניין לשבור את הכלים בשלב הזה, ולכן בוחר באלימות "רכה" יחסית: בלוני תבערה ועימותים על הגדר. חמאס מכיל בשלב הנוכחי את תקיפות התגובה של חיל האוויר, אולם לא בטוח שיעשה זאת לאורך זמן.

במקביל, גם הג'יהאד האסלאמי מבקש לנצל הזדמנות על רקע בריחת האסירים מכלא גלבוע. כבר שלושה ימים ברצף הארגון משגר מדי ערב רקטה לעבר שדרות, כהזדהות עם הבורחים ועם מאבקם של האסירים הפלשתינים בבתי הכלא, שכעת צפויה החמרה בתנאי כליאתם. כחלק מכך, נדונה האפשרות להפסיק את החלוקה הארגונית בתאים ובאגפים, דבר שמעורר זעם רב בקרב הכלואים שכבר הזהירו כי יפתחו בשביתת רעב.

הג'יהאד בעזה נשמר שלא לשבור את הכלים

הג'יהאד בעזה מבקש להרתיע את ישראל מצעדים כאלה. בינתיים גם הוא נשמר לא לשבור את הכלים, אבל הוא עלול לשנות את מדיניותו במקרה ששני האסירים שטרם נלכדו ייהרגו במהלך מעצרם. ישראל לא תוכל להבליג על הסלמה כזאת, ואפשר שתבחר למקד את המערכה רק בג'יהאד האסלאמי, כפי שעשתה במהלך מבצע "חגורה שחורה" בנובמבר 2019, שהחל בחיסולו של בכיר הארגון ברצועה בהאא אבו אל־עטא.

אלא שאז בחר חמאס לשבת על הגדר ולא להילחם בישראל. כעת המצב שלו סבוך יותר: הוא יתקשה להבליג כאשר העילה היא האסירים הפלשתינים. מדובר בעניין שבקונצנזוס ברחוב הפלשתיני, וגם סינוואר עצמו הוא כלוא לשעבר ששוחרר בעסקת שליט, ומי שנשבע לא פעם לעשות הכל כדי לשחרר את חבריו שנותרו מאחור.

מנגד, חמאס אינו מעוניין בעוד מערכה, וסינוואר גם יודע שהוא עלול לשלם עליה בחייו. כאן נכנסים המצרים לתמונה. סביר שבימים הקרובים הם יחפשו נוסחאות שיביאו להרגעת המצב. ישראל מסרבת בינתיים לכל נוסחה שלא תכלול קודם כל את פתרון סוגיית השבויים והנעדרים (המתאם ירון בלום אף התלווה אתמול לביקורו של ראש הממשלה במצרים), עניין שנדמה כרגע כבלתי פתיר על רקע משבר האסירים הנוכחי.

ואם לא די במתיחות בדרום, גם הגדה ומזרח ירושלים רשמו בימים האחרונים עלייה בהיקף הפיגועים והאלימות. פיגוע הדקירה ברחוב יפו בירושלים סוכל אתמול הודות לערנותם של אזרחים ולתפקודן המהיר והנחרץ של שוטרות מג"ב, אבל ניתן ללמוד ממנו שהשטח רותח.

כוחות הביטחון כבר מתורגלים בהתמודדות עם גלי טרור דומים בשנים האחרונות. גם הפעם, הפתרון הוא בשילוב של מודיעין והרתעה, בעיקר על ידי פריסה מאסיבית של כוחות בשטח. אם המחבלים יתנפצו על חיילים ולא על אזרחים, ובעיקר אם לא יצליחו להרוג, סביר שגם הגל הנוכחי ידעך. זה יקרה רק לאחר שגם שני האסירים הנמלטים האחרונים יילכדו, ושוב - בכפוף לכך שהם ייעצרו בחיים.

סביר שגם ישראל תבקש לשמור בימים הנפיצים האלה על מידתיות בתגובות ובפעילות, כדי לא לדרדר את המצב. הרקטות והבלונים מעזה ייענו אמנם בתקיפות של חיל האוויר, אבל אלה לא ישנו שום משוואה. כל עוד הכוס לא מלאה, אין לישראל עניין בהסלמה, בוודאי כאשר ברקע מתקיימות הבנות עם המצרים, במטרה לתת להם זמן וסיכוי להרגיע את הרוחות. מניסיון העבר, הסיכוי שזה יקרה קטן - והמסקנה ברורה.