המתיחות בצפון: בהססנות לא בונים הרתעה

ישראל סיפרה לעצמה ביום שישי סיפור שנועד לשכנוע עצמי: חיזבאללה מורתע. הוא אינו רוצה בהסלמה. הרקטות ששיגר היו עדות לחולשה, לא לעוצמה.

ספק אם התזה הזאת מחזיקה מים. המתקפה שלשום היתה הבוטה ביותר של חיזבאללה על ישראל זה שנים. נכון שהארגון בחר לירות במכוון לעבר שטחים פתוחים כדי שלא להסתכן בהרג אזרחים, אבל מדינה שמקפידה לתקוף על כל בלון בעזה (רק בליל שבת היתה תקיפה נוספת כזאת) לא יכולה לטעון פתאום שמטח של 19 רקטות לשטחה הוא חסר משמעות.

גם הטיעון שלפיו ירי לשטחים פתוחים שווה מורתעות לא עובד בהכרח לטובת ישראל. 48 שעות קודם לכן - בתגובה לשיגור הרקטות לקריית שמונה - ירה צה'"ל יותר מ־100 פגזי ארטילריה לעבר כלום ושום דבר בלבנון. בהמשך אמנם תקף חיל האוויר לראשונה זה שנים בשטח לבנון, אבל גם זאת לא היתה מסוג התקיפות שייכנסו לדברי הימים של החיל.

במילים אחרות, אם אופי התקיפה מעיד על עומק ההרתעה, ישראל מורתעת לא פחות מחיזבאללה. הימנעותה מלהגיב שלשום על הירי לשטחה רק מעמיקה את התחושה הזאת. זאת מתמטיקה פשוטה, שלא דורשת חישובים מסובכים: נורו קטיושות מלבנון, ישראל הגיבה, חיזבאללה הגיב על התגובה, וישראל נמנעה מלהגיב שוב. נכון לכרגע, המילה האחרונה נאמרה מלבנון.

יש לא מעט דברים שאפשר ללמוד מאופי הפעילות של חיזבאללה. אחרי חמישה אירועי ירי שהוא לא היה מעורב בהם, הארגון הרגיש שהוא מאבד שליטה והזדעק לשקם את מעמדו כ"מגן לבנון".

התנדבותו לעשות זאת - על אירועים שהוא לא היה אחראי להם - משחררת את ישראל מהדילמה את מי לתקוף באירועים בעתיד. חיזבאללה התנדב להציב את עצמו בחזית כאחראי לכל מה שקורה בדרום לבנון, ומכאן שהוא צריך להיות הכתובת בכל מקרה של הפרה, גם אם הדבר יוביל להסלמה.

בהמשך לכך, חיזבאללה גם הכריע בירי האחרון (לפחות זמנית) מה מניע אותו יותר - לבנון או איראן. למרות טרדותיהם הנוכחיות של פטרוניו בטהרן, רגליו של הארגון השיעי נטועות עמוק בלבנון. התנהלותו מלמדת שהוא לא יסתכן כעת בהסלמה עבור האינטרסים של איראן, אבל יעשה זאת כשיחשוב שלבנון ואחיזתו בה נתונות בסכנה. ההודעה המתנצלת של הארגון אחרי העימות בין תושבים דרוזים לבין החוליה ששיגרה את הרקטות רק מחזקת זאת; חיזבאללה קשוב לתושבי לבנון, שזועמים על התנאים העדיפים שהאוכלוסייה השיעית זוכה להם במהלך המשבר העצום שארצם חווה כעת.

מבחינת חיזבאללה, הירי לישראל היה סוף האירוע. הוא הגיב, ולכאורה גם סגר בכך שני תיקים פתוחים (הרג פעיל שלו בתקיפה בשדה התעופה של דמשק אשתקד, והרג אזרח לבנוני סמוך למטולה במהלך מבצע שומר החומות). כאמור, הוא טרוד כרגע במה שקורה בתוך לבנון ואינו מעוניין בהסלמה, אבל ספק אם הוא שולט בעניינים לגמרי. חמשת אירועי הירי הקודמים מלמדים ששליטתו בשטח אינה הרמטית, ויש גורמים נוספים שברצותם יציתו את הגזרה מחדש - והם עלולים לעשות זאת כבר בקרוב.

זה צריך להטריד את ישראל מאוד. ההרתעה בגבול הצפון מתכרסמת, וזה קורה כאשר היא מנהלת במקביל חמש חזיתות לחימה פעילות (איראן, סוריה, לבנון, עזה ויו"ש). ההימנעות מתגובה ביום שישי לא שירתה את ההרתעה, אלא להפך: לא יעזרו כל הטיעונים הלוגיים של צפון שמלא במטיילים והעיסוק במגיפת הקורונה, וגם לא ההצהרות המתלהמות (והמיותרות) של הדרג המדיני - ישראל נתפסת כהססנית, וזה יוביל להגברת הירי לעברה, לא לצמצומו.

ובשולי הדברים, אי אפשר להתעלם מהמאמץ שהשקיעו שלשום הדוברים הישראלים בהסברת הרציונל של חיזבאללה (ובכמה הוא מורתע, לכאורה) כמניע להיעדר התגובה. בכל הכבוד, ויש, צה"ל זה עדיין ראשי תיבות של צבא ההגנה לישראל, ולא של צבא ההסברה לחיזבאללה.