התקיפה במפרץ עומאן: שעת כושר להשפיע על שיחות הגרעין

ההתקפה האיראנית על הספינה שנמצאת בבעלות חלקית של אייל עופר מדאיגה מאוד את ישראל, משום שמדובר באירוע תקדימי: זאת הפעם הראשונה שאיראן מגיבה בגלוי ומאדמתה לפעילות שמיוחסת לישראל בסוריה.

התקיפה האיראנית כללה שיגור של שני מל"טים חמושים ממשפחת ה"שאהד" - מל"טים לטווח של עד 1,500 קילומטרים. המל"טים הללו שוגרו בידי חיל האוויר של משמרות המהפכה מאדמת איראן. הראשון פגע בספינה אך גרם נזק מינימלי, והשני גרם למותם של שניים מאנשי הצוות - אזרח בריטי ואזרח רומני.

נראה שהתקיפה האיראנית היתה תגובה לתקיפה שיוחסה לישראל בשבוע שעבר בצפון סוריה. בתקיפה הזאת - שכוונה כנגד העברה של אמל"ח מתקדם - נפצעו כמה מאנשי כוח קודס של משמרות המהפכה. ישראל, כדרכה, לא נטלה אחריות רשמית לתקיפה, אולם נראה כי באיראן החליטו לנסות ולייצר בעקבותיה משוואה חדשה. במקום להגיב מאדמת סוריה באמצעות שליחים כפי שעשו בכמה מקרים בעבר, הם בחרו להגיב במישרין מאיראן.

שינוי המגמה הזה מלמד כמה דברים. הראשון, שאיראן מעריכה שאין לה כנראה יכולת תגובה אפקטיבית מסוריה. השני, שכוח קודס ממשיך לאבד מכוחו מאז שקאסם סולימאני חוסל, וגורמים אחרים במשמרות המהפכה - במקרה הנוכחי, חיל האוויר שמפעיל את המל"טים התוקפים - תופסים את מקומו בפעילות ההתקפית מחוץ לאדמת איראן.

השלישי, שאיראן מעריכה שלא תצליח לגבות מחיר מישראל על אדמת ישראל או בסביבתה הקרובה, ולכן היא פועלת באזורים נוחים יותר מבחינתה - במקרה הנוכחי באזור עומאן. הרביעי, שאיראן מזהה את הזירה הימית כ"בטן רכה" מבחינתה של ישראל, הן בגלל שהספינות מפליגות הרחק מחופי הארץ והן בגלל שאין עליהן הגנה צבאית אפקטיבית.

החמישי, והחשוב מכל - שאיראן חשה בטוחה מספיק כדי לשגר מל"טים מאדמתה - כפי שכבר עשתה בכמה מקרים בעבר, שהבולט בהם היה תקיפת מתקני חברת הנפט הסעודית בספטמבר 2019 - ומעריכה שלא תידרש לשלם על כך מחיר משמעותי.

מבצע כזה מצד איראן מחייב תהליך ממושך, לרבות אישור של הדרגים הבכירים ביותר בטהרן. סביר שהאיראנים אספו מודיעין על שלל ספינות וביצעו אחריהן מעקב הדוק וצמוד, ובחרו לתקוף את הספינה שנדמתה להם כפגיעה ביותר בשילוב שבין האמל"ח למטרה. העובדה ששוגרו שני מל"טים מעידה על יכולת מעקב ובקרה בזמן אמת, אם כי סביר להניח שאיראן לא תכננה להרוג את צוות הספינה.

בנקודה הזאת טמונה ההזדמנות של ישראל. איראן אמנם מזהה את הספינה כ"ישראלית" בגלל אזרחות בעליה, אבל לכל דבר ועניין מדובר בספינה בבעלות בריטית שהפליגה תחת דגל יפני. איראן אמנם תטען כי ישראל החלה בטרור הימי כאשר תקפה ספינות שונות שפעלו בשליחותה, אבל ההבדל ברור: בעוד הפעילות שיוחסה לישראל כוונה נגד הברחות אמל"ח ונפט בלתי חוקי, איראן פוגעת בספינות מסחריות אך ורק בגלל קשר עקיף (שלעיתים גם הוא לא קיים) לאנשי עסקים ישראלים.

טוב תעשה ישראל אם תפעיל כעת את כל הכלים המדיניים שלה כדי להפנות את הזרקור הזה כלפי טהרן. מדובר בשעת כושר נדירה - ערב השבעת נשיא חדש וקיצוני בטהרן, וכאשר שיחות הגרעין בווינה נמצאות במבוי סתום - שצריך למנף אותה ללחץ בינלאומי על טהרן, שראשיתו בטרור ואחריתו בגרעין (או להפך).

במקביל, צריכה ישראל לגבש לעצמה מדיניות ברורה כיצד בכוונתה להגיב אם איראן תמשיך במתקפות האלה. אסור לה להשלים עם יצירת משוואת הרתעה חדשה שבה כל דבר ישראלי - או שקשור לישראל - הופך למטרה על פני הגלובוס, ובוודאי אסור לה להשלים עם הגבלות כלשהן שהאיראנים מנסים להטיל על הפעילות ההתקפית של חיל האוויר נגד הברחות האמל"ח שלהם בסוריה.

התגייסות הידידות

את המדיניות החדשה הזאת כדאי לישראל לסנכרן עם ידידותיה במערב. באירופה נשמעים בימים האחרונים קולות יותר ויותר תקיפים כלפי טהרן עקב הימנעותה מלשוב להסכם הגרעין, וחלקם אף מצדדים בשיחות סגורות בהטלת סנקציות נוספות על טהרן. מתבקש, לכן, להפעיל כעת את כל הלחץ על הממשל בוושינגטון כדי לרתום גם אותו לעניין. מן הסתם, זה גם יהיה הנושא המרכזי בפגישתם הראשונה של הנשיא ביידן וראש הממשלה בנט, שתתקיים בקרוב.