ההישג החשוב בהסכמות שהושגו בנוגע לתקציב הביטחון לא נמצא רק במספרים, אלא באווירה. הסיכום המהיר מנע מאבקים מיותרים בין משרדי האוצר והביטחון, ובמשתמע פגיעה בצה"ל, בתדמיתו ובמשרתים בו.
סביר להניח שתרמה לכך העובדה ששלושת המסכמים - ראש הממשלה בנט, שר הביטחון גנץ ושר האוצר ליברמן - כיהנו בשנים האחרונות כשרי ביטחון, ושלושתם מכירים לעומק את צורכי הצבא, אבל לא פחות מכך - את נקודות התורפה שלו. הבולטת שבהן היא הצורך החיוני שלו במסגרת יציבה, שתעניק לו יכולת להתנהל עם אורך נשימה וביטחון תקציבי.
כל זה נשלל מצה"ל תחת האין־תקציב של השנים האחרונות. פתרונות אמנם נמצאו מהגורן ומהיקב, אבל אלה היו בעיקר טלאים. הם גרמו לכך שהתוכנית הרב־שנתית "תנופה" - פרויקט הדגל של הרמטכ"ל אביב כוכבי - מתגלגלת מבלי שאושרה ותוקצבה כנדרש. גם עניינים דחופים אחרים נדחקו הצידה, או נדרשו לאלתורים לא סבירים כדי לשרוד.
בדומה להסכם יעלון־כחלון מ־2015 שהשיגו שרי הביטחון והאוצר דאז, גם ההסכם הנוכחי מגלם בתוכו פשרה דו־צדדית. האוצר נתן לביטחון יותר מכפי שתכנן: 58 מיליארד שקלים לשנה בקירוב, שהם תוספת ריאלית של כ־4 מיליארד שקלים בשנה. מאידך, הביטחון נאלץ להסתפק בכמחצית מהסכום שביקש, ולהתחייב כי יחיה עם זה בשנתיים הקרובות.
עיקרו של הכסף מיועד להיערכות לתקיפה אפשרית באיראן. כחלק מכך, יצטייד צה"ל בכמות גדולה של חימוש מדויק למטוסים ושל מיירטים למערכות ההגנה האווירית. זאת גם היתה המסקנה הראשונה שהופקה ממבצע שומר החומות (גנץ טס מייד לאחר המבצע לוושינגטון, כדי לדון על כך עם צמרת הממשל האמריקני), בין היתר כהכנה לעימות עתידי אפשרי בזירה הצפונית.
ההסכם כולל גם כמה עניינים חשובים נוספים. הראשון, לתקצב - באיחור מסוכן ומקומם - את פרויקט "מגן הצפון", למיגון מבנים ובתים הסמוכים לגבול עם לבנון. בהמשך לכך, חייב צה"ל להאיץ את שיפור והקמת המכשול החדש לאורך הגבול; הגדר החדשה בעזה הצילה חיים במבצע האחרון, והימנעות מהשלמתה בגבול לבנון תעלה במחיר כבד במערכה הבאה בצפון.
העניין השני הוא לממש במלואה את רפורמת "נפש אחת", שנולדה בעקבות ניסיון ההתאבדות של איציק סעידיאן. זה הפך להיות פרויקט הדגל של גנץ, שעליו הוא התעקש גם בהסכמים הקואליציוניים. במסגרתו יתאפשר כעת, לראשונה, לתת יחס הולם והוגן למי שדורש שיקום וטיפול.
העניין השלישי הוא לעצור לאלתר את קיצור השירות. מדובר במהלך שהיה חלק מההבנות של יעלון־כחלון, ובמסגרתו קוצר שירות הגברים מ־32 ל־30 חודשים. הקיצור נכנס לתוקף ביולי בשנה שעברה, וכעת הוחלט להשעותו עד 2025. המשמעות היא שגם מי שכבר התגייסו לפני שנה, יידרשו לשרת חודשיים יותר מכפי שסוכם עימם. סביר שיהיו מי שיבקשו לאתגר זאת בבג"ץ (ויימצאו להם די תומכים, כולל מקרב בכירים בצה"ל, שסבורים שמחזורי הגיוס הגדולים בשנים הקרובות יכולים לכסות על הפער), וממילא מדובר במהלך שדורש חקיקה - הליך שכבר הוכח כסבוך במיוחד בממשלה הנוכחית.
אבל לצד התוספת התקציבית המבורכת, טוב יעשה צה"ל אם יקצץ שומנים ובזבזנות מיותרים. בשבועות האחרונים נוספו שני תפקידי אלוף במטה הכללי (המזכיר הצבאי לראש הממשלה והפרקליטה הצבאית הראשית, שלא תכהן תחילה בדרגת תא"ל אלא ישר כאלופה), וצה"ל יצא למסע צניחה ראוותני בסלובניה - ואלה רק דוגמאות. בתקופה שבה כלל המשק משווע לתקציבים, אסור לצה"ל להתבלבל: תוספת התקציב ניתנה לו כדי להתכונן למלחמה הבאה, ולנצח בה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו