האתגר: ליצור הרתעה לטווח הארוך

צבאית המערכה הנוכחית היתה מוצלחת מבחינת ישראל, מדינית־תודעתית היא היתה סבוכה יותר • הפעילות הצבאית נועדה לקנות שקט, שאותה אמורה ההנהגה לנצל למהלכים מדיניים • כעת יהיה עליה לפעול להחליש את חמאס, ולנסות לשקם את היחסים עם הרשות הפלשתינית

שרי החוץ האירופים בזירת הפגיעה בפ"ת , צילום: יהונתן שאול

מבחנה של הפסקת האש, שאמורה להיכנס הלילה לתוקף, לא יהיה היום. ספק אם הוא גם יהיה בימים הקרובים. חמאס, אפשר להעריך, יהיה בזמן הקרוב ילד טוב. הוא יימנע מפעילות טרור, וגם יקפיד לאכוף את השקט על הארגונים האחרים ברצועה. מבחינתו, עכשיו מגיע הזמן לגזור קופונים מדיניים וכלכליים. הוא ישאף למנף את מה שדובריו כבר החלו להציג כ"ניצחון", כדי לבסס את מעמדו לא רק בעזה אלא בכלל הזירה הפלשתינית, וגם מעבר לה.

סביר שבשיחות העקיפות שיחלו בקרוב בין הצדדים בתיווך מצרי, יעלה חמאס שורה ארוכה של דרישות. הוא יציג את ההריסות שהותיר המבצע בעזה ויזעק לסיוע בינלאומי נדיב לשיקום הרצועה; ישראל תסכים, אך תבקש לפעול בהדרגה, כולל בסוגיות הדיג והמעברים, כדי להבטיח שהשקט אכן נשמר. בישראל כבר הבהירו כי לא יאפשרו את חידושו של מנגנון מזוודות המזומנים, וידרשו כי סיוע עתידי לא יועבר לחמאס במישרין אלא באמצעות הרשות הפלשתינית ובפיקוח גורמים בינלאומיים.

חמאס גם צפוי לדרוש את הסרת המצור מעל הרצועה, כדי לאפשר את שיקומה; ישראל תסכים לכך רק במסגרת הנוסחה "שיקום תמורת פירוז" - הסרת המצור, הכנסת כספים וקידום פרויקטים, בתמורה לשלילת יכולות צבאיות מהחמאס ומניעת התעצמות עתידית שלו. חמאס יתנגד לכך בתוקף, כפי שעשה בעקביות בעבר, מה שצפוי לתקוע את השיחות כבר בראשיתן.

תושבי עוטף עזה ממתינים להפסקת האש // צילום: יניב זוהר

צפוי שחמאס גם יחפש להשיג חסינות לשלושת בכיריו - יחיא סינוואר, מוחמד דף ומרוואן עיסא, והבטחה כי לא יחוסלו; ישראל לא תעניק ערבות כזאת, ותשאף שהשלושה יישארו במסתור - בדיוק כפי שעשה חסן נסראללה לאחר מלחמת לבנון השניה - כדי לשמור אותם מורתעים לפרק זמן ממושך. ישראל השקיעה מאמצים אדירים בניסיון לאתר ולחסל את מוחמד דף במהלך המבצע.
עדיין דרושה אסטרטגיה ברורה בעזה.

חמאס גם יבקש למנף את הישגיו התודעתיים בסוגיית ירושלים לנכסים פיזיים, או להגבלות שיוטלו על ישראל בכל הנוגע לפעולות בהר הבית ובמזרח העיר; ישראל תסרב לכך בתוקף - שכן אחד מיעדי המבצע המוצהרים היה לנתק את הזיקה של הארגון לירושלים - ותפעל צבאית ומדינית כדי להגביל בכל דרך את פעילות הארגון במזרח העיר ובגדה, כדי לצמצם את מאמציו להרחיב את השפעתו בהם.

מנגד, יסרב חמאס לדרישה הישראלית הצפויה להשיב את גופותיהם של חללי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול, ושל האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד. מבחינת הארגון, מדובר במנוף לחץ אפקטיבי על ישראל; הוא יסכים לעסקה רק בתמורה לתנאים הקשוחים הציג, שכוללים שחרור של אסירים פלשתינים, לרבות רוצחים.

הפגיעה בחמאס היתה אנושה. הפצצת חיל האוויר בעזה, אי.פי

הפערים האלה בין הצדדים אינם מבשרים טובות לטווח הארוך. כאמור, בטווח הקצר חמאס ישמור על השקט, בתקווה לזכות בסיוע כלכלי ולגרוף הישג מדיני (וכמובן, כדי לאפשר לתושבי הרצועה לנשום קצת, אחרי 12 הימים המסויטים שעברו עליהם). אבל אם ישראל תעמוד על עקרונותיה במו"מ, יאבד חמאס מתישהו את הסבלנות. בניסיון לפרוץ את המצור הוא ינסה לאתגר שוב את ישראל - במישרין או בעקיפין.

זה יתחיל כתמיד בבלון, בפצצת מרגמה או בזירת מטענים על הגדר, שיבחנו את התגובה הישראלית. אם ישראל "תתרגל", כפי שעשתה בעבר, המגמה תסלים, כחלק משיטת הסחיטה המוכרת שחמאס מתמחה בה. אבל אם ישראל תפעל כפי שהתחייבה לא פעם בעבר (ולא קיימה), ותגיב בצורה לא פרופורציונלית, ניתן יהיה לשמר הרתעה חזקה וארוכת טווח.

המערכה הנוכחית יצרה את תנאי היסוד לכך. צבאית, היא היתה מוצלחת מבחינת ישראל, עם הישגים משמעותיים בהתקפה ובהגנה, ששללו מחמאס נכסים רבים. מדינית־תודעתית היא היתה סבוכה יותר, משום שחמאס גרף בה שורת הישגיו מטרידים - מבעלות על מזרח ירושלים, דרך הבערת הגדה, גבול הצפון והערים המעורבות בישראל, ועד צבירת אהדה חסרת תקדים בדעת הקהל העולמית.

כל אלה יחייבו את ישראל למאמץ משמעותי ביום שאחרי. הפעילות הצבאית נועדה לקנות שקט, שאותה אמורה ההנהגה לנצל כעת למהלכים מדיניים. אלא שישראל מעולם לא גיבשה לעצמה אסטרטגיה ברורה מה ברצונה לעשות בעזה, וכתוצאה מכך היא אפשרה לחמאס להתחזק. כעת יהיה עליה לפעול להחלישו, ואפשר שבדרך היא תידרש לשלם "מס" בדמות שיקום מסוים של יחסיה עם הרשות הפלשתינית.

למאמץ הזה צריכה ישראל לרתום את ידידותיה החדשות במפרץ, וכן את המדינות המובילות במערב, שרובן העניקו אשראי נרחב למבצע בעזה. ניתן יהיה להסתייע בהן גם במאבק הדיפלומטי שצפוי בזירות השונות באו"ם, שבהן תעלה בוודאי הדרישה הקבועה לחקור את "הפשעים" שבוצעו בעזה. טוב תעשה ישראל אם תתכונן כבר מהיום לחקירה כזאת; מניסיון העבר אפשר להניח שהרמטכ"ל ימנה צוות של מפקדים ומשפטנים שיבחן את כלל הפעולות, כדי לוודא שלא היו בהן חריגות.

כדי לקדם את כל אלה תידרש ישראל גם ליציבות פוליטית. במהלך המבצע הצליחו ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גנץ ושר החוץ אשכנזי לעבוד בהרמוניה, והמחלוקות שהיו ביניהם נסגרו בחדרים הסגורים. מבחנם יהיה כעת; האם במקביל להפסקת האש בשטח יישמר השקט בזירה הפוליטית, או שהאש בין נבחרי הציבור תתחדש במלוא עוזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר