על רחבת המסדרים בטקס סיום קורס הטיס וקבלת כנפי הטיסה ביום רביעי, יעמוד גם סגן ת', בן 23 ממודיעין. למי שחגג בשבת יום הולדת, והיום (שני) יקבל גם את דרגות הקצונה, יש עוד דבר להתגאות בו מעבר להשגת המטרה שהציב לעצמו, סיום הקורס. מדובר בתרומת מח עצם לאישה שלא הכיר, ובכך סיוע להצלת חיים.
"בגיוס לקחו ממני דגימות כמו שלוקחים מכל מתגייס. זה לא העסיק אותי יותר מדי. אבל יום אחד קרא לי מפקד האגף", משחזר סגן ת' שמציין כי "לא ידעתי מה הוא רוצה ממני. חשבתי שאולי עשיתי משהו... ואז הוא אמר לי שנמצאתי מתאים לתרום מח עצם. הוא הביא לי טלפון של עמותת עזר מציון ואמר לי ליצור איתם קשר. כך התגלגלתי, הגעתי לבדיקות דם, הסבירו לי על התהליך, והתחלתי אותו". הוא מוסיף כי "זה נמשך חודשיים אולי שלושה, ואמרו לי שאם תהיה התאמה מלאה ידברו איתי שוב. לפני שנה זה קרה. התייעצתי עם ההורים, יצאתי לחמישה ימי חופש, לזריקות ולתרומה עצמה, ולהתאוששות. משהו פשוט לחלוטין, ובזה זה נגמר".
הרופאים הסבירו לסגן ת' שתידרש בערך שנה כדי לגלות אם התרומה הצליחה, ואז, אם הוא מעוניין, ניתן יהיה לקשר בינו לבין הנתרם. זאת בשל חיסיון רפואי. "ואכן, השנה חלפה לה, ואז יום אחד הייתי בחופשה וקיבלתי מכתב מאישה בת 50, תושבת ארה"ב, אמא לשלושה ילדים, שאני לא מכיר, והיא כתבה לי שאני אותו תורם".
ננסי, כאמור, אזרחית ארה"ב, ות' החלו בקשר התכתבות בעיקר באמצעות אי־מיילים, וסיפרו זה לזה על התהליך. היא סיפרה שלקתה בלוקמיה, והתרומה סייעה לה כחלק מהליך הריפוי. "היא זו שיזמה את השיחה, הודתה לי, וזה היה מאוד מרגש. היא הזמינה אותי לבקר בארה"ב, ואני הזמנתי אותה לבקר בארץ. זה טרם יצא לפועל, אבל אני מאמין שהיום יגיע. אנחנו בקשר מעת לעת".
לדבריו של סגן ת', "יצא לי לחשוב על כך בטרם התרומה וגם עכשיו. זה צעד כל כך קטן, ותהליך התרומה כל כך פשוט, שבעצם, למה לא? נתנו לי כאן זכות לתת, וזה תהליך שאין בו בכלל דילמה. המסר שלי היום הוא חד־משמעי: תנו! תתרמו! אנשים מייחלים לתרומות, וזה מינימלי ביחס למה שאתה מעניק. כל מי שמתבלט, שישאל מישהו שעשה את זה, שלא ייבהל מהתהליך".
הוא מסכם: "אני לא יודע אם היא בריאה היום בגלל התרומה בלבד או בגלל כל הטיפולים שעברה, אבל מה שחשוב הוא, שהיא ממשיכה בחייה עם משפחתה וילדיה. זו בהחלט זכות גדולה להשתתף בתהליך כזה".