"היום זה יום גדול", סיפר עופר עדן, רוכב אופנים קטוע יד, עומד ליד אופני ההרים המסיביות שלו, רגע אחרי סיום עלייה של עשרה קילומטרים מהכינרת למצפה גמלא. "היום ב-13:30 אני מציין 48 שנה בדיוק לכך שהיד הימנית עפה לי בחצייה של תעלת סואץ והיד השמאלית נחתך. הייתי בן 19, לוחם בצנחנים, ומאז ועד היום אני חוגג את היום הזה כיום הולדת שני".
מזג האוויר שקידם את הרוכבים ביום השני של המסע "אומץ בתנועה 2021" היה מושלם. לאחר יום ראשון הסגרירי, התבהרו השמים ואפשרו לרוכבים לצלוח את העלייה המסיבית מהכינרת לרמת הגולן בקלות יחסית. רגעים בלבד לאחר פתיחת גבולות ישראל למבקרים הגיעו עשרות רוכבי אופניים קנדים מבית הלוחם בקנדה לארץ לרגל מסע האופנים המסורתי שבו הם רוכבים לצד נכי צה"ל ונפגעי טרור, וכן חברי נבחרת האופניים הישראלית "סטארט-אפ ניישן".
השנה רכבו הישראלים והקנדים יחד בין 50 ל-120 קילומטרים מדי יום, לפי רמות שונות של קושי בצפון הארץ, לצד סיור באתרים היסטוריים מדהימים בגליל, טבריה ורמת הגולן, והשתתפות בתרגיל של חטיבת גבעתי. מעבר לרכיבה, המשתתפים לקחו חלק בפעילויות קבוצתיות כמו נסיעה בזריחה בעמק החולה, שיט שקיעה עם נכי צה"ל, וערב מדהים עם גיבורי ישראל אשר חלקו את סיפורי השראה שלהם.
מוטי כהן, חבר בית הלוחם בירושלים שרוכב על אופני יד, סיפר כי הוא רגיל לעליות מסיביות ואף נהנה מהם. "אני רגיל לעליות, אוהב אותם. הרכיבה הייתה בסדר גמור, בהתחלה קצת קשה, אבל הגוף מתחמם ואז הכל טוב". גם ז'ייס אביטבול מבאר שבע היה מוכן היטב למשימה. "אני רוכב בפרויקט זו השנה השביעית", סיפר אביטבול, שנפצע במלחמת לבנון הראשונה. "את העלייה הזו עשיתי גם לפני שנה ושנתיים – מוכן היטב למשימה", סיפר בעת ההתארגנות לרכיבה בסמוך לחופי הכינרת.
אבנר כהן, שנפצע קשות ברגלו בעת שירותו הצבאי, מספר כי הוא רוכב אופניים ורץ מרתונים מושבע. "הספורט עושה לי טוב, מאושש אותי. החברים שלי צוחקים שאם לא הייתי שובר את הרגל אין לדעת מה היה קורה בתוצאות המרתונים. אני רוכב באופן קבוע, רץ, שוחה, חלק גדול מהיום שלי זו פעילות ספורטיבית".
לצד האופניים "הרגילים", שחלקם מותאמים היטב לרוכבים, היו ברכיבה גם שני זוגות אופני טנדם. סלומון ביטון, נכה צה"ל שאיבד את ראייתו במהלך שירותו הצבאי, מספר כי הרכיבה עושה לו רק טוב. "איבדתי את מאור עיני לאחר שירות של 29 שנים כאיש קבע ולכן אני רוכב על אופני טנדם – יש את הקפטן שמוביל ואני הסטוקר מאחור – נותן את הכוח והעבודה. אין שום פחד ברכיבה כזו, למרות שאינני רואה. לאנשים שאיבדו את מאור עיניהם יש חושים נוספים שבאמצעותם אנחנו יודעים להתמצא בסביבה – השמיעה, הרטט של האופניים, הריח של השטח. מה שחסר בעיניים החבר שלי נותן".
נלחמים על כל ק"מ
לאורך העלייה לבית גמלא השתרכו רוכבי אופניים רבים, צולחים את הקילומטרים המאתגרים. לאחר דקות ספורות של המתנה הגיע הרוכב הראשון, טס על פנינו וחוזר לרגע לסיבוב נוסף. אחריו הגיעו רבים נוספים, ביניהם רוכבים מקנדה ורוכבים מישראל. "זו הפעם ה-12 שבו אני רוכב עם בית הלוחם", מספר דני שיי, תושב טורונטו. "אני מגיע כל שנה ומצפה לזה בקוצר רוח. מדובר בשיא של השנה שלי. אני מאוד אוהב להקדיש את עצמי למטרה הזו. אני מסתכל על זה כך – אם הסבא רבא והסבתא רבתא שלי היו מגיעים לישראל במקום לנדה זה יכול היה להיות אני בלי יד או רגל".
קרולין טרנר כהן, גם היא תושבת טורונטו, ניצלה את ההפסקה בתצפית כדי להעלות סרטון לרשת החברתית. "הרכיבה הזו מדהימה, לרכוב לצד הוותרנים והחברים שלנו", היא מספרת לנו. "זו הפעם הראשונה שאני כאן מבית הלוחם. זה מדהים, אני רק רוצה לחזור שוב".
סביב עופר עדן התאספו מספר רוכבים בעצירה, והוא שמח להסביר להם על יום ההולדת השני שלו, היום שבו הפציעה שינתה את חייו. "אני תעשיין ויזם והקמתי מפעלים בכל העולם. מבחינתי חלק מהשיקום שלי זה לעשות כל מני סוגי ספורט משוגעים – אני קופץ על סלעים עם אופני שטח, חותר על סאפ. מבחינתי הפציעה הפכה אותי לבן אדם טוב יותר. אם לא הייתי נפצע לא הייתי מקים מפעלים וממציא פטנטים. היד גרמה לי לחשוב מחוץ לקופסה, להיות יותר טוב מאנשים אחרים. כמובן, אני לא ממליץ לכל אחד להוציא את היד, אבל לי זה עזר בחיים", הוא מחייך. עדן סגר לפני זמן מה את מפעלו האחרון, וכעת הוא מקדיש את עצמו להרצאות על תעשייה בישראל ועל פציעתו בצה"ל ובבתי ספר.
לצד הרוכבים מבתי הלוחם בארץ ובקנדה היו במסע גם רוכבים מקצועיים, ביניהם נגה כורם, אלופת ישראל ברכיבת הרים בסגנון אנדורו, שחזרה לפני כשבועיים מאליפות העולם בסקוטלנד, אותה סיימה במקום החמישי. "זו השנה התשיעית שבה אני משתתפת במסע הזה. מדובר במיזם מדהים ואני משתתפת בו מאז שהייתי בצבא. כיף גדול לראות את הלוחמים שלנו נותנים בראש ואת החבר'ה שבאו כל הדרך מקנדה כדי לתרום. זה ממלא בהשראה לראות את החבר'ה הישראלים שלא מוותרים ונלחמים כדי להיות כמו כולם".
ליסה לוי, מנכ"לית בית הלוחם קנדה, שהשתתפה גם היא במסע סיפרה כי, "התאכזבנו מאוד שנאלצנו להישאר בבית בשנה שעברה, וגם השנה הנוכחית ארגון הנסיעה בהחלט היה מאתגר. עם זאת, זה מספק כל כך לצפות ברוכבי אופניים קנדיים רוכבים לצד נכי צה"ל הישראלים. הסבלנות של הקנדים במהלך התקופה שבה הכניסה לישראל נפתחה ונסגרה שוב ושוב הייתה יוצאת דופן. כמה מהם אמרו שהמאמצים שלהם קטנים לעומת החוסן של חברי ארגון נכי צה"ל שמתמודדים מול אתגרים כואבים. הסולידריות שהפגינו מוערכת הרבה יותר דווקא בזמנים של אתגר. תחושת השייכות והאחריות ההדדית מקבלת משמעות גדולה יותר".
