כשהאימהות של שחר מרגלית ושון בן ציון התאוששו לאחר לידת ילדיהן, הן ככל הנראה נתקלו זו בזו במחלקת היולדות.
אולם הן לבטח לא שיערו שהתינוקות שזה עתה הביאו לעולם, ואולי ישנו מיטה ליד מיטה בחדר התינוקות, עתידים לישון מיטה ליד מיטה במגורי הצוות שבו ישרתו יחד, ויחלקו הרבה מאוד דברים במשותף.
"לא הכרנו לפני הגיוס", מספר שחר, "אבל כשנפגשנו בשרשרת החיול בבקו"ם, היה בינינו חיבור מהיר". שניהם גדלו בכפר סבא, ואף על פי שיש להם לא מעט חברים משותפים, הם נפגשו רק פעם אחת באקראי. את ההיכרות המעמיקה הם יצרו רק כשעלו על מדים והתגייסו לפני שנה לחיל האיסוף הקרבי.
"אחרי שהתגייסנו", נזכר שחר, "הסתכלנו אחד בחוגר של השני ונדהמנו לראות שקיבלנו אותו מספר אישי, למעט הספרה האחרונה. המספר האישי שלי הסתיים בספרה 8 ושל שון בספרה 9. חשבנו שזה צירוף מקרים מטורף".
שחר החל להתעניין מתי והיכן נולד חברו החדש. "הוא שאל אותי מה תאריך הלידה שלי", מספר שון, "עניתי שנולדתי ב־2 ביולי 2002, והוא אמר שזה גם תאריך הלידה שלו. הוא שאל אותי באיזה בית חולים נולדתי, אז עניתי שבביה"ח מאיר בכפר סבא, והוא אמר שגם הוא". כאשר שחר שאל את שון באיזו שעה הוא נולד, הוא נדהם מהתשובה: "הוא נולד בשעה 2 בלילה וגם אני. לכן ההורים שלי קראו לי שחר, מפני שנולדתי סמוך לאור ראשון".
לשניים יש עוד דבר במשותף והוא חבר קרוב בשם תומר בירן, שעד לגיוס ליווה כל אחד מהם בנפרד. עם אחד הוא בקשר מאז הילדות ועם השני למד בתיכון. כשהגיע הזמן להחליט לאן הם רוצים להתגייס, שלושתם בחרו בחיל האיסוף הקרבי.
השלושה משרתים בגדוד 595 של איסוף קרבי, באותה פלוגה, באותה מחלקה ועם אותו צוות. שחר שב מקורס מפקדים, וכיום הוא גם מפקד על שון ועל תומר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו