גנץ, אל תנטוש את לוחמי השייטת

פרשת הקישון פרצה לתודעה הציבורית בשנת 2000, לאחר שפורסמה בתקשורת כתבה המתארת את תחלואת הסרטן של לוחמי שייטת 13 וצוללי ילת"מ (יחידה לעבודות תת־מימיות) שצללו בתקופות שונות במהלך שירותם בנמל הקישון.

נמל הקישון הוא נמל קטן בקצהו המזרחי של מפרץ חיפה, ולאורך שנים הוא היה מזוהם באופן קיצוני. נמל הקישון שנשפך באזור הנמל ניקז שפכים של ביוב תעשייתי מכמה מפעלים בסביבתו, ובהם מפעלים פטרוכימיים. כל מי ששחה או צלל בקישון יכול היה להריח את הזוהמה שהיתה במים. אישית, בהיותי קצין צעיר זכיתי לכבוד המפוקפק לצלול במימי נמל הקישון כשכלי שיט שלנו עגנו בו, במסגרת בדיקות קוער (בדיקה תת־מימית לגילוי מוקשים). המים היו עכורים מאוד, והיה קשה להבחין בפרטים גם עם פנס. הריח היה נוראי, ולאחר הצלילה היה קשה מאוד להסיר את שכבת הטינופת מהגוף. באותם ימים יחידות חיל הים התאמנו ופעלו בנמל הקישון, והיתה מודעות נמוכה לזיהום המים ולאפשרות שיפגעו בבריאות האנשים.

הופעתן של מחלות ממאירות בקרב מספר גדול של לוחמים, שכולם צללו והתאמנו במימי הקישון המזוהמים, הביאה להשערה כי חשיפת היתר למים העכורים היא הגורם לריבוי המחלות. בשנת 2000, לאחר החשיפה בתקשורת, החליט הרמטכ"ל דאז רא"ל שאול מופז להקים ועדת חקירה בראשות השופט בדימוס שמגר ועוד שני אנשי רפואה בכירים כדי לחקור את התופעה. הוועדה ראיינה עשרות אנשים, ובהם כאלה שחלו והיו כבר במצב רפואי ירוד, וכן מומחים בתחום. מבלי להיכנס לפרטי הפרטים של עבודת הוועדה, היא המליצה להפסיק מיידית כל פעילות צלילה או שחייה באזור נחל הקישון, ובשנת 2003 פרסמה את מסקנותיה. הוועדה לא הצליחה להוכיח קשר ישיר בין הפעילות של הלוחמים בקישון לבין מחלתם, בין היתר לנוכח מיעוט מחקרים בנושא, אך לאור הבדיקות שעשתה - לא יכלה לשלול את הקשר בין הדברים.

השופט שמגר, שבחן את הפרטים כמשפטן, טען כי די במספר החולים החריג כדי לאשר את הקשר הנסיבתי בין הפעילות בקישון לבין מחלת הלוחמים. המלצת הוועדה היתה כי אף שלא הוכח קשר מדעי רפואי בין מחלתם של הלוחמים לפעילותם בקישון, מומלץ להכיר בכל אלה שנחשפו למימי הקישון ככאלה שנפגעו במהלך שירותם, ולהעניק להם טיפול על ידי משרד הביטחון. שר הביטחון שאול מופז אימץ את מסקנות הוועדה, ומנכ"ל משרד הביטחון עמוס ירון קבע בדיון שבו השתתפתי כרמ"ט חיל הים את הנהלים להכרה בנפגעים.

בשנת 2009, כנראה לנוכח מספרם של הנפגעים והעלות הגבוהה של הטיפולים, החליט שר הביטחון אהוד ברק להקים ועדה בראשות פרופ' שני, שתבחן מחדש את ההכרה בנפגעי הקישון. ועדת שני, שהוקמה כוועדה רפואית, לא מצאה במסקנותיה שהוגשו ב־2010 קשר ישיר בין החולים לפעילותם בעבר, בדיוק כמו ועדת שמגר. בעקבות זאת צומצם הטיפול בסוגי סרטן שונים, ולמעשה פגע באופן קשה בלוחמים חולים, חלקם על ערש דווי. מסקנות הוועדה לא חידשו דבר, אך הביאו לסיבוב פרסה של המערכת ולהפניית גב ללוחמים שהוכרו ערכית על ידי ועדת שמגר.

הקמת ועדת שני, שמצאה בדיוק כמו ועדת שמגר כי לא ניתן לקבוע קשר מדעי בין הצלילות בקישון למחלות, לא חידשה דבר - גם ועדת שמגר הגיעה לאותה מסקנה. אלא שוועדת שמגר בחרה להכיר ערכית בלוחמים, שפעלו על פי פקודה וחלו לאחר שנים. מדינת ישראל מחויבת ללוחמיה. הזנחת הלוחמים החולים ומשפחותיהם היא למעשה פגיעה קשה בערכי צה"ל ובנורמות ובערכים שעליהם מחנכים את לוחמי צה"ל ומפקדיו.

אין צורך להזכיר את מעשהו של איציק סעידיאן כדי להמחיש את התסכול של הלוחמים החולים, האלמנות והיתומים, ושל המשפחות, שאינם זוכים להכרה. שר הביטחון בני גנץ חייב להצהיר באופן ברור על מחויבותה של מדינת ישראל ללוחמיה באשר הם, שפעלו על פי פקודה והיום זקוקים כחולים וכנכים לתמיכת המערכת.