"היה לי חייל שהיה צריך לצאת באמצע הטירונות כי אשתו ילדה, מוהל שיצא לעבודה תוך כדי אימון ורבנים שחיתנו אנשים תוך כדי הכשרה. בחיים לא האמנתי שאלו יהיו החיילים שלי, ואני לא מצטער על שניה. זו הייתה חוויה מדהימה", צוחק אגם סתיו (19), מ"כ בחטיבת החילוץ וההצלה, שהיה אחד מצוות המדריכים שהכשירו חרדים מבוגרים במסגרת "שלב ב'".
תוך כדי הסגרים הקשים החלו בצה"ל להכשיר מאות חרדים בגילאים שבין 30 ל-55 לשירות צבאי, שאותו הם צפויים לבצע בשנים הקרובות בתוך הקהילה. כחלק מהלקחים של מגפת הקורונה, בעיקר בגל הראשון, הבינו בפיקוד העורף שהם צריכים פתרון לכל קהילה באופן ייחודי, ולחיילים שמדברים את השפה שלה. לכן הוחלט לגייס חיילים מבוגרים יחסית, חלקם בעלי מקצועות ומעמד בעולם החרדי, להכשיר אותם במשך שלושה שבועות, ולאחר מכן להחזיר אותם לעבודה במרכזי השליטה בקהילה עצמה. למרות שהטריגר הוא כמובן מגפת הקורונה, המטרה אינה רק מגפות אלא גם אסונות טבע כאלו ואחרים, וכל אסון או מכה שרק יכולה להתרחש.
על משימת הכשרת הלוחמים הופקדו לוחמים, בוגרי קורס מפקדי כיתות, שהיו צעירים בהרבה מפקודיהם. הלוחמים, שחלקם פיקדו במהלך ההכשרה על חיילים שהיו מבוגרים מהם בעשרות שנים ויכולים היו להיות ההורים שלהם, נתקלו בחלקם לראשונה באופן ישיר בעולם החרדי, והיו צריכים ללמוד תוך כדי תנועה כיצד לסייע לפקודיהם תוך כדי הכשרתם המהירה, במשך שלושה שבועות בלבד, לתפקיד.
"זו הייתה חוויה של ממש, אם תהיה עוד הכשרה כזו אהיה הראשון שאתנדב", מתלהב חוסאן אבן חמדה (22), תושב ירכא. הוא בא מבית מורעל. אביו היה סגן אלוף בחטיפת כפיר ואחיו גם הוא שירת כקצין בחטיבה. כשהתגייס הלך בעקבות קצינים בכפרו לגדוד רם של חטיבת החילוץ וההצלה ולאחר מכן המשיך לקורס מ"כים. למרות שהיה קודם לשירותו הצבאי במכינה משותפת ליהודים ודרוזים בדליית אל כרמל, הוא מעולם לא נפגש באופן ישיר עם אנשים חרדים, מה שהפך את הקורס לחוויה אנטרופולוגית בשבילו. "זו הפעם הראשונה שהכרתי חרדים, וזה היה שונה לגמרי ממה שהכרתי. הם שאלו אותי מלא שאלות על הדת שלי וגם אני מאוד התעניינתי. ממש נכנסתי לדת שלהם", מספר חוסאן.
"בהתחלה לא התלהבתי מהתפקיד, כי רציתי לפקד על לוחמים, אבל גיליתי שזו חוויה מטורפת", מספר אגם, תושב היישוב ברקן במקור גם הוא לא הכיר לעומק את החברה החרדית, וגילה עולם שלם שאותו הוא לא הכיר. "אלו לא אנשים שבאים מהרחוב, אלא רבנים, אנשים עם שם בקהילה, שיש להם כוח, ואתה צריך ללמד אותם מה זה הצבא באמת. כשהם הגיעו הבנתי שאני צריך להראות להם מה זה צה"ל. הם הגיעו בשוק, כי לא היה להם מושג מה המערכת. אבל צריך לעשות את הדברים בצורה זהירה. אני לא מחנך אותם מחדש ולא מלמד אותם איך להתנהל, בניגוד ללוחמים צעירים, כי הם מחנכים בעצמם את הילדים שלהם. מה אני יכול ללמד אותם?".
במפתיע, למרות שהחיילים שהתגייסו היו בגילאים מבוגרים, הם סירבו בתוקף שיעשו להם הנחות ולהפך. "זו הייתה ההפתעה הכי גדולה שלנו. כל חייל שמתגייס שונא את הדיסטנס, והם דווקא ביקשו את זה מאיתנו", צוחק אגם. "הם אהבו את זה נורא, רצו לחוות את הצבא. הם רצו שנהיה קשים איתם". לאגם, שמגדיר את עצמו כמפקד קשוח יחסית, היה קל לתת להם את מבוקשם והם גמלו לו בפרגונים גדולים בסוף הקורס. "אנשים בני 40 כתבו לי בסוף הטירונות שהייתה להם חוויה מטורפת. אלו אנשים שבאו עם דעות קדומות. הם אומנם באו גם עם רצון רב לעשות, אבל אין להם חוויות חיוביות מהצבא מהבית ואתה יודע מה אומרים בחברה החרדית על הצבא. הצלחנו להפוך את האנשים האלו לשגרירים של הצבא. אם יש סיכוי לאחות את השסע בין החברה החרדית לחילונית זה דרך פרויקטים כאלו".
גם חוסאן מספר על תחושה דומה. "פתאום החיילים שלי הם בגיל של אבא שלי. ממש אהבתי את זה. זה שונה לגמרי מחיילים צעירים. נכון שמדובר בטירונות, אבל התייחסנו אליהם כמו אל ההורים שלנו – לא צעקנו או פתחנו שעון. הם מצדם עשו כל מה שביקשנו מהם. זה היה יותר קל מלהעביר בני 18 את הטירונות, כי הם יודעים להתנהל ויודעים מה זה צה"ל ברמה כללית. לא היינו צריכים להמציא פקודות. מצד שני, הם ביקשו שנביא להם עונשים, שנפתח שעון, שנעשה מסע. הם רצו את האקשן".
העובדה שמדובר בבעלי משפחות וחלקם בעלי חברות הפכה את הטירונות למאתגרת. "היה לי חייל שיש לו משפחה בעסק, והוא כל הזמן גישר בין הטירונות לעסק שלו. נתתי לו לעבוד תוך כדי, אין ברירה. האיש לא צריך לפשוט רגל כי הוא בא לצבא", אומר חוסאן. אגם מציין כי "החייל הכי מבוגר שלי היה בן 42, אבל היו יותר מבוגרים במחלקות אחרות. הם היו באים אלי בבקשות אישיות שלא ממש הבנתי, שקשורות לדת. היה לנו מפקד מחלקה שהיה חרדי לשעבר, וכל פעם פניתי אליו. היה אחד שיצא באמצע כדי לעבוד על פתיחת שגרירות צ'כיה. באמצע הטירונות הוא יצא כי הייתה לו פגישה מסווגת לגבי השגרירות. כמובן היו עוד סיפורים אישיים שאסור לספר".
"באתי בור לסיטואציה, ואפילו הייתה לי מעט רתיעה כי לא הכרתי אותם. בדיעבד נפעמתי מהם", מספר אגם על תחושותיו. "אני שמח מאוד שעשיתי את זה. זה פתח לי חלון לקהילה הזו, ותקווה, עד כמה שזה נשמע דרמטי. דיברו המון על ההתנהלות של החרדים בזמן הקורונה, ולמדתי שבסוף כולנו רוצים את אותו הדבר. כולנו אנשים טובים שרוצים לחיות בשקט עם האמונות שלנו. אני מאמין גדול בסיוע לחלשים. לחבר'ה האלו כמובן לא עזרתי, אבל אני יודע שדרכם אני יכול לעזור לכל החברה החרדית. הם מדברים בשפה שונה, האתגרים שלהם שונים, ואני שמח שיכולתי לסייע להם. הייתי ממליץ לכל אדם שמציעים לו לקחת חלק בפרויקט כזה לקפוץ על ההזדמנות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו