יום עצמאות 3: אסון במפגן טיסה
ב־10 במאי 1951 חגגה ישראל את יום עצמאותה השלישי, בסימן העלייה, ההתיישבות והתעשייה העברית. שר החקלאות, פנחס לבון, דיווח באותו יום ש"מהקמת המדינה ב־1948 ועד כה נוסדו לא פחות מ־292 יישובים חדשים, כשמונה יישובים מדי חודש, ועוד היד נטויה".
שר העלייה, משה חיים שפירא, דיווח לעיתונאים באירוע חגיגי שארגנה הממשלה בגן השושנים בירושלים ש"מיום העצמאות הקודם עלו לארץ 170,563 עולים, ואנו מתכננים להביא עד יום העצמאות הבא 170 אלף עולים נוספים". הממשלה, אגב, עמדה במשימה, ועד מאי 1952 הגיעו לישראל 175,279 עולים נוספים.
איגוד התעשייה ארגן אירוע רב רושם לכבוד היום החגיגי, תחת הכותרת "מסע ההישגים הארצי": עשרות משאיות יצאו בשיירה מנהריה, כשעליהן מוצגים הישגי התעשייה העברית מקום המדינה. המסע ארך כעשר שעות, שמהלכן עברו המשאיות בנקודות יישוב לאורך המסלול והתקבלו בתשואות סוערות מצד ההמונים.
בשעות אחר הצהריים הגיעה השיירה לתל אביב, שם תגובת הקהל היתה מאופקת הרבה יותר, לאחר שזמן קצר קודם לכן, בעת מפגן חיל אוויר מול חופי תל אביב, התרסק אחד המטוסים בקרבת החוף. הטייס, שחולץ במצב אנוש לעיני הצופים המבוהלים, נפטר בדרכו לבית החולים.
דיווחים על חגיגות יום העצמאות הגיעו מכל רחבי הארץ, כולל המגזר הערבי, שהשתתף אף הוא בציון היום. רבים עלו מהשפלה לירושלים לצפות במצעד צה"ל, שנערך בבירה זו השנה השנייה ברצף, ובו הוצגו לראשונה טנקים מסוג שרמן, לצד משוריינים, ג'יפים, תותחי נ"מ (שנקראו אז תותחים "אנטי־מטוסיים") ונציגויות מרוב יחידות צה"ל.
חגיגות יום העצמאות 1951 ננעלו בנשף עיתונאים מפואר במלון המלך דוד, שמשך אליו את כל שמנה וסולתה של החברה הישראלית, לצד שרים, חברי כנסת, מפקדי צה"ל ודיפלומטים, וכן נציגי כלי תקשורת זרים.
הממשלה מאשרת לקבל חבילות מזון מחו"ל
בתחילת 1951 נמצאה ישראל במצב כלכלי קשה, ומשפחות רבות בארץ חששו לחוסנן התזונתי הקיומי, בייחוד עקב העלייה המטאורית במחירי המזון.
עקב המצב הסכימה הממשלה להסיר את ההגבלה על יבוא חבילות מזון מחו"ל, שאותה השיתה על הציבור חודשים ספורים קודם לכן, בטענה ש"החבילות מחו"ל, במקום שיזינו את המשפחות המקבלות - שופכות שמן על מדורת השוק השחור בארץ".
באותה תקופה פעלו בארה"ב יותר מ־45 חברות מסחריות שונות, שקיבלו הזמנות של חבילות מזון מיהודי אמריקה ושלחו אותן לקרובי משפחותיהם בישראל - תמורת עמלת תיווך, ארגון ומשלוח. היו כאלה ששלחו חבילה באופן חד־פעמי, אולם רבים נהגו לשלוח חבילות לקראת חגי ישראל. אלה שידם היתה משגת היו שולחים למשפחתם בארץ חבילת מזון מדי חודש בחודשו.
החבילות עצמן הכילו, על פי רוב, חטיפים, ביסקוויטים, ממתקים, קופסאות שימורים (ירקות, פירות, בשר משומר), סבון, שוקולדה, אבקת חלב, אבקת ביצים, סוכר, קמח ואורז - ועוד מיני מזונות, בהתאם לתקציבו של השולח.
על פי דיווחי המכס, בחודשים ינואר-פברואר 1951 הגיעו לארץ כמה עשרות אלפי חבילות מזון בחודש. במארס קפצה הכמות ל־150 אלף, ובאפריל, חודש הפסח, הגיעו ארצה לא פחות מ־220 אלף חבילות מזון.
עד סוף 1951 הגיעו חבילות בקצב של כ־120 אלף בממוצע בחודש, במשקל כולל של 1,000 טונות בחודש ובשווי מוצרים של 1,800,000 דולרים בחודש. הללו סייעו בתזונת כ־125 אלף משפחות בישראל של אותם ימים.
אין כסף לטיפול בנזקקי סעד
באמצע מאי 1951 התגודדו עשרות אנשים מול צריפי לשכת הסעד בכמה מערי ישראל ודרשו בצעקות לקבל סיוע מפקיד הסעד המקומי. הדרישות לא נענו, שכן באותה תקופה ניתק משרד האוצר את הקשר שלו עם משרד הסעד, בטענה ש"הקופה ריקה ואין כסף להעביר". כל התחנונים שהעביר שר הסעד, יצחק מאיר לוין, לשר האוצר, אליעזר קפלן, בנושא - נדחו.
מירושלים דווח שעשרות נצרכי סעד פתחו ב־13 במאי 1951 בהפגנה אלימה מול צריף משרד הסעד במקום. אחדים מהמפגינים קרעו את בגדיהם לאות אבל סמלי, ואחרים ניסו להטיל עצמם תחת גלגלי מכוניות שחלפו ברחוב. האימהות התייפחו בבכי מר, וביניהן הסתובבו ילדים לבושי סחבות שצעקו ובכו ללא הפסק.
בבאר שבע פרצו כמה נזקקי סעד לחדרו של הפקיד, שהצליח להימלט ברגע האחרון דרך החלון, ובפתח תקווה הוכה פקיד אחר נמרצות על ידי מפגינים ששברו את משקפיו, אפו ושתיים משיניו. הפצוע הובהל לטיפול בבית החולים למושבות יהודה והשרון (לימים, בילינסון).
רק ביוני 1951 העביר משרד האוצר למשרד הסעד חלק מתקציבו החודשי, שעמד על 750 אלף לירות.
כוכב אופרה בינלאומי עלה מרומניה (ועזב)
במסגרת העלייה הגדולה מרומניה הגיע ארצה במאי 1951 דן טודור (34), מגדולי זמרי האופרה באירופה, בעל קול בס־בריטון. מייד עם הגיעו נענה טודור להזמנה להצטרף לאופרה הישראלית - "ללא תשלום שכר בזמן הראשון". נוסף על הופעותיו האופראיות, הקליט טודור בקול ישראל כתריסר שירים עבריים (ניתנים להאזנה באתר "זמרשת"), אך ב־1953 עזב את הארץ ועבר לאופרה של סידני, אוסטרליה.
מפא"י מתזזת עסקנים
מפא"י פרסמה באמצע מאי 1951 בעיתון "דבר" לא פחות מ־95(!) אירועים שונים, שתוכננו לחברי המפלגה בסוף אותו השבוע ברחבי הארץ, ובהם מפגשים, התכנסויות בסניפי המפלגה, אירועים בבתי קולנוע, ועוד. כך, למשל, שר החוץ, משה שרת, ינאם בכנס בקולנוע תמר בתל אביב; אברהם הרצפלד יישא דברים בקולנוע הדר בחיפה; שמואל דיין (אביו של משה) ירצה בכינוס לעובדי חברת חשמל; שמואל ברקוביץ ודוד בלילה ירצו במעברת בית שערים, ביידיש ובערבית; ועוד ועוד.
"קוטלים" את הציירת
במאי 1951 עלתה בגלריה כץ (דיזנגוף 97) תערוכה של הציירת הצעירה חנה טברסקי, ובעיתון "דבר" העניקו לה ביקורת צינית וקטלנית: "עשרות עבודות של רישומים, פסטל, שמן ומים מעידות שהציירת הקדישה תשומת לב ראויה ליסודות הציור, אולם היא לא ממריאה מעבר לכך. בעבודות שבהן ניתנה הזדמנות של קומפוזיציה מעניינת, לא ניצלה טברסקי את הדירוג של טונים וחצאי טונים. נקווה שבתערוכתה הבאה היא תרחיב את נושאיה ותעשיר את לוח צבעיה".
הנעלמים / בריכות שחייה שהיו
בריכת "גלית"
ב־15 במאי 1951 נפתחה עונת הרחצה בישראל, והמונים החלו לבלות בבריכות שחייה עירוניות בכל רחבי המדינה. אחת הפופולריות שבהן היתה "בריכת גלית", שנפתחה ב־1964 בצמוד להיכל הספורט יד אליהו בתל אביב. בבריכה התקיימו תחרויות שחייה וכדור מים, כולל במסגרת המכביה, ומאחר שמי הבריכה התחממו מאוד בשמש הקיץ (בשונה, למשל, מבריכת גורדון), נדרשו המארגנים לשפוך אליהם לפני כל תחרות בלוקים של קרח, כדי לצננם.
הצרכנייה / פריטים אישיים שהיו
קופסת טבק להרחה
בזמנים ההם השתמשו רבים בטבק לצורך הרחה ולא לעישון - מנהג שהיה פופולרי במיוחד בקרב בני עדות המזרח. על המדפים בחנויות המכולת הוצגו סוגים שונים של אבקות טבק ברמות גריסה שונות, בשילוב ריחות צמחים מגוונים. המשתמש היה נוטל בין אצבעותיו קמצוץ טבק ושואף בחוזקה לאפו, פעולה שגרמה לעיטוש גדול. הטבק להרחה היה נשמר בקופסתו המקורית, אך היו שרכשו לעצמם קופסאות מהודרות, דוגמת זו שבתמונה.
בן־גוריון יצא להתרים באמריקה
ברבעון הראשון של 1951, עם התרוקנות הקופת הציבורית בארץ, הוטל צל כבד על יכולת המדינה להמשיך לתפקד מבחינה כלכלית. אי לכך הכריזה ישראל על "מלווה יום העצמאות", כדי לגייס מיהדות אמריקה הלוואות בסך כולל של 500 מיליון דולר. בערים הראשיות בארה"ב אורגנו אירועי התרמה בהשתתפות ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, שהראשון בהם נערך בניו יורק ב־10 במאי 1951 - יום העצמאות השלישי. יום קודם לכן כיבדה ניו יורק את בן־גוריון בתהלוכה לאורך השדרה החמישית (בתמונה), בהשתתפות כמיליון צופים, רובם יהודים, שהריעו למנהיג הישראלי בהתרגשות.
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו