אלה היו שנתיים מאתגרות מאוד עבור צביקה הדר. האיש שהביא את התלבושת המנומרת למסך הרבה לפני עדן בן זקן, שכיכב בסיטקום העל־זמני "שמש" והכתיר עשרות זמרים ורקדנים לכוכבים, מצא את עצמו בצומת דרכים. הוא נעדר מלוחות השידורים של קשת ורשת, וגם פירק את השותפות עם "טדי הפקות" אחרי שלושה עשורים. ואז באה הקורונה.
"אתה עוצר ומתחיל לחשוב, מה לעזאזל קורה? פתאום זה נגמר, וזה נגמר ואז קורונה, והחוזה ברשת נגמר ולא באידיליה, ואתה אומר לעצמך, מה הולך פה? יש לך מסלול חיים, הכל מסודר, ופתאום הכל קורס לך מול העיניים. פתאום אין חוזים ואין הופעות. ממצב שאני לא מפסיק לענות לטלפונים עם הצעות עבודה, אני מוצא את עצמי מדבר עם אמא שלי, אשתי והילדים".
מה עובר בראש?
"אני בן אדם שקול ומתוכנן, ואמרתי, אוקיי, אם לא יהיו הופעות, אז תהיה טלוויזיה, ואם לא זה אז יהיה משהו אחר. ופתאום הכל קורס כמו מגדל קלפים, ואתה לאט־לאט מבין שאתה לא בשליטה על כלום. יש לך שתי ברירות: אחת - להתחרפן, והשנייה - לחשוב מה עושים עכשיו.
"למזלי הגדול, יש לי פרופורציות בחיים. כאדם שקיבל דום לב בחייו, אתה מקבל פרופורציות, וגם לניסיון יש משמעות. ברור שנבהלתי, אין אחד שלא היה נבהל, אבל אתה מבין שאלה החיים ומחשב מסלול מחדש. אני רואה את השבט שלי בריא, והכל בסדר".
מבחינה כלכלית אתה יכול להרשות לעצמך להפסיק לעבוד?
"אני חייב לומר לך משהו. אנחנו לא אוליגרכים, כמו שחושבים שאנחנו. אנחנו חייבים לעבוד כל הזמן. אנחנו יכולים לקחת חופש של שנה-שנתיים, אבל אנחנו לא מרוויחים כמו בארה"ב. אני לא יכול להפסיק לעבוד, והקורונה הזכירה לנו את זה. אני בן 55, כבר לא ילד, יש לי שבעה ילדים, ואני חייב להמשיך לעבוד".
דיברת על זה עם הילדים?
"כן. שיתפתי אותם בפחדים ודיברנו על התקופה. היה לי קשה לעשות דאחקות על המצב. אני זוכר שהיו יוזמות לחלוקה של חבילות מזון לעובדים בתעשייה, וזה הרג אותי, כי היו שם אנשים שאני מכיר ושעבדתי איתם. ואתה אומר לעצמך, מה? איך זה יכול להיות? זה טלטל אותי. חשבתי שהכי נכון זה להוריד פרופיל ולהתכנס קצת.
"אבל אני לא עוצר ואומר, השגתי ככה וככה, הצלחתי פה ופה, ובוא לא נעשה כלום. כשאתה עובד ואתה בתוך משהו, אתה לא אומר לעצמך: עשיתי מספיק, יאללה ביי. להפך, אתה מחפש כיוונים, אתה חושב על הדבר הבא, ואתה משתכלל.
"גם הפסקות שהיו לי בעבר קרו כי משהו נתקע, לא מתוך בחירה שלי. אתה כל הזמן מחפש את הדרך להיות רלוונטי ומה מעניין אותך לעשות.
"בניגוד להרבה עבודות, אני עובד במשהו שאני אוהב, ואני לא יודע לעשות משהו אחר. אני חולה על זה. אני מכיר אנשים שלא צריכים לעבוד יום אחד בחייהם, והעבודה מחזיקה אותם".
נוסף על הכל גם חלית בקורונה בשנה שעברה.
"כן, אני לא מדבר על האומיקרון, שבא לאנשים באיזי, למרות שהבן שלי קיבל אותו די קשה עם חום של שלושה ימים. אני חטפתי את הקורונה המקורית. זה סוג של שפעת, אבל כשכולם מלחיצים אותך - ואני גם בקבוצת סיכון בגלל הלב - זה מכניס לחרדות. אתה קצת משתעל, ולא מבין אם זה דרמטי או לא. גם המשפחה מאוד דאגה. אבל אנחנו אחרי זה".
• • •
למה נפרדת מטמירה ירדני? היית שם 30 שנה.
"להגיד לך שתכננתי את זה? לא. אבל אני יודע להגיד שהפרידה הזאת היתה צריכה לקרות. כולם שם חברים, והם חלק ממני. פרשתי מהבעלות, אבל הם עד היום ממשיכים לייצג אותי".
היא יזמה את הפרידה?
"לא היה פה מישהו שיזם את הפרידה, אלא המצב שגרם לנו להגיע לנקודה הזאת. זה התחיל מפחדים, חששות וחזון של איך ייראה העתיד והרצונות של כל אחד, התחילו רעשים, והיו שינויים וחישובים, והגענו למסקנה שזה הפתרון הטוב ביותר לכולנו".
איך היחסים שלך עם טמירה?
"אנחנו לא מדברים כל שנייה, אבל אנחנו אחלה. אהלן אהלן, מה נשמע".
אתה מבין למה זה מפתיע?
"ברור, היינו בלתי נפרדים. אבל בשלב מסוים צריך להיפרד".
יכול להיות שמרגע שירדת מהפריים טיים, היה יותר קל להיפרד ממך?
"זה לא היה השיקול. הייתי חלק מהבעלים והשותפים, וזה לא היה קשור ליכולות שלי כאמן. יש תקופות שאתה למעלה ויש תקופות שאתה למטה, יכול להיות שהיה לזה חלק, אבל אני לא חושב שזה הסיפור".
אשאל אחרת: אם היית נשאר באותו המעמד, היו משחררים אותך בקלות?
"לא שחררו אותי בקלות. אבל תצטרך לשאול את טמירה".
• • •
באמצע העשור השישי לחייו, אחרי שנתיים בלי עבודה, הדר ניסה להמציא את עצמו מחדש. "בשנה שעברה החלטתי לנסות כיוון אחר, במקביל למשחק. פתחתי סטארט־אפ עם הייטקיסטים ברמה הכי גבוהה שיש. זאת פלטפורמה דיגיטלית לטלוויזיות חדשות, שתהיה בכל מקום, וכשהיא תצא לאור, אוכל להגיד עליה יותר".
בכל זאת, מה הכיוון?
"ליצור פלטפורמה ליוצרים, כי היום אנשים צורכים תוכן בצורה שונה. אם פעם היה קומדי סטור, היום יש כוכבי רשת מצחיקים, ויש להם ערוץ משלהם. העולם הזה מדליק אותי מאוד, אני מוצא את עצמי לומד כל הזמן. למדתי בשנה הזאת מה שלא למדתי 15 שנה. פתאום אני מתחיל משהו מאפס, בונה אולפנים ויוצר תוכן. הרגשתי שחזרתי להתחלה, עם המון דרייב".
בתוך־תוכך ידעת שזה עניין של זמן עד שתחזור לטלוויזיה?
"ידעתי שאחזור, אבל ממקום אחר. אמרתי לזוהר (יעקובסון, הסוכנת שלו בתחום המשחק; ע"ס): 'מעכשיו אני עושה רק דרמות'. הנחיתי תוכניות המון זמן ועשיתי מעט מאוד דרמות, כי לא היה זמן, וזה גם פחות כלכלי. התפקיד הדרמטי האחרון שלי היה לפני עשור, ב'בלו נטלי'. אמרתי לה שגם אם מציעים לה עכשיו שאנחה תוכנית אירוח מטורפת, זה לא מעניין אותי. אם אני חוזר, זה לדרמות.
"היא שאלה אותי: 'כמה זמן אתה רוצה את ההפסקה הזאת?'. אמרתי לה: 'חכי, נבין לאן העולם הזה הולך'".
וזה עבד. הדר קיבל תפקידים בסדרה חדשה בשם "ירושלים", שתעסוק בשוטרים בעיר העתיקה ותעלה בהוט, ובסרט החדש "לרוץ על החול" של אדר שפרן.
"בסדרה אני משחק את מפקד מחוז ירושלים. הייתי מסתובב ביפו עם דרגות בתקופה שהיא בערה, ואנשים שלא זיהו אותי היו ניגשים אלי ושואלים, 'תגיד, קרה פה משהו רציני?'
"במקביל, אדר שלח לי תסריט, ועפתי עליו. אמרתי לו: מה שאתה רוצה, אני איתך. זאת קומדיה מרגשת על פועל זר שהופך להיות חלוץ של מכבי נתניה, ואני משחק את הבעלים של הקבוצה. אני ממש מחזיק לו אצבעות שזה יצליח".
עשית אודישנים, או שכבר מכירים את היכולות שלך?
"בטח שעשיתי אודישן ומצ'ינג (בדיקת ההתאמה בין שחקנים שמועמדים לתפקידים; ע"ס). היו גם שני אודישנים שלא עברתי, אחד מהם ל'שוטרים' של קשת. וזה גם בסדר. אני נהנה לחזור לעולם הזה".
• • •
הוא נולד בבאר שבע ומתגורר היום בצהלה. נשוי לליאת (51), ואב לשבעה - מעין (28), שיר (27), איתי (26), סער (22), שלי (17), אלון (11) ותמר (10).
במשך שני עשורים היה הדר כוכב הטלוויזיה הגדול בישראל. הוא הוביל את כל תוכניות הריאליטי והכישרונות הגדולות של קשת, ובראשן "כוכב נולד" ו"בית ספר למוזיקה", שכיכבו בראש טבלאות הרייטינג. בשנת 2017 הצטרף לרשת בחוזה של שלוש שנים, שבמהלכו הגיש את "מחר שבת", "קומדי סטאר", ועוד. ב־2020 הסתיים החוזה, ולא חוּדש.
הופתעת?
"כן. גם כעסתי, כי הביאו אותי מקשת. אבל אבי (בן טל, שמונה אז למנכ"ל רשת; ע"ס) לא ראה אותי באותו רגע, הוא חשב איך להציל את החברה. רשת היתה קרובה אז לפשיטת רגל. יכולתי לבוא ולהגיד, 'רגע, למה לא חידשו לי את החוזה', אבל זה לא היה הגיוני".
יש משהו בחוזה שלא כובד?
"לא, הוא עמד בחוזה עד הסוף. ציפיתי שאולי יעשו לי הרמת כוסית ויגידו בהצלחה, אבל אף אחד לא היה שם, והקשר פשוט נמוג".
מאז, הדר נעלם מהמסך. ביום ראשון הקרוב הוא חוזר, לאתגר חדש לגמרי: לראשונה בחייו, הוא יגיש את "העולם הבוקר" ברשת 13, לצד רותם ישראל ומירי מיכאלי (ימים א'-ו' בשעה 6 בבוקר).
"הפתיע אותי בכלל שהתקשרו אלי עם ההצעה הזאת", הוא מחייך. "כבר הייתי בלופ אחר ובמצב אחר, עובד עם אנשים אחרים, במקום שבו אני האדון. חשבתי לעצמי, מה אני צריך לחזור לאחוזי רייטינג ומי עבר את מי בחצי אחוז או ברבע אחוז".
מה גם שאתה רגיל לפריים טיים, ועכשיו זו תוכנית בוקר.
"אני חייב להודות שבהתחלה זה נשמע משעשע, אבל התחלתי לדבר עם אנשים ופתחתי את הראש. יש לי חברים מאמינים שאמרו לי: תשמע, זו זכות להגיד לכל עם ישראל בוקר טוב.
"אני מאוד אוהב אנשים, בני אדם, לדבר, לראיין, וכמובן את המדיום של הטלוויזיה. יש משהו בתוכנית שמשודרת בלייב. זו לא תוכנית של 20 דקות, ויש בה אלמנטים חדשותיים. במהות של הדבר הזה, הוא מאוד שונה מכל מה שעשיתי כל חיי. תהיה לי שם אפשרות למעורבות חברתית ולהגיד דברים שלא יכולתי להגיד פעם. זו זכות".
אתה מוכן להתעסקות בהרבה חדשות?
"הרעיון הוא לפתוח את הבוקר עם אנשים שאתה אוהב. לא יהיו רק חדשות אלא גם אירוח בידורי. אנחנו נדבר בגובה העיניים".
ותצטרך לקום כל יום ב־4 בבוקר.
"אני לא בן אדם של בוקר. אני רגיל ללכת לישון לפחות ב־1 בלילה. עשיתי כמה תרגולים עם שעון מעורר, וזה היה מאוד קשה. כשהשעון צלצל, כיביתי אותו והמשכתי לישון.
"מצד שני, אני מאמין שזה עניין של הרגלים. בעבר גם לא חשבתי שאקום לילדים ב־6:30 בבוקר, והיום אני מתעורר ביקיצה טבעית. עכשיו לפחות תהיה לי לגיטימציה לשנ"צ, זה משהו שלא היה לי בחיים. ויהיה לי גם תירוץ מעולה לא להגיע לאירועים. אשתי מתעוררת כל בוקר לעשות ספורט, היא משתתפת בתחרויות של איש הברזל. עכשיו הדילמה שלנו היא מי יטפל בילדים".
אתה יודע שתוכניות הבוקר מקבלות אחוזים בודדים ברייטינג.
"מה שחשוב לי זה שהתוכנית תהיה טובה, שיהיה בה סיפור, שיהיה מתח, עניין ותוכן. אני בודק את המספרים הסופיים, אבל לא מתחיל לנתח אותם".
מה דעתך על תוכנית הבוקר של המתחרים בקשת? אתה צופה? אוהב?
"אני לא ער בשעות האלה. אבל חולה על רסקה (ניב רסקין), רואה אותו ונהנה ממנו שנים בערוץ הספורט".
אתה מרגיש שאתה נכנס לנעליים גדולות שמשאיר אברי גלעד?
"תמיד עשה לי מזל להחליף את אברי. החלפתי אותו גם ב'עשינו עסק' ב־1996, וזו היתה אחלה חזרה לטלוויזיה אחרי 'שישי שואו', שלא הצליחה שנה קודם. חשבתי שאני יותר מופרע ממנו, בכל תוכנית הגעתי עם שיער בצבע אחר.
"אברי היה בתוכנית הבוקר 18 שנה, וזו גאווה גדולה בשבילי להיכנס לנעליים שלו".
רואה את עצמך נשאר שם כל כך הרבה זמן?
"אני בן אדם של מערכות יחסים ארוכות. היו דברים שעשיתי והחזיקו הרבה עונות. כשאתה מגיע למצב שאתה נינוח מדי, אתה לא מתפתח. אני בהחלט רואה את עצמי עושה שם דרך ורץ למרחקים ארוכים. יש לי תחושה שיהיה לי דיבור טוב עם האנשים בבוקר".
• • •
איך אתה עם מבקרי הטלוויזיה?
"כשאתה עובד הרבה שנים בתעשייה, יש לך את הניסיון והמעמד, אבל אתה עדיין צריך להוכיח את עצמך כל פעם מחדש. אם היינו מותג שווארמה, אז אולי לא משנה מי יחתוך אותה. אבל במקרה הזה אתה המותג שלך, ואתה חייב כל הזמן לעבוד. אין מי שיחליף אותך.
"בהופעות סטנדאפ שלי אני רואה שהקהל הצעיר מבין שעומד מולם מישהו שעבר משהו, והקהל המבוגר כבר יודע על מה אני מדבר. יש הערכה לקילומטראז' הזה. אבל חובת ההוכחה מוטלת עלי כל פעם מחדש.
"בחו"ל, כשאתה מצליח - אין לך תקרת זכוכית. תראה את גל גדות או מארק איווניר. תראה את ההצלחה של 'פאודה'. פעם החלום של שחקן היה להגיע לטלוויזיה בארץ, היום החלום הוא בכלל לפרוץ בחו"ל. העולם נהיה כפר קטן וגלובלי, וכשיש הצלחה כזאת, זה מדהים. אני חולם להיות רלוונטי פה, להתפרנס וליהנות. מבחינתי זה תענוג".
היה גם שיקול כלכלי כשהסכמת להנחות את תוכנית הבוקר?
"בטח. זה חוזה הגון והצעה טובה מעל ומעבר. אני לא עושה את זה בשביל הכסף, אבל יש לזה חלק".
אתה מרגיש שתוכניות הבוקר מקבלות בשנים האחרונות יותר תשומת לב ומשאבים מבעבר?
"תוכניות הבוקר קיבלו פוקוס אחר. היום מבינים שיש להן קהל קבוע ויציב, ושתוכנית בוקר היא תוכנית רלוונטית. זה קצת כמו תוכנית הבוקר בטלוויזיה האיטלקית, שיש בה חדשות ויש צוות פאנליסטים פצצה ותחומים נוספים וקצת הומור, ואתה מקבל עולם ומלואו. רוב האנשים בארץ הם אנשים של בוקר, ואנחנו שומר המסך שלהם".
הכרת קודם את מירי ורותם?
"לא, פגשתי אותן כשהתחלנו לעבוד על התוכנית, ונהיה לנו ממש כיף ביחד. כל אחד מביא את הידע, הניסיון והסקרנות שלו, ונהיָה משהו מאוד נעים לפתוח איתו את הבוקר".
מה עם הסטארט־אפ? מי ינהל אותו עכשיו?
"לאחרונה מינינו מנהלת, אז הכל תחת שליטה והאחריות קצת ירדה ממני".
ב־2017 ראיינתי אותך על "לצבי יש בעיה". אם היו אומרים לי אז שאחרי חמש שנים אראיין אותך על תוכנית הבוקר, לא הייתי מאמין.
"אני לגמרי מסכים איתך. הייתי בטוח אז ש'לצבי יש בעיה' תמשיך לפחות שלוש-ארבע עונות. היה שם משהו מאוד אינטליגנטי, שחיבר בין הרגישות שלי לאינטליגנציה של אורי גרוס, וכל המאבקים של גבר בגילי, בצורה חכמה.
"אבל זו סדרה יקרה שעולה כמו סדרת דרמה, ובקשת שיבצו אותה בלייט נייט, כי חשבו שהיא לא מספיק מיינסטרים ולא טובה לפריים טיים. למרות שהיא השיגה מספרים כמעט זהים ל'להיות איתה', היה מי שחשב שהיא לא צריכה להמשיך. עד היום שואלים אותי ברחוב מתי זה חוזר".
• • •
בספטמבר 2012 לקה הדר בדום לב, עבר החייאה, וחייו ניצלו ברגע האחרון. מאז הוא מקפיד לשמור על המשקל. "אני שומר על עצמי, משתדל לאכול כמה שפחות פחמימות, נבדק בכל כמה חודשים, ועושה מה שצריך".
ספורט?
"לַאתִי (אשתו, ליאת גנון; ע"ס) עושה את הספורט בשבילי. אני מודה שזה אחד הדברים שלא הצלחתי לפצח. אני מאמין בתיאוריית המונחת: החיות שמחזיקות יותר בטבע הן החיות המונחות. צבי מת יותר מהר מצב.
"אני לא מתחבר לאירוע ואני לא אוהב להזיע. פעם בכמה זמן אני עושה הליכה, אבל קשה לי להתמיד. כל מאמן כושר שעבד איתי השמין. אני אוהב לראות ספורט, אבל לא לעשות".
כמה רזית?
"היו לי תקופות של כמעט 130 ק"ג. היום אני שוקל 94, ואני שומר על המשקל הזה כבר שנתיים-שלוש. יש לי שיטה: זרקתי את כל הבגדים הגדולים, וברגע שהבגדים שלי לוחצים עלי - אני מבין שעליתי ומקפיד להוריד. אני חי לפי הבגדים".
איך אתה מתמודד עם העולם החדש, שבו אלילי הנוער באים מהטיק טוק ומהיוטיוב?
"יום אחד הלכתי עם הילדים שלי לקניון, ופתאום הם צועקים לי: 'אבא, אבא, אתה חייב להביא לנו חתימה שלה'. אני רואה אישה נאה עם תלתלים ושואל אותם, מי זאת? הם אומרים לי: 'היא עושה חביטורטי'. אמרתי להם: מה היא עושה? אמרו לי שהיא עושה חביתות ומקפלת אותן, ויש לה המון עוקבים.
"אני נכנס לאינסטגרם ורואה שיש לה עמוד משלה. אם פעם היה לנו 'שום, פלפל ושמן זית', היום לכל אחד יש ערוץ משלו. וזה מדהים, אשכרה כל אחד יכול".
אתה מרגיש נוח לצלם את עצמך לסטורי?
"אני קודם כל שחקן. במהלך השנים אני יותר מזוהה כאיש טלוויזיה, אבל לפני הכל, שחקן. אני יכול להגיד לך שעד היום קשה לי בסוף הופעת סטנד־אפ לעמוד מול הקהל, להרים טלפון ולעשות סטורי עם הקהל. זה מוזר ולא טבעי לי. יש פה דור שנולד עם התנועה הזאת ביד, ואני לא.
"זו גם אחת הסיבות שעזבתי את הנחיית 'הכוכב הבא' והעברתי לאסי - כי הרגשתי שאני לא מתאים לדבר החדש הזה. אני כן מבין שזה כלי, ואני יודע שצריך להיות שם, שאני צריך להיות חלק מזה. אבל יש בי פחד להיות פתטי. אני בן 55, אבל אני כבר לא ילד".
תצלם את הילדים לסטוריז?
"לא, כי יש להם את הפרטיות שלהם. הם מצלמים אותי לפעמים ומנצלים אותי, אבל אני לא אשתמש בהם לזה. התקשרו מהטלוויזיה ורצו לצלם אותי מלווה אותם לבית הספר, ולא הסכמתי. אני את המהות שלי לא יכול לשנות. מי שמשנה את עצמו הוא פייק או פתטי, ולהפוך לפתטי זה הפחד הכי גדול שלי.
"פרטיות היא ערך מאוד חשוב בעיניי וזה לא משתנה. עניינים פרטיים לא קשורים למקצוע. אני באמת דור אחר. אני זוכר שפעם שמעתי שני מתמודדים ב'כוכב נולד' שממש מתדלקים את הקשר עם מדורי הרכילות ומתאמים פפראצי. זה החריד אותי. מבחינתי זה כמו לעבוד עם השטן. אני לא רוצה לא מדובשם ולא מעוקצם. עזבו אותי בשקט. מעולם לא הרמתי טלפון ולא הדלפתי ולא ביקשתי שיצלמו אותי.
"שאלתי את אותם מתמודדים למה הם עושים את זה. הם הסבירו לי שאם הם לא יהיו כל שבוע במדורים האלה, הם לא יהיו קיימים. זה טלטל אותי. היום הנושא הזה עוד יותר התעצם, כי 15 דקות התהילה של פעם נמשכות היום דקה, ואם אתה לא מעלה עשרה סטוריז ביום ונמצא בכל מקום, קשה לך יותר לבלוט".
• • •
מה חשבת על המקרה של אסי עזר?
"לא נוח לי לדבר על אסי כי הוא חבר, ואני לא באמת יודע מה היה. אני חושב שכל מי שמוטרד צריך לדבר, ואם יש משהו שהמי טו עשה ולימד אותנו, הוא לשים על השולחן. אין יותר להדחיק ולא לדבר. נגמר העידן הזה".
היו טענות שעל אסי לא מדברים כי הוא חבר של הרבה אנשים.
"אני מבין שיש בעיה, אבל אני חבר שלו ואני לא מכיר אותו כאדם כזה. היו הרבה מאוד שיחות בתקופה האחרונה על אסי עזר וארז דריגס ודני רופ. כל מקרה לא דומה לאחר. דני, למשל, זה סתם היה הומור לא טוב. מהיכרות אישית אני יכול להגיד לך שדני הוא אחד האנשים שהכי נלחמים בדבר הזה".
אז איך זה בכל זאת יצא לו?
"בדיחה של פעם, שלא היתה צריכה להיאמר. דני מייד הבין את הטעות, ולא כדי לצאת ידי חובה. הוא דוגמה למישהו שהמי טו עשה את שלו, כי הוא הבין את הטעות".
נחשפת למקרים שקרו בסביבה שלך?
"לא, אבל אני קורא ושומע וסומרות לי השערות. אנשים שאתה לא מאמין. את שי אביטל, למשל, הכרתי כאיש מקסים. אחרי שקראתי על התלונות הייתי בהלם. מצד שני, צריך לזכור שהרוב לא כאלה.
"אצלי הגבולות היו תמיד ברורים. אני זוכר שבתקופת 'שמש' רציתי לשכור משרד, והמשכיר אמר לי: 'אתה צביקה מהטלוויזיה? אני לא משכיר לך'. שאלתי אותו למה, והוא אמר: 'אתה תביא לי לפה מסיבות ובחורות'. אמרתי לו: 'אח שלי, אין סיכוי. אני בא לעבוד פה'. מבאס שזו התדמית שיוצאת לנו, כי רוב האנשים לא כאלה".
erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו