2020 היתה אחת השנים הקשות בחייה של יעל גרמן. בשורות האיוב נחתו עליה בזו אחר זו: היא איבדה את בעלה יוסף אחרי 56 שנים ביחד, עברה אירוע מוחי, אובחנה כחולת סרטן וטופלה בהקרנות, ולבסוף גם נפלה, שברה את ברכה ונוטרלה לחודשים ארוכים.
בקיץ האחרון הציע לה שר החוץ החדש, יאיר לפיד, את המשרה היוקרתית של שגרירה בלונדון. גרמן היתה המומה.
"יאיר ליווה אותי בשנה הקשה שעברתי. הוא היה בא לביתי כל שבועיים, יושב, מדבר, מצחיק, מספר, מתייעץ. נתן לי להרגיש שאני עדיין רלוונטית, למרות שכבר הייתי בחוץ.
"יום אחד הוא התיישב כאן ואמר: 'אני רוצה למנות אותך לשגרירה בלונדון'. נפלתי מהכיסא, אבל ממש. הייתי במצב ירוד מאוד נפשית ופיזית, ופתאום הרגשתי גל של אנרגיה נכנס לי לגוף ומניף אותי לשמיים. אמרתי לו שאשמח. מעולם לא חלמתי על תפקיד של שגרירה. בעיניי זה כמו להיות נסיכה, חלום.
"ואז ציפי חוטובלי, שמונתה לתפקיד השגרירה בלונדון בשנה שעברה, ביקשה להישאר בתפקיד. יאיר חזר אלי עם הצעה: 'מה דעתך על שגרירה בפריז?' הגבתי באותה צורה, כי בעיניי צרפת היא ערש התרבות, והיא מגלמת את הערכים שבהם אני מאמינה - חירות, שוויון ואחווה".
הבנת את ההחלטה של חוטובלי להישאר בתפקיד למרות חילופי השלטון?
"התפלאתי, אבל צריך אחד כמו לפיד, שישים את הפוליטיקה בצד ויקבל החלטה אישית ואנושית. ציפי סיפרה לו שהביאה ללונדון את ילדיה, שהם נמצאים במוסדות לימוד ושהיא לא יכולה להוציא אותם אחרי שנה. ההחלטה שלו לגביה היתה אמפטית, והיא לא היחידה. המינוי שלי הוא שיא האנושיות. לחשוב למנות אותי, בגילי, אחרי כל מה שעברתי.
"ואני אומרת לך שציפי היא בסדר גמור כשגרירה. היא לא עשתה שום שגיאה, ועושה את מה שאומרים לה".
• • •
גרמן (74) תגיע לפריז אחרי שנתיים שבהן תפקיד השגריר לא היה מאויש, מאז עזיבתה של עליזה בן נון, בדצמבר 2019. תאריך הכניסה הרשמי עדיין לא נקבע, מאחר שדרוש עדיין אישור פורמלי של ארמון האליזה, אבל זה צפוי לקרות בשבועות הקרובים.
איך תסתדרי עם השפה?
"בגיל 9 חייתי עם הוריי באיסטנבול, והם רשמו אותי לבית ספר צרפתי, שנוהל על ידי נזירות. בגיל 10 ידעתי צרפתית שוטפת. רק שמאז עברו יותר מ־60 שנה, ואם לא מדברים, שוכחים.
"אחד הדברים שאני חוששת מהם הוא הצרפתית, לכן אני משקיעה בה המון זמן. יש לי מורה לצרפתית, ואני לומדת, קוראת ומְתרגלת כל יום. אני משערת שבהתחלה לא אהיה פרפקט. אבל עם כוח רצון, מאמץ והתמדה, אדע בסוף טוב מאוד ואעמוד במשימה".
בקהילה היהודית בצרפת נשמעו קולות שטענו שאת לא מתאימה לתפקיד.
"ראיתי. זאת היתה תגובה של ביביסטים שנמצאים בצרפת, כאלה שבאמת לא רצו אותי ואמרו שאני שמאלנית שרוצה לחלק את ירושלים. כל מיני שטויות שאין להן שום שחר.
"אני מינוי של יאיר לפיד, וזה אחד היתרונות שלי. להיות מינוי של שר החוץ ולהיות קרובה אליו זה נכס שיפעל לטובתי. בצרפת יידעו יפה שבגלל הקשר הישיר שלי לשר החוץ, כל דבר שירצו להעביר לו דרכי, יגיע אליו. פוליטיקה היא שינוי, ואיך מבצעים שינוי? מביאים את האנשים שמאמינים בערכים שלך".
איך מתמודדים עם תפקיד תובעני כזה אחרי כל מה שעברת בשנה שעברה?
"יחסית למה שעברתי השתקמתי יפה, אני מרגישה שהכוחות שלי חזרו. אחרת לא הייתי מעזה לקחת על עצמי את המשימה. שאלתי את עצמי: 'את מסוגלת?' ועניתי שכן. אני לא אעבוד 17 שעות ביום, כמו שעשיתי במשך 40 שנה. אדע לשים גבולות. למשל, אדרוש לנוח בסופי שבוע. לא אקבע ביקורים בבתי כנסת ולא אקבע ישיבות. אנסה להגיע למצב שגם במהלך השבוע, באמצע היום, יש לי שעה חופשית שבה אנוח. את זה למדתי ממה שקרה לי: לשמור על עצמי".
בזמנו אמרו שאת "אישה קשוחה".
"אני קשוחה בקבלת החלטות בזמן הצורך. אם צריך לפטר מישהו, אני אכניס אותו לחדר ואגיד לו: 'סיימת את תפקידך'. מצד שני, אם יש מישהו במצוקה, אני אעשה הכל כדי לעזור. יש פוליטיקאים כאלה".
• • •
גרמן היתה במשך שנים חלק בלתי נפרד מהנוף הציבורי. היא כיהנה במשך 15 שנים כראש עיריית הרצליה, עד שב־2013 נכנסה לכנסת מטעם יש עתיד. במשך שנה ותשעה חודשים כיהנה כשרת הבריאות בממשלת נתניהו. בסוף 2014 עברה המפלגה לאופוזיציה.
בפברואר 2020 אושפז בעלה של גרמן, יוסף (אוסיקה), במצב קשה בבית החולים שיבא. "זה התחיל כשהוא הרגיש לא טוב והתקשר אלי. הייתי באמצע ישיבה ורצתי הביתה. אמרתי לו, אוסיקה, זה הלב, בוא נלך לרופאה שתעשה לך אק"ג. הוא אמר: 'לא, זו הבטן, זה שום דבר'.
"ארבעה ימים הוא היה בבית עם התקף לב, וחשב שמדובר בבטן. רק ביום הרביעי אמר, 'קחי אותי לבית חולים'. טסנו לתל השומר. במיון אמרו לנו שהוא הגיע מאוחר מדי, הלב כבר לא היה יכול לשקם את עצמו. חלק מהשסתומים לא פעלו, היתה דליפה.
"זו היתה עקשנות טיפשית, כי אם היה הולך ביום הראשון והיו מגלים בבדיקת אק"ג פשוטה שמדובר בהתקף לב, היו עושים לו צנתור ואולי מחליפים שסתום - והוא היה נשאר איתנו. במקום זה התחיל מעגל שסופו כנראה היה ידוע מראש, למרות שלנו עדיין לא אמרו. במשך שלושה חודשים הוא היה מאושפז בטיפול נמרץ".
ובאותו זמן את ממשיכה לתפקד פוליטית.
"זו היתה תקופת בחירות. כשאוסיקה שכב בבית החולים, רצתי עם בוגי יעלון לסיור בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה. חילקנו שם עלונים, ואני כל הזמן חשבתי מתי אוכל לחזור לבעלי בבית החולים. בשלב מסוים הוא לא היה מסוגל לנשום, אז חיברו אותו למכונת לב וריאות".
שבועיים אחרי שבעלה אושפז, עברה גרמן אירוע מוחי קל. "זה היה ביום שישי בלילה. אוסיקה היה בטיפול נמרץ, אני הייתי לבד בבית, ואפילו לא הבנתי שאני עוברת אירוע. הלכתי לישון, ולמחרת בבוקר, כשהוא התקשר מבית החולים, הוא מייד שאל: 'למה את מדברת איתי עם מברשת שיניים בפה?' אמרתי לו שאני לא מצחצחת שיניים.
"בדיעבד זה היה מפחיד, אבל באותו רגע לא הבנתי מה קורה לי. נפלתי, ובקושי הצלחתי לקום. הכל היה בהילוך איטי, משהו נורא משונה, כאילו העולם מתנהל בסלואו מושן. רק אז הבנתי שעברתי אירוע והתקשרתי למד"א".
גרמן משוכנעת שהאירוע המוחי קרה בגלל הדאגה למצבו של בעלה, "למרות שהרופאים לא מאמינים בדברים האלה. ישבתי לידו ימים שלמים בבית החולים והשתגעתי מרוב דאגה ולחץ. הרגשתי שהראש מתפוצץ לי".
היא אושפזה, ובעת ששכבה בבית החולים בוצע לו צילום חזה - שגילה את הגידול הממאיר באחת הריאות. "הרופא אמר לי, 'יש לך סרטן קטן, לא מסוכן, נוכל לגמור אותו עם הקרנות ובלי כימו'. אפילו לא היה לי זמן לפחד. וסרטן ריאות יכול להיות מאוד קטלני.
"עברתי שלוש הקרנות, במשך קצת יותר משבוע, וזהו, נגמר. כל חצי שנה אני באה למעקב, אבל אני לא חוששת".
והכל קורה כשבחוץ הקורונה משתוללת וישראל בסגרים.
"ברגע שהקורונה נוספה לתמונה, מאוד הקפדתי. לא הרביתי לצאת מהבית, וכשבאו אלי לביקור, הכל התנהל לפי הכללים. עד עכשיו, טפו־טפו, הצלחתי לחמוק מהקורונה".
• • •
בעקבות מצבה הבריאותי החליטה גרמן לפרוש מהחיים הפוליטיים. "אחרי מה שעברתי, לא היה לי הכוחות, הפיזיים והנפשיים", היא אומרת. "לא היה לי כוח לנסוע לירושלים שלוש פעמים בשבוע. כשראיתי את עצמי אחרי האירוע המוחי, אמרתי שאצטרך לקחת אמבולנס כדי להגיע להצבעות הקריטיות.
"חשבתי על פסק זמן, אבל בכנסת אין דבר כזה, או שאתה בפנים או שבחוץ. ואם אתה בחוץ, אתה לא יכול לחזור. זו החלטה של כן או לא. אבל זו החלטה קשה מאוד. אמרתי, 'תני למישהו יותר צעיר', ואני שמחה על כך. במקומי נכנס עידן רול, שעושה עבודה נהדרת".
במאי 2020 נפטר בעלה יוסף, בגיל 74. "הוא היה אהבת חיי", הדמעות זולגות מעיניה. "חבר, יועץ, בן לוויה. תכננו שנחיה ונמות ביחד, שלא ניפרד אחד מהשני, ופתאום הוא נעלם לי. זה פשוט נורא, ועד עכשיו זה לא נהיה יותר קל.
"זה לקום ולאכול ארוחת בוקר לבד, ולצאת לבד, ולפגוש חברים לבד, ולראות טלוויזיה לבד, וביום שישי בערב לנסוע לילדים לבד. וכשהילדים באים הוא לא פה. זה חור. זה נורא לדעת שהוא לא יבוא איתי לפריז, שלא יהיה לי עם מי לדבר ולהתייעץ ולחלוק חוויות.
"אוסיקה היה קם איתי ב־5 בבוקר, מסיע אותי לכנסת וחוזר לעבודה (כבעלים של מפעל אלקטרוניקה; א"ל). ב־7 בערב, ולפעמים ב־2 בבוקר, הוא היה בא לירושלים להחזיר אותי הביתה, כדי לחסוך לי את המאמץ. תמיד תמך, תמיד היה הרוח שמתחת לכנפיי.
"הוא מאוד אהב פוליטיקה. מאוד התאכזב כשבני גנץ החליט לחבור לממשלה בראשות נתניהו. זו היתה תקופה שבה הוא הרגיש קצת יותר טוב, ושחררו אותו מבית החולים. אמר לי: 'יפה שלי, אני לא נכנס הביתה אם השלט של גנץ ממשיך להיות תלוי על הגג שלנו'. הבן שלי גיא עלה על הגג עם בעלה של בתי, נדב, והם הורידו את השלט.
"כשבעלי כבר היה במצב קריטי, הוא ישב בלילה וכתב מכתב לגנץ, ביקש שלא יצטרף לממשלה של ביבי. שבוע לפני שנפטר. עד כדי כך היה אכפת לו מהפוליטיקה".
מה הוא היה אומר לבנט, שנבחר על ידי מצביעי ימין והצטרף ללפיד?
"היה אומר 'כל הכבוד לבנט וכל הכבוד ליאיר, שעשו את המהלך'. הממשלה הזאת היתה הדרך היחידה להחזיר את הרכבת של המדינה לפסים שהם מגילת העצמאות. המגילה מדברת בפירוש על מדינת יהודית ודמוקרטית, וביבי בשנים האחרונות הוריד אותנו מהפסים של 'דמוקרטית' והעלה אותנו רק לפסים של 'יהודית'".
יש מחשבות על פרק ב'?
"לא מעניין אותי בכלל".
ניסו לשדך לך?
"לא, כי יודעים מה היה הקשר שלי לאוסיקה. אני לא מסוגלת".
• • •
לגרמן שני ילדים - גיא (48), איש הייטק שמתגורר בקיבוץ מגל, ולילך (44), שפית פרטית, שמתגוררת ברמת השרון. מכל אחד מהם יש לה שלושה נכדים. בנה הבכור, אייל, נהרג בנובמבר 1987 בתאונת אימונים בעת שירותו בגבעתי, בגיל 19.
"אייל היה אמן בנשמתו", היא מספרת. "ניגן בפסנתר וכתב שירים משגעים עוד בכיתה ג'. אני זוכרת שהייתי מראה שירים שלו, ולא האמינו שילד כתב אותם. ממשורר חולמני הוא הפך למורעל בצבא, ונהרג".
אחרי מותו אמרת שמשהו בתוכך מת.
"נכון, אבל אמרתי גם שהחיים חזקים מהכל. בן אדם שעבר שכול מרגיש שהוא נופל לחור שחור עמוק, ושהוא לא מסוגל לצאת. זה כאב חודר שאי אפשר לתאר, כמו שנוגעים לך בשורשי השיניים. ופתאום אתה שומע שריקה של ציפור, או סתם שיר שאתה אוהב, ואתה יוצא החוצה ומסוגל לחייך ולאהוב, כי זה כוחם של החיים.
"בהתחלה הכאב על אייל היה עמוק, כל הזמן, והיום הוא קצת פחות חד. היום אני בוכה בסופי שבוע. הזמן עושה את שלו. אתה רואה, אנחנו יושבים פה בגינה שלי, עם ירוק מסביב, השמש זורחת והשמיים כחולים. החיים חזקים גם מהשכול. עכשיו, כשגם אוסיקה איננו, החסר של אייל מאוד־מאוד התגבר".
במהלך הקריירה לא הרבית להזכיר את אייל.
"מהרגע שנכנסתי לפוליטיקה הפסקתי לדבר, כדי לא לנצל את השכול. אני מכירה אנשים שעשו את זה, ובעיניי זה מגעיל ודוחה. אתה לא מערב את הרגשות הכי אינטימיים וכואבים כדי לקבל קולות בקלפי, זה נורא ואיום, לא ראוי בעיניי. אני הלכתי לפוליטיקה לא סתם כדי להמשיך את החיים, אלא לשנות מציאות".
• • •
לפני שנה אמרת על נפתלי בנט שהוא כמו נתניהו.
"לא אהבתי את דעותיו. ישבתי איתו בשנים 2014-2013 בקואליציה של נתניהו, ואז הוא לא עזר להעביר את חוק הפונדקאות. ראיתי גם שאם אנחנו רוצים להכניס את המילה 'שוויון' לחוק יסוד, ורוצים תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת, ורוצים ברית זוגיות - יהיה קשה לעשות את זה איתו. זה לא נכון שלא הערכתי אותו. התנגדתי לדרכו.
"אחרי שהוא הקים את הממשלה, שיניתי את דעתי עליו. לעמוד במצב שהוא עמד, כשבסיס תומכיו מתנגד, ובכל זאת ללכת עם מה שחשב שטוב למדינת ישראל - זה צעד של מנהיג גדול".
ועכשיו יצליחו להעביר את כל הדברים שלא הצלחתם להעביר בזמנו?
"דבר אחד בטוח: הווייב השתנה, עם זה אף אחד לא יכול להתווכח. אם קודם היו לחץ, שנאה, פילוג, אנחנו רואים איך הכל נעשה כעת בנחת. במקום ממשלה של רעש וצלצולים, יש ממשלה שעובדת למען הציבור, וזה היה שווה הכל".
שמחת שהחרדים לא נכנסו לקואליציה?
"לא שמחתי. בהרצליה חייתי עם החרדים בשלום, ואפילו באהבה. הם היו בקואליציה, ונציגיהם היו חבריי האישיים. ברור שיש כעת הזדמנות לעשות דברים שאי אפשר לעשות כשהם בפנים. הם יכולים להצטרף, אבל גם להבין שהם מצטרפים לאני מאמין ולקווי יסוד של ממשלה קיימת, ולא שהממשלה מצטרפת אליהם".
רע"מ ומנסור עבאס הם ברכה או בעיה?
"איזו שאלה, זה דבר שכל הזמן שאפנו אליו. צעד לקראת שוויון, כי לא יכול להיות ש־20 אחוז מתושבי המדינה יהיו מחוץ למעגל קבלת ההחלטות. זה לא דמוקרטי ולא סביר. אז אמנם לא כל ה־20 אחוז מיוצגים, כי הרשימה המשותפת בחוץ, אבל זו התחלה".
הממשלה תחזיק מעמד?
"תלוי אם היא תצליח לצמצם את האבטלה, ליצור ביטחון כלכלי ופיזי ולחוקק חוקים למען הקהילה הגאה, שלא ייתכן שעדיין תהיה מופלית".
יהיה קשה לתקן את היחס לקהילה הגאה עם רע"מ.
"זה קטע מאוד עצוב שעבאס לא תומך בחוקים האלה. הוא ערבי ימני".
• • •
יאיר לפיד יוכל בבוא היום לנהל את המדינה?
"חוץ ממנו אני לא רואה מנהיג פוליטי בישראל שיכול היה לעשות את מה שהוא עשה. אף אחד לא האמין שיהיה אפשר לנצח את נתניהו ולהרכיב ממשלה, והוא הרכיב. הוא העביר את התקציב. לפיד הוא המנהיג הגדול ביותר שיש היום בישראל. אני מלווה אותו מתחילת הדרך, והוא עבר שינוי, בעיקר מבחינת הדגש שהוא שם בין ענייניו האישיים והעניינים הציבוריים. הוא הבשיל פוליטית".
תמיד ישוו אותו לנתניהו.
"אף אחד לא ייקח מנתניהו את היכולות. הוא היה מנהיג גדול, אדם סופר־אינטליגנטי, חכם, ציוני גדול, פטריוט. אבל מה שחיבל באפשרות שלו לזכות שוב בבחירות זה האגו הגדול. הוא שם את טובתו האישית לפני הכל, ובכל דבר שבו עסק הסתכל דרך הפריזמה של 'טוב או לא טוב לי'".
לפיד ספג ביקורת על כמה מהמינויים שלו. למשל, המינוי של גיסתו לדירקטורית בקק"ל, עד שהתפטרה בעקבות הסערה הציבורית.
"תסלח לי, הביקורת מטומטמת. בשביל מה בן אדם מגיע לשלטון? הרי פוליטיקה היא שינוי. אז עם מי הוא ישנה, עם אנשי ליכוד?"
עם אנשים מתאימים, לא מקורבים.
"אני מכירה את גיסתו, אילאיל, והיא אישה יוצאת דופן. היא החזיקה בשמונה השנים האחרונות את קבוצת הנשים של יש עתיד, ועשתה עבודה משגעת. גיבשה, נתנה גאוות יחידה, אִפשרה לנשים להגיע לעמדות מפתח. היא בחורה מוכשרת וראויה, והיתה יכולה לעשות עבודה מצוינת בקק"ל. הביקורת על המינוי שלה היתה צרות עין וקטנוניות".
ועדיין, יש עניין של מראית עין.
"נכון, ובגלל זה היא התפטרה לבסוף. מראית העין חשובה, אבל בוא נזכור שזו מראית עין, לא מהות".
כיהנת בעבר כשרת הבריאות. מה ההתרשמות שלך מהתפקוד של ניצן הורוביץ?
"הוא נהדר. הצליח לעשות דברים שאני לא הצלחתי, כמו לבטל את האיסור המטופש על קבלת תרומת דם מהומוסקסואלים, ועל זה אני ממש מעריכה אותו".
כתומכת בזכויות האזרח, מה דעתך על איכוני השב"כ במסגרת המלחמה במגיפה?
"אף תומך בזכויות אזרח לא רוצה שהשב"כ יעקוב אחריו, אבל תמיד יש את ה'אבל' הגדול. אם זה עשוי להציל חיים, אז יש מקום לאיכון מוגבל, תחת ביקורת של הכנסת".
פורסם שיו"ר ועדת הבריאות בכנסת, ח"כ עידית סילמן, באה להתייעץ איתך.
"וזו היתה שיחה נעימה, כי שתינו חושבות אותו הדבר. גם היא מבינה את החשיבות של ההשקעה במערכת הבריאות הציבורית. והנה כולם שואלים, איך יושבות ביחד ימינה ומרצ? יושבות, כי יש את אותה מטרה, והיא טובת תושבי המדינה ומערכת הבריאות".
• • •
גרמן עובדת קשה כדי לחזור לעצמה, פיזית ונפשית. היא עוברת טיפולים ואימונים רבים, שאותם גם תמשיך כשתתמקם בביתה בפריז. "בהתחלה הייתי מאוד פסיבית", היא מודה. "אבל אני אומרת לך, וגם ממליצה לאחרים: מהרגע הראשון אחרי האירוע המוחי ביקשתי בבית החולים ציפרלקס. אמרתי: 'תנו לי את הכוח לעבור את התקופה'.
"הציפרלקס היה בשבילי כמו מישהו ששולח לך מצוף כשאתה שוקע בים. בלעדיו לא היה לי כוח פיזי לשקם את עצמי. עכשיו אני מרגישה כל הזמן מעל המים ונושמת. קמה בבוקר עם מצב רוח טוב ומסוגלת לעשות הכל. הייתי אצל פסיכיאטרית שנתנה לי את המרשם, כי הרגשתי שאני בשקיעה".
בגלל האירוע המוחי?
"גם, וגם בגלל הברך ששברתי".
איך שברת אותה?
"אחרי שהשתקמתי, הלכתי ליום כיף בקניון, ואז רגע של חוסר תשומת לב. התרסקתי על הכביש. נדרשו חודשים רבים לשקם את הברך, וגם היד שלי עדיין לא מאה אחוז. אבל אני עושה יום־יום אופניים, התעמלות, ארבע פעמים בשבוע הידרותרפיה ופיזיותרפיה, ופעמיים בשבוע פילאטיס".
גם בלי כל מה שעברת, יש אנשים שבגילך הולכים עם חכה לשפת הים.
"לא, בשבילי התענוג הוא שיש לי תוכנית, ושאני מצליחה להגשים אותה. למשל, אם אני אצליח לשפר את התדמית של ישראל בצרפת, זה יגרום לי לאושר הרבה יותר מאשר להגיע לאנטרקטיקה. אני רוצה להראות את הפיתוח והחדשנות שלנו, את האמנות שלנו".
• • •
במהלך הראיון יושב איתנו בגינת הבית אלישע, אחד מכמה חתולי רחוב שגרמן מאמצת ("מי שבא אלי לחצר, נשאר"). את אלישע - חתול נכה שאחת מרגליו אינה מתפקדת - גילה אחד ממאבטחיה, כשהיתה שרת בריאות, ומאז הוא דייר קבע.
בקרוב הוא ימריא עם גרמן לפריז. איתם תגור בבית גם אחותה הגדולה של יעל, זהבה (80), "כדי שלא אהיה לבד. אני אממן את השהות שלה שם. זו היתה הצוואה של הורינו - שנשמור על קשרים טובים ולא נריב, ואנחנו ממלאות אותה באדיקות.
"היו תקופות שהקשר בינינו היה פחות טוב, אבל דווקא אחרי שהורינו נפטרו - התקרבנו, ואנחנו מסתדרות נהדר. יש לנו תחומי עניין דומים, כמו מוזיקה, ספרות ותיאטרון, וחשיבה דומה על העניינים הפוליטיים. כיף לחזור לגור ביחד.
"גרתי עם הוריי במשך עשר שנים, כשהם הזדקנו, וראיתי שקשה לי לבוא לבקרם. אמרתי להם: 'תארזו, אתם באים אלי', ואלה היו השנים המקסימות ביותר שהיו לי. אבא שלי, בנימין ז"ל, נפטר לפני כעשר שנים בגיל 95, ושנתיים אחריו נפטרה אמא שלי, אדלה, בגיל 96 וחצי.
"אני חושבת שהם האריכו ימים גם בגלל שהם חיו איתנו. הנכדים והנינים באו לבקר כל הזמן, זה היה בית עם חיים. בבקרים היה תענוג לשבת עם אבי. הייתי מספרת לו שאני יוצאת לקרב, והוא היה נותן עצות. אמא שלי היתה מחכה לי בערבים עם מרק חם".
בעלך לא התנגד למגורים עם הורייך?
"הוא היה קדוש. אהב את אמי, והיא אהבה אותו".
עכשיו היא שקועה בהכנות האחרונות לנסיעה. כבר עשתה מיון של החפצים שתיקח איתה למעון השגרירה, נשאר רק לארוז.
"הקטע הכי קשה בנסיעה יהיה הריחוק מהילדים. כיום אני נפגשת איתם כל שבוע, בדרך כלל הם באים אלי. יהיה לי נורא קשה עם המרחק. אבל אני כבר יודעת שהם קנו כרטיסים לפריז לאמצע פברואר. אני אספור את הימים לכל ביקור".
הקצבת לעצמך זמן בתפקיד?
"יש לי גבול, אבל אני מעדיפה לא לומר אותו. קדנציה של שגרירה נמשכת כל עוד הממשלה שמינתה אותה קיימת. זה יכול להיות כמה שנים, כך אני מקווה, אבל יכול להיות גם הרבה פחות".
מה היה קורה אילולא מינו אותך לשגרירה?
"זה היה גורם לי לשקיעה נפשית, כי מה הייתי עושה? הייתי קוראת, מנגנת בפסנתר, יוצאת עם חברות. זה לא נקרא למצות את החיים. אני מרגישה צעירה ברוחי ובגופי, ועדיין יכולה לתרום. לשבת בלי לעשות שום דבר משמעותי - זה היה גומר אותי".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו