בארץ הצברי: איש העסקים שחולם לקנות את בית"ר ולהחליף את חולדאי

מי שעבר לאחרונה בשדרות רוקח בתל אביב, ראה ככל הנראה שלט ענק שעליו מתנוססת דמות לא מאוד מוכרת, לצד הכיתוב "יאיר צברי - ראש העיר".

אם תהיתם, כדאי שתכירו: מדובר באיש עסקים שבשלוש השנים האחרונות כבר שאף פעם אחת לשבת בכיסאו של רון חולדאי, חשק גם בקבוצת הכדורסל הפועל ת"א, ולאחרונה עלה שמו לכותרות כשהגיש הצעה לרכישת בית"ר ירושלים. בין לבין, הוא שם עין גם על הנעשה בחברת התעופה אל על.

"תזכור את מה שאני אומר: בעוד שנתיים אהיה ראש העיר של תל אביב, ואהיה ראש העיר הכי טוב שהיה לה", הוא משוכנע. "זה חלום חיי. ראית את השלט? מטורף, לא? אין אחד שלא ראה. עשיתי את זה בכלל בשביל הכיף. אמרתי, 'שימו שלט, יאללה, תרביצו אותה'. 150 מטר אורך. כל מי שנכנס לתוך העיר ויצא ראה 'יאיר צברי', וזה מחלחל. יאיר צברי, יאיר צברי, זה תופס תאוצה. תחשוב על מה שאני אומר, זאת שיטת פרסום".

אתה לא קצת מפנטז?

"תבדוק את כל מה שאני אומר. אני לא מפנטז שום דבר. עברתי הרבה בחיי ולא רואים עלי".

• • •

הוא שייך לדור אחר, רחוק שנות אור מדור ההייטק הממוקד והעדכני. קופץ מנושא לנושא, רגיש מאוד, וכל גבעה קטנה יכולה בקלות להפוך אצלו להר. את גילו המדויק הוא לא מוכן לחשוף, רק שחצה את ה־70. על פי חישובנו, זה קרה לפני שנה או שנתיים.

הוא נראה טוב, לבוש במיטב האופנה, מגולח ומצוחצח. מכריו אומרים שהוא אוהב את החיים הטובים, ושדמותו היום לא מסגירה את העובדה שגדל ברחוב הירקון 9 בתל אביב, על גבול כרם התימנים, בתקופה שהאזור היה רחוק מלהיות אופנתי.

"היינו משפחה של 13 נפשות, הורים ו־11 ילדים, בדירה של 55 מטרים", הוא נזכר. "ישנו על מזרנים שהיו על הרצפה. בית עני מאוד בלב אזור פשע. אני יצאתי השישי - והכי מוצלח. בכל דבר שהוריי היו צריכים, היו פונים אלי. למדתי בבית ספר הירקון, אחרי זה בגאולה ובאנקורי. עפתי מכל בתי הספר כי הייתי הולך לגלוש בים".

עמי פייקובסקי, איש חב"ד ורב שהיה בעבר מקורב לקבוצת בית"ר ירושלים (עוד נגיע אליה), הוא חבר ילדות של צברי. "אנחנו מכירים מגיל 15", הוא שופך אור נוסף על חברו. "היינו מסתובבים באותם דיסקוטקים, והאחראים היו נותנים לנו להיכנס רק כדי שנביא איתנו מאות אנשים".

בצה"ל שירת צברי, לדבריו, בסיירת חרוב. ב־1973, זמן לא רב אחרי השחרור, פתח חנות חיות קטנה ברחוב אבן גבירול 188 בתל אביב בשם "חיי כלב".

"מי נתן לי את השם?", הוא שואל, וממהר לענות: "הפזמונאי אילן גולדהירש ז"ל, שהיה חבר טוב. מי שעזר לי בתחילת הדרך היה איש העסקים מיקי אלבין ז"ל".

• • •

אלבין היה איש עסקים מצליח, שבתחילת 1973 נכנס כמשקיע בחברת "אלול טכנולוגיות", שאותה הקים יחד עם הנשיא לשעבר עזר ויצמן ז"ל ואיש העסקים דוד קוליץ. הוא נחשב למטאור פיננסי, היה גם פעיל פוליטי בליכוד, ובאוגוסט 1985 נהרג בנפילה מהקומה השלישית במטה הארצי של המשטרה ביפו, לאחר שנעצר בחשד להונאה. עד היום לא ברור אם ניסה להתאבד, או שהיה זה ניסיון בריחה שנכשל.

"את כל הפגישות שלו אלבין היה מקיים בקפה 'אוסלו' המיתולוגי", נזכר צברי. "הוא היה רואה אותי כבר בשבע בבוקר, מנקה את החנות שלי, שהיתה בסמוך. בכל פעם הייתי מכין לו כוס קפה שחור כמו בצבא, וככה התיידדנו.

"אחרי שתהה על קנקני, הוא התעניין מה אני רוצה לעשות. אמרתי לו שאני מעוניין לייבא ציפורים, והוא שאל 'כמה זה עולה?' עניתי שבין 10,000 ל־20 אלף דולר, והוא אמר 'קח, ואם לא יהיה לך, אל תחזיר'. אמרתי לו 'אתה לא מכיר אותי', והוא ענה: 'אני מאמין בך'".

"ככה התחלתי למכור ציפורים ותוכים כמו ג'קואים, פינקים, גולדנים, פטגוניות, דררות, קוואקרים. הבאתי זמירים יפניים, סוגי ציפורים שאף אחד לא הכיר. מי שפיתח את ענף הציפורים בישראל זה אני. פינות החי בקיבוצים היו קונות ממני פסיונים, ברבורים שחורים ולבנים. כל בעלי הכנף הגיעו מיאיר צברי.

"הייתי מייבא מדרום אפריקה, מבריסל, מאמסטרדם. בעלי חיים רבים שנמצאים בגן החיות התנ"כי בירושלים ובספארי הם ממני. הבאתי זוג ג'ירפות לגן החיות בפתח תקווה, בארגז, במטוס של חברת KLM כשרק הראש שלהן נשאר בחוץ. את כל שדה התעופה העמדנו על הרגליים.

"החנות שלי היתה חנות קטנה, אבל כל המי ומי היו אצלי. נירה רבינוביץ', אושיק לוי, אהוד מנור, גבי לסט. הייתי הסלב שכולם קנו אצלו. צ'יץ' (ראש עיריית תל אביב לשעבר שלמה להט ז"ל; א"ל) היה מחנה את הפיג'ו 404 שלו ליד החנות בשש בבוקר, שותה אצלי קפה וממשיך למשרד".

מה לך ולצ'יץ'?

"אבא שלי, אברהם, עבד בפינוי אשפה בעיריית תל אביב. הוא היה מוציא את פחי הזבל בשלוש לפנות בוקר ברחוב הירקון, עד מלון הילטון. צ'יץ' היה בולדוזר. הוא היה קם ונוסע עם עובדי התברואה, ומשם הכיר את אבא שלי ודרכו גם אותי. הוא נדלק עלי".

ההיכרות הזו, מתברר, סייעה לצברי לפתוח יחד עם שלושה שותפים בתחילת שנות ה־90 את הצפארי בגני יהושע.

"באתי לצ'יץ' ואמרתי 'יש לי רעיון לגבי הפארק'. הוא שאל 'מה תעשה שם, דיסקוטקים, פאבים?', והראיתי לו ולזיווה אשתו דוגמאות של פארקי ציפורים בחו"ל. זה מצא חן בעיניהם והוא אמר 'לך על זה'.

"הקצו לי 20 דונם והקמתי את פארק הציפורים. את כל המדשאות, האגמים, הדגים, אני עשיתי לבד. גם את השם למקום אני נתתי (שילוב של צברי וציפורים; א"ל). המופעים של התוכים המאולפים? הבאתי מאלף מיוחד מארה"ב והם נסעו על אופניים וסקטים.

"אני זוכר שפנה לצ'יץ' עיתונאי ושאל 'איך הקמתם מקום כזה בלי מכרז?', וצ'יץ' ענה 'יאיר צברי מבין בציפורים ואני ראש העיר שמחליט'.

"תבין, אני חולה בעלי חיים. היה לי קקדו שאשתי לא רצתה, כלבה מלטזית שהבאתי מדרום אפריקה, חתולה פרסית שגנבו לי כשיצאה החוצה".

אחרי ארבע שנים מוצלחות בצפארי מכרו צברי ושותפיו את העסק לסמי יחיא, בעלי חברת "עיר השעשועים", המפעילה, בין היתר, את הלונה פארק. אז החל צברי להתמקד בעיסוקיו המרכזיים עד היום - נדל"ן ושיווק שעוני רולקס, בייחוד בחו"ל.

"קח סיפור אמיתי מהחיים", הוא יורה. "בגיל 15 וחצי רציתי להיכנס לחנות רולקס ברחוב אבן גבירול. בעל הבית ראה נער מסכן עם חולצת טריקו ומכנסיים קצרים, שאל 'מה אתה רוצה?' ועניתי שאני רוצה להסתכל על השעונים.

"הוא הביט עלי במין זלזול כזה אבל נתן לי להיכנס, וכשהייתי בפנים כל הזמן שאל 'סיימת?', כאילו רצה לגרש אותי. הרגשתי מאוד לא טוב. כשחזרתי הביתה סיפרתי את זה לאמא שלי בדמעות בעיניים ואמרתי 'אני עוד אהיה מספר 1 ברולקס בעולם'. גם עכשיו כשאני מדבר איתך יש לי גוש של מועקה בגרון.

"היום אני קונה ומוכר שעונים בכל אירופה. התחלתי מכלום, מהשקעה של 5,000 דולר, וב־31 בדצמבר אציין 40 שנה עם רולקס. אני עובד בברלין, באמסטרדם, בלונדון, בשווייץ. יש לי גם נדל"ן בכל מקום בארץ וגם בחו"ל, בוורשה, בבריסל, באמסטרדם, בברלין. קניתי מחסנים, שיפצתי, עשיתי דירות. הכל מחנות ציפורים. נהייתי מטאור".

למדת מנהל עסקים, יש לך תואר אחר בתחום?

"איזה? עשיתי בגרות באנקורי, אבל אני חתול רחוב. אני מסתכל על החיים בראייה שונה ותאמין לי שאני מכניס הרבה אנשים בכיס הקטן, לא פראייר. עשיתי הכל בעשר אצבעות, אף אחד לא נתן לי. הייתי הולך קילומטרים ברגל בגלל שלא היה כסף לאוטובוס".

• • •

צברי שומר על חייו הפרטיים בקנאות, מבקש שלא יוזכרו. בכל זאת, הוא אב לשתי בנות ולבן, ואשתו מגיעה ממשפחה אמידה. אחד ממכריו סיפר שאף אחד לא יודע כמה באמת שווה הונו, אבל הוא שמע על עשרות דירות בארץ ועל בניינים בחו"ל.

הוא מתגורר במרכז תל אביב בבית נאה, אבל לא הכי מפואר. בכל שבת הוא מדלג מפרלמנט לפרלמנט, מכיר לא מעט אנשים, החל ממשפחת בורוביץ', דרך ראש עיר נוסף לשעבר רוני מילוא ועד רפי גינת. פעמיים בשבוע הוא בחברת מאמנת כושר בפארק הירקון, וגם מרבה לנסוע לחו"ל. רק השבוע היה ביוון. "חיים פעם אחת, ואם תעשה טוב יהיה לך טוב", הוא קובע.

לכן לרבים לא ברור למה בוער לו להכניס את ראשו לנושאים לחוצים כמו עיריית תל אביב, הפועל ת"א בכדורסל או בית"ר ירושלים בכדורגל, שהעיסוק בהם הותיר בעבר חללים רבים.

כבר ב־2018 ביקש לרוץ לראשות העיר, ראש בראש מול רון חולדאי. הוא פרסם שלטי חוצות וחילק פלאיירים מסוגננים, אך הבין שסיכוייו לנצח נמוכים. בהמשך השקיע את רוב המאמץ בכך שרשימתו, "מאוחדים תל אביב־יפו", תיכנס למועצה, אולם גם שם נחל כישלון.

"הוא חשב שיוכל להצליח להביא תומכים רבים", מספר עודד כצמן, שהוצב במקום השני ברשימה. "האיש רצה להיות ראש עיר והיה מוכן להיות חבר מועצה בדרך, אבל התוצאות הוכיחו אחרת. מספר הקולות שקיבלנו היה ממש מועט".

צברי, מצידו, לא התייאש. כעת הוא מכוון לבחירות הבאות, שצפויות להתקיים בסוף אוקטובר 2023. "תל אביב היא העיר שנולדתי בה, אני חי אותה וגם אמות בה", הוא מבהיר. "אלה שנמצאים בעירייה הם לא תל־אביבים, בייחוד לא חולדאי, שבא מקיבוץ. אם הוא יבוא לעימות, אני אעשה לו בית ספר של החיים. אשאל אותו שאלות שהוא ישתגע מהן. אני אעשה טוב לעיר, ואני גם לא רוצה משכורת. זה כבר מראה לך מי אני. שקל בשנה, זה הכל. גם רכב אני לא צריך, אבוא ברגל לעירייה".

איזה קבלות יש לך?

"איזה קבלות יש לחולדאי? הקמתי את הצפארי והחזקתי 65 עובדים עוד כשהוא לא ידע מה זה, על מה אתה מדבר? אני מנהל היום הרבה דירות ששייכות לי. הכל צ'יק צ'ק. צמחתי מלמטה, אני מכניס את חולדאי בכיס הקטן בעשייה. אנהל את העיר כמו את כף ידי, והיא תהיה פורחת כמו שלא היתה בחייה. מה זו ההפקרות הזו? אני חי את העיר".

בכל זאת, ירוצו תותחים לתפקיד יוקרתי כזה.

"להגיד לך משהו, אסור ששום איש צבא יהיה פה, וגם לא מישהו מהכנסת. עיר צריכה להתנהל נטו על ידי מי שחי אותה, לא על ידי איזה אסטרונאוט. את כל מי שנמצא בהנהלת העירייה צריך לשלוח הביתה, להחליף את כל הדור".

אתה אלמוני.

"אני לא, ראית את הפייסבוק שלי?"

צברי שולף את הנייד ומציג דף פייסבוק מרשים עם יותר מ־156 אלף עוקבים. כמעט כל פוסט או תמונה שהוא מעלה זוכים לכאלף לייקים, אבל כשחופרים בתוך הלייקים מתגלה מצג מעט שונה, מאחר שחלק גדול מעוקביו מגיע ממדינות כמו פקיסטן והודו והקשר שלהם אליו, או לתל אביב, מקרי בהחלט.

"אני פתוח לכל העולם", הוא רותח כשהוא מבין את הרמיזות. "כתוב בעמוד שאני דמות ציבורית. אני לא משלם שקל אחד".

קצת מוזר שבפקיסטן מכירים אותך.

"אנשים רואים את התמונה ואת הלבוש, ומגיבים. יש לי הרבה עוקבים בצרפת, בהודו, למה זה מוזר? זה הכי טבעי שיכול להיות. אנשים שאני לא מכיר רואים את התמונות ועושים לייק. להגיד להם שלא יעשו? שקל אני לא משלם. אין לי מה לעשות בחיים?"

סער ברעם, מומחה לשיווק דיגיטלי שהתבקש לצפות בעמוד, אמר כי "כשיש מגיבים פקיסטנים ייתכן שהקידום הוא למקומות לא מתאימים. אנשים שם פחות יודעים להשתמש בפייסבוק ואתה מדביק אותם בלייקים שלך. הם אומרים 'יש לו 200 לייקים? בוא נעשה גם אנחנו'. זה קורה הרבה".

• • •

אחת ההשערות שעלו בקשר למהות ההתעניינות של צברי בהפועל ת"א בכדורסל, וכן בקשר למגעים שהוא מנהל לאחרונה לרכישת בית"ר ירושלים בכדורגל, היא שרצונו להיות בעלים של קבוצת ספורט - או לפחות לפרסם שהוא מתעניין בכך - נועד גם כדי לצבור מוניטין במרוץ לראשות עיריית תל אביב. ואכן, הידיעה שהוא עומד לרכוש את בית"ר ירושלים הספיקה כדי שיתפוס כותרות ראשיות, לצד תמונות מחמיאות.

עוד לפני בית"ר, בינואר 2020, פורסם באתר הספורט ONE שצברי מעוניין לקנות את קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א. אלא שבמקרה הזה, 51 אחוזים מהשליטה במועדון חייבים להישאר בידי עמותת האוהדים, וצברי לא היה יכול לקבל שליטה מלאה במועדון. עניין תקנוני.

רמי כהן, יו"ר הקבוצה והעמותה, צוחק כשהוא נזכר במשא ומתן הקצר, שהתפוגג במהירות שבה עלה. "אני לא נוהג לדבר על דברים שקורים בחדרי חדרים", הוא אומר. "רק אגיד שאני מכיר את יאיר הרבה שנים, פגשתי אותו הרבה פעמים עוד לפני שהנושא הזה עלה, ויש לו גם מינויים אצלנו. נפגשנו לפגישה קצרה של שעה, שלא הבשילה למשהו קונקרטי".

צברי אומר על אותו משא ומתן: "סליחה, זה לא יצא כי הם לא הסכימו למכור לי 51 אחוזים מהקבוצה".

כי זאת קבוצת אוהדים.

"אין קבוצת אוהדים. אני רוצה 51 אחוז. אמרתי להם 'את כל החובות אקח עלי'. לא רוצים? הלכתי. מה הוא רוצה, שבשביל 30-25 אחוזים אני אתן להם כסף, על מה?"

הבטחת שתקים את אולם אוסישקין מחדש. איך זה היה קורה בדיוק?

"אני אומר לך גם עכשיו: אם אהיה ראש עיר, אבנה אולם באותו מקום. אומר לך את זה רסמי. מה עשה שם ראש העיר, שבילי אופניים? על מה אתה מדבר? הוא סגר את כל העיר. הוא לא צריך להיות פה".

הפועל ת"א לפני שנה, עכשיו בית"ר ירושלים. איך שני ניגודים כאלה הולכים ביחד?

"בגלל חברי הטוב עמי פייקובסקי. הוא סיפר לי איך הוא עוזר לילדים האלה, אוהדי בית"ר ירושלים, ואמרתי לו 'אני איתך בראש אחד, מוכן לעזור'".

הרב פייקובסקי, חבר הילדות של צברי, הוכתר באופן לא רשמי כרב של בית"ר ירושלים בתקופה שאלי טביב שימש בעלים. הוא היה מקורב מאוד למאמן דאז סלובודן דראפיץ' ולכוכב באותן שנים, עומר אצילי. כשמשה חוגג רכש את הקבוצה, פייקובסקי נותר מחוץ לעניינים.

"אם יש מישהו שיכול לקחת את בית"ר ולהחזיר לה את הנשמה, זה רק יאיר", משוכנע פייקובסקי. "יש בקבוצה הזו יותר רוחניות מאשר גשמיות, ולי אין מה להוכיח לגבי הצלחות. הייתי שלוש שנים בבית"ר, ובתקציב קטן הריצו שם קבוצת צמרת שהגיעה לגמר הגביע. כשדראפיץ' הלך, סגרו לי שם את הדלת".

כשהתברר שמשה חוגג, הבעלים, מעוניין למכור את הקבוצה, פייקובסקי עניין את צברי בנושא. הם נפגשו עם חוגג ועם נאמן הקבוצה, עו"ד יצחק יונגר, והביאו איתם את רו"ח יצחק זיגדון, ששימש בעבר החשב של הפועל ת"א, כדי שייעץ.

עד כה התקיימה בסך הכל פגישה אחת בין הצדדים. מצד צברי הוצעו 10 מיליון שקלים, ובסביבתו טוענים שהסכים לקבל עליו את חובות המועדון, בסך 17 מיליון שקלים.

חוגג, מצידו, דורש לפי הערכות 45 מיליון שקלים, אחרי שרכש את בית"ר בזמנו תמורת 26.5 מיליון שקלים. הוא יסכים ככל הנראה להתפשר, אבל לא על הסכום שהוצע.

נאמן בית"ר ירושלים, עו"ד יונגר, הוציא הודעה קצרה אחרי המשא ומתן: "אני מציע לכל מי שמחפש כותרות, לא לפנות אלינו ולא לבזבז את הזמן".

שיחה קצרה עם צברי מגלה שהאיש לא ממש שוחה בחומר. "הם אומרים שזה לא היה רציני? הקבוצה לא שווה יותר, יש לה חובות מפה ועד הודעה חדשה", הוא ממהר לסנגר על עצמו. "נתתי הצעה מהרגע להרגע, לשלם 10 מיליון. אם אני מקבל את הקבוצה אני לוקח את האוהדים שיהיו איתי בדירקטוריון, יהיו שותפים. אני אומר לך שיש שם חבר'ה טובים".

לה פמיליה הם חבר'ה טובים?

"הם משפחה, אין לי נגדם דבר. צריך לדבר איתם, לא להסגיר או לעצור אותם. אני מקבל אותם בזרועות פתוחות".

לא שמעת על הקטטה בבלומפילד במשחק נגד הפועל ת"א?

"הייתי בחו"ל, לא יודע על מה אתה מדבר".

הרביצו לחייל מכות רצח.

"אין לי מושג".

אתה קונה עסק מבלי לבדוק עד הסוף?

"אני חושב אחרת ממך, הראייה שלי שונה. אני לא אנטי. אם אשב אשאל אותם את כל השאלות, וכשאשתף אותם אני לא רוצה שיהיו לא מכות ולא קללות. יהיו דיבור יפה והתנהגות אחרת. אני בא ממקום של נתינה כי במלחמות יש רק מפסידים.

"לבית"ר יש קרוב ל־25 אלף אוהדים, שאם כל אחד מהם ישים אלף שקל הוא יהיה שותף במניות הקבוצה. כמה זה יוצא? 25 מיליון שקל. הם יהיו רשומים כחוק. אין לי בעיה, שיישבו ויחליטו מה שטוב לבית"ר.

"אתה נמצא במדינת ישראל, לא בברלין או בברצלונה. זו מנטליות שונה. בית"ר היא של כל המדינה, אתה מסכים איתי? עיר הבירה, ירושלים, זה אחרת לגמרי".

25 אלף איש ישלמו אלף שקל, זה נשמע לך הגיוני?

"למה לא? כבר דיברתי עם כמה מהם, שהיו מוכנים. תאמין לי, יש אפילו 30 אלף. אני לא מבין בכדורגל, אבל אני אביא את הכי טוב. הכל יהיה הכי טוב. נציע שניים או אפילו שלושה מאמנים ואת הטוב שבהם נבחר ביחד, תהיה הצבעה".

תביא שחקן ערבי?

"מה שהאוהדים יחליטו. אין לי שום דבר נגד ערבים, למרות שאני ימני קיצוני. אם הם בסדר, אני בסדר. יש לי מנקה חדר מדרגות מאום אל־פחם ואני מכין לו קפה ונחמד אליו. הוא קודם כל בן אדם, אבל אם הוא ינסה לדקור או משהו כזה, הוא גמר אצלי. יש לי סוחרים בברלין ובאמסטרדם, ערבים מתוניס וממרוקו שקונים ממני שעונים והם בסדר איתי. יש כאלה ויש כאלה".

אין לך בעיה עם הגזענות של האוהדים?

"לא נכנס לזה, ומה שהאוהדים ירצו אני אכבד. אני לא חושב שהייתי נכשל בניהול הקבוצה, הייתי מצליח. יש אנשים טובים וכל אלה, איך שאתה קורא להם, לה מפיליה?"

לה פמיליה.

"אלה אוהדים שצריך לקחת ולחבק כשותפים".

אם בסופו של דבר התוכנית המעורפלת תצא לפועל, האוהדים אמורים להיות הפרויקט של הרב פייקובסקי, שגם מיועד להיות נציג הבעלים בקבוצה.

"נקשרתי לאוהדים", אומר הרב. "וגם כשאני לא בבית"ר, בכל ראש חודש הייתי עושה איתם שיעורי תורה וכל החבר'ה של לה פמיליה היו מגיעים. הייתי בחתונות שלהם, וגם בלוויות.

"אמרתי ליאיר, 'כשיש במשפחה ילדים ואחד יוצא קצת אלים, האבא לא זורק אותו לרחוב'. יאיר יודע שלמילה שלי יש ערך ועשינו יחד תוכנית. בית"ר לא תשחק בשבת, זה תנאי. בשבת הכל מושבת. לא באים כמה שעות לפני המשחק, לא נסיעות. זה גם מה שהאוהדים רוצים".

פייקובסקי אומר שמוקדם להספיד את ההצעה, אבל בבית"ר לא בונים על צברי כבעלים ומה שנשאר כרגע הוא רק הכותרות.

"אני צריך את הפרסום?", צברי נעלב. "את הפרסום הראשון לגבי המשא ומתן אני לא יודע מי הדליף. אחרי שעתיים כתבו 'איש עסקים מתל אביב' ואחרי שלוש שעות כתבו 'יאיר צברי'. לא דיברתי עם אף אחד. אולי רצו למשוך מתעניינים נוספים לקניית הקבוצה. אמרתי לפייקובסקי 'הם אמרו שזה יהיה דיסקרטי, והם מדברים בעצמם'".

• • •

עכשיו השמועות מדברות על כך שצברי מעוניין לרכוש את אל על, למרות שרק בשנה שעברה הפכה משפחת רוזנברג לבעלת המניות העיקרית.

"זו שאלה של זמן, זה לא יחזיק מעמד", הוא משוכנע. "אל על מעניינת אותי, ואם אצליח - השמיים הם הגבול. להיות הבעלים, לצמצם עלויות, לבצע, כי אל על היא חברה רווחית. שמעת מה אמרתי? רווחית. הצרה היא ההסכמים הקיבוציים שקושרים אותה. בדקתי הכל, חמישה חודשים עבדתי על זה".

אבל יש משפחה שלטת בחברה, משפחת רוזנברג.

"עזוב, לא נעים לי להגיד, אבל מי הם? הניהול שלהם זו טעות חייהם וברגע שיפשטו רגל אוכל לקנות את אל על".

אל על היא עסקה יותר גדולה מבית"ר.

"יש לי אפשרות, הכל בסדר. אין בעיה".

אין מאחוריך אנשים?

"אין שום דבר".

אמרו שאתה אמיד, אבל לא טייקון.

"עזוב, אני יכול לקנות את אל על ברגע שתפשוט רגל".

הרב פייקובסקי מאשר את דברי חבר ילדותו. "אנשים צחקו עליו, אבל זו התשובה לשאלה מי זה יאיר צברי. הוא כבר לקח חלום והגשים אותו, לא פחד מאף אחד. הוא לא מתרגש שיגידו 'אתה חולם', אלא ממוקד מטרה".

shishabat@israelhayom.co.il