התור בקצה המנהרה: מחדל ה-MRI

"אני מיואשת מהבירוקרטיה, ולא יודעת מה אעשה אם המחלה שלי תתפרץ", אומרת יהודית וייס בכעס. היא בת 59, קיבוצניקית מגבעת השלושה, ולפני חמש שנים אובחנה כחולת טרשת נפוצה, מחלה כרונית של מערכת העצבים. כחלק מהמעקב אחר המחלה, היא נדרשת בכל שנה לבצע בדיקת MRI, לבדוק אם יש נגעים במוח או בעמוד השדרה שעלולים לגרום לפגיעה עד כדי שיתוק בגפיים או בעצב הראייה.

אלא שבדיקת ה־MRI האחרונה שיהודית עברה היתה לפני שנה וחצי, ועדיין אין לה תור לבדיקה נוספת. "כדי לעבור את הבדיקה בכל שנה אני צריכה לקבוע תור לנוירולוגית, וגם אליה יש זמן המתנה ממושך של כמה חודשים. אחרי שהיא נותנת לי הפניה, אני צריכה טופס התחייבות מקופת החולים (טופס 17), ורק כשאני מצוידת בכל הטפסים, אני יכולה לקבוע תור. כשאני כבר מגיעה לקבוע תור, התור הקרוב הוא כמה חודשים קדימה.

"למזלי, המחלה רגועה כרגע. אבל הביורוקרטיה, הזמנים והתורים מקשים עלי מאוד. יש חולים עם טרשת סוערת, שנמצאים כל הזמן בבדיקות וטיפולים, אז אפשר לפחות להקל עליהם ולא להכריח אותם לעבור את כל הביורוקרטיה הזו של קביעת התורים וההמתנה".

הבעיה של יהודית מוכרת לכל מי שניסו לפחות פעם אחת לקבוע תור לבדיקת הדמיה מגנטית, MRI. זו בדיקת אבחון באמצעות גלים אלקטרומגנטיים וגלי רדיו ללא שימוש בקרינה מייננת, שנותנת תמונה מפורטת ומעמיקה של האזור שצריך לבדוק - המוח, מערכת העצבים המרכזית, עמוד השדרה, הלב, הבטן, השד, עצמות ומפרקים, דרכי השתן, ועוד. היא משמשת כלי מרכזי באבחון מוקדם של גידולים סרטניים, שמאפשר לטפל בהם בשלבים מוקדמים.

בשנים האחרונות חלה עלייה חדה במספר בדיקות ה־MRI בישראל ובעולם, בין היתר בגלל הגידול באוכלוסייה והאפשרות לאבחן יותר ויותר מחלות באמצעות המכשיר. בישראל אף האריכו את שעות הפעילות של מכוני ה־MRI, דבר שאיפשר לבצע יותר בדיקות. בשנת 2019 בוצעו בארץ כ־400 אלף בדיקות, לעומת 250 אלף ב־2015.

לפני שש שנים הציג משרד הבריאות תוכנית לרפורמה של בדיקות ה־MRI. התוכנית כללה הוספת מכשירים לבתי החולים, ואכן מספר המכשירים גדל. נוסף על כך, התוכנית כללה מעקב של המשרד אחר זמינות של תורים. אבל בדיקה שערכנו בשבוע שעבר הראתה שגם היום, מטופלים נאלצים לחכות חודשים ארוכים עד שיגיעו לבדיקה.

מומחים שעימם שוחחנו מצביעים על כמה סיבות לתורים הארוכים. האחת - מיעוט מכשירים, שאינו תואם את הגידול באוכלוסייה; השנייה - מחסור בכוח אדם מיומן להפעלת המכשירים, כמו טכנאי רנטגן או מרדימים (כשמדובר בילדים שאינם יכולים לשכב ללא תזוזה זמן רב); השלישית - מחסור ברופאים רדיולוגים שיפענחו את הבדיקות; הרביעית - העובדה שמטופלים מופנים רק למכונים שנמצאים בהסדר עם קופת החולים שהם מבוטחים בה; והחמישית - פיזור לא שוויוני של המכשירים, שרובם המכריע נמצאים במרכז, ומטופלים בפריפריה נאלצים לנסוע למרחקים כדי לקבל בדיקה בזמן סביר.

אלפי שקלים בשוק הפרטי

קביעת תור לבדיקה היא משימה בפני עצמה. בשונה מקביעת תור לרופא מומחה, שבה יכולים המבוטחים ליצור קשר עם נציגי קופת החולים כדי שיבדקו עבורם היכן יש תורים זמינים, במקרה של בדיקת MRI מתבקשים המטופלים, ולא משנה באיזו קופת חולים הם מבוטחים, ליצור קשר בעצמם עם מכונים הנמצאים בהסדר עם הקופה. במקרים רבים הם מתבקשים לצרף במייל או בפקס' הפניה וטופס 17 (התחייבות כספית) מקופת החולים, שבלעדיהם אי אפשר לקבוע את התור - מצב מכעיס כשמדובר בחולים עם מחלה פעילה ומוכרת, שדורשת מעקב שגרתי. גם במקרה כזה, המטופלים צריכים להתעסק בבירוקרטיה.

בשבוע שעבר ניסינו לקבוע בדיקת MRI ראש, בדיקה שכיחה יחסית, בכמה מכונים ברחבי הארץ. עוד לפני שנשאלנו באיזו קופת חולים אנחנו חברים, התוצאות היו מקוממות ועד שלא צירפנו הפניה וטופס 17 לא ניתן היה כלל לקבל תורים.

באסותא מצאו תור למבוטח מכבי לסוף ינואר 2022 בבית החולים שלהם בחיפה, באמצע הלילה. כשביקשנו שעות סבירות יותר, הוצע לנו תור לאסותא ברמת החייל במארס 2022, בשבת. בבית החולים הממשלתי זיו בצפת מצאו למבוטח בקופת חולים כללית תור לינואר. בבית החולים רמב"ם אמרו לנו שזמן ההמתנה יעמוד לפחות על חודשיים, ובבית החולים ברזילי באשקלון - ובכן, אנחנו עדיין מחכים שיחזרו להודעה שלנו לקביעת תור.

חלק מבתי החולים מפעילים שירותי בריאות פרטיים (שב"ן), שמאפשרים לנבדקים שלא קיבלו טופס 17 לבצע בדיקת MRI בתשלום של כ־1,500 שקל. בבתי החולים מעייני הישועה בבני ברק והדסה עין כרם בירושלים הציעו לנו בדיקה בתשלום, אבל גם היא מחייבת הפניה של רופא מומחה, והתברר שגם התשלום לא מקצר את זמן ההמתנה.

השוק הפרטי מציע בדיקות בתוך שבוע, תמורת 6,000-3,500 שקל, לא בהכרח באזור המגורים של המטופלים. ביטוחים פרטיים מאפשרים את הבדיקות בחינם, או עם השתתפות עצמית, לפי תקרות תקציב מסוימות. נוסף על כך, יש מכונים המציעים פענוח מהיר של בדיקות MRI תמורת תשלום של כ־1,200 שקל.

"המטופלים שלנו הם הזקנה במסדרון הווירטואלי", אומר פרופ' יעקב סוסנה, מנהל אגף הדימות בהדסה וסגן דיקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. "אף אחד לא רואה אותה שוכבת במיטה במסדרון, אבל היא יושבת בבית ומחכה לפיענוח של בדיקה חשובה במשך שבועיים. לפעמים מתגלה שאין כלום, לפעמים מתגלה גידול סרטני, שאובחן בחודש איחור. כבר היו לנו מאושפזים עם תסחיף בריאה שאובחנו שבועיים אחרי התסחיף, גידולים במוח שהתגלו חודש אחרי שהחלו הכאבים. וזו בעיה חמורה".

 5.18 מכשירים למיליון נפש

בדיקת MRI מתבצעת בשכיבה, כשהשדה האלקטרומגנטי מייצר תגובות בגוף המייצרות הדמיה של אזורים שונים. הנבדק שוכב במשך כ־40-30 דקות ללא תזוזה בתוך המכשיר האימתני; כל תזוזה עלולה לגרור צורך בבדיקה חוזרת. רק לאחרונה הגיע לאסותא רמת החייל מכשיר MRI פתוח, היחיד מסוגו בישראל, שבו ניתן לבצע את הבדיקה גם בעמידה או בישיבה.

על פי דו"ח מחקר של הכנסת, בסוף 2020 היו בישראל רק 42 מכשירי MRI פעילים בכל רחבי הארץ, ועוד ארבעה המיועדים למחקר. בשנת 2018 היו בממוצע 5.18 מכשירים למיליון נפש, מה שהציב את ישראל במקום ה־24 מבין 27 מדינות ה־OECD (שמסרו מידע על מכשירים כאלה). השיעור הממוצע של מכשירים כאלו ב־OECD הוא 15.4 מכשירים למיליון נפש, ובמקום הראשון נמצאת ארה"ב, עם 39.24 מכשירים למיליון נפש.

חשוב לציין שמספר המכשירים בישראל מוגבל בתקנות בריאות העם, הקובעות שאפשר להפעיל מכשיר אחד ל־189 אלף איש. במשרד הבריאות מסבירים שהמכסות נועדו "כדי לאזן בין השיקולים הרפואיים לשיקולים הכלכליים". ועדיין, אוכלוסיית ישראל היום היא כ־9.2 מיליון נפש, כך שניתן להפעיל בארץ 49 מכשירי MRI, ולא 42.

מנגד, ישראל דורגה בשנה שעברה במקום השני מבין 22 מדינות ב־OECD במספר הבדיקות לכל מכשיר MRI, עם כ־9,000 בדיקות למכשיר. הממוצע עמד על כ־5,100 בדיקות למכשיר.

רכישה של מכשיר MRI עולה כמיליון וחצי דולר ומחייבת לקבל אישור מוקדם ממשרד הבריאות. לאחר שניתנת הרשאה לרכישת המכשיר, בית החולים יכול לרכוש את המכשיר מתקציבו, או מכספי תרומות.

בספטמבר 2015 הכריז משרד הבריאות על תוכנית לאומית ל־MRI, שאחת ממטרותיה היתה יצירת מערכת למעקב אחרי זמני ההמתנה. "אין סיבה שאנשים יחכו בתור ל־MRI יותר משלושה ימים", הכריז אז סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. "אם צריך להאריך את שעות העבודה, נביא עוד מפענחים".

בתחילת הרפורמה היו בארץ 23 מכשירי MRI. היום, כאמור, יש 46. בנוסף, שעות העבודה הורחבו, כך שהיום מקבלים תורים גם בשעות הקטנות של הלילה. מבחינת המטופלים מדובר ביתרון, אבל השחיקה של המכשירים גדלה, וכמוה גם שחיקת הצוותים המפעילים אותם במשמרות ארוכות.

באופן לא מפתיע, מרבית מכשירי ה־MRI נמצאים באזור המרכז, וההבדל בין מספר המכשירים במרכז לאלו שבפריפריה הוא משמעותי. במחוז תל אביב היו בסוף 2020 11 מכשירים (7.57 מכשירים למיליון נפש), במחוז מרכז - שמונה מכשירים (3.58 למיליון נפש), במחוז ירושלים - ממוצע של 6.5 מכשירים (6.47 למיליון נפש), במחוז הצפון - שישה מכשירים (4.08 למיליון נפש), באזור הדרום - חמישה וחצי מכשירים (4.13 למיליון נפש), ובמחוז חיפה - ארבעה מכשירים בלבד (3.8 למיליון נפש). על כך יש להוסיף את תושבי מחוז יהודה ושומרון, שם אין כלל מכשירי MRI, והם מטופלים במחוזות השונים.

ברוב בתי החולים יש מכשיר MRI אחד. בבתי החולים הדסה עין כרם, שערי צדק, רמב"ם, בילינסון, אסף הרופא, איכילוב, סורוקה ואסותא רמת החייל - שני מכשירים. בבית החולים שיבא בתל השומר יש חמישה מכשירים. ארבעת המכשירים למחקר נמצאים במכון ויצמן, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת ת"א וברשות צה"ל.

מתוך 42 מכשירי ה־MRI, שבעה הם ניידים - מותקנים על ניידת המגיעה בתדירות של כמה חודשים לאזור מסוים. אלא שארבעה מכשירים כאלה משמשים רק את בית החולים שבו מוצבת הניידת, ולכן נחשבים כנייחים (כמו בבית החולים כרמל בחיפה או קפלן ברחובות). רק שלושה מכשירים הם באמת ניידים, ומשרתים אוכלוסייה רחבה יותר: היחידה הניידת של מכון מור מאר בצפון, שמשרתת את אזור כרמיאל, קריית שמונה, הקריות, נצרת ונהריה; היחידה הניידת של אסותא דרום, שמשרתת בין היתר את דימונה ואילת; והיחידה של מור מאר דרום, שמשרתת את אזורי ירושלים ובאר שבע.

"כבר שנים שמכשיר MRI מגיע לאילת אחת לחודש, למשך ארבעה ימים", מספרת ד"ר רויטל בר אושר, מנהלת בית החולים יוספטל ומרחב אילת מקבוצת כללית. "ההקצאה הזאת מוכתבת ממשרד הבריאות, ומובילה לעומס עצום של ממתינים והמתנה ארוכה לתורים. ביקשנו, באמצעות הנהלת הכללית, להשאיר את המכשיר ליותר ימים ברצף, אבל עד כה לא נענינו. אנחנו עושים מאמצים רבים כדי להביא מכשיר MRI קבוע לבית החולים, ולא ננוח עד שזה יקרה".

"אין פתרון ארוך טווח"

"למרות שהגדלנו את מספר המכשירים, נוצרה עלייה בביקוש, וזמן ההמתנה עדיין עומד על חודשים", אומר פרופ' סוסנה, שעמד בעבר בראש איגוד הרדיולוגים. "אדם שרוצה לקבוע תור מתקשר לכל מיני מכונים שבהם הוא יכול להיבדק דרך קופת החולים, קובע תור בכמה מקומות אבל מן הסתם מגיע רק לאחד, ובינתיים תופס תור במקומות אחרים. כך נוצר מצב שבו אנחנו לא באמת יודעים מה זמן ההמתנה האמיתי לבדיקה כזו.

"כשמדובר בבדיקות MRI שמחייבות בדיקות מקדימות, ההמתנה אפילו ארוכה יותר. אדם עם קוצב לב, למשל, חייב בדיקת קרדיולוג לפני ביצוע MRI. ילדים קטנים ואנשים שמתקשים לשכב ללא תזוזה במשך חצי שעה או סובלים מקלסטרופוביה חייבים גם מרדים, וכל עיכוב כזה יוצר עיכוב בבדיקה.

"בעיה נוספת היא כוח האדם. הגדילו את כמות המכשירים, אבל לא את כוח האדם שמפעיל אותם, ויש מחסור גדול בטכנאים ומחסור במפענחים. בכל שנה משרד הבריאות מקצה תקציב להכשרת רופאים בתחום ה־MRI. בשש השנים האחרונות הוכשרו 60 רופאים - לרוב, רופאים מבתי חולים קטנים, שהגיעו להשתלמות של שנה בבית חולים גדול.

"כיום יש בישראל 550 רופאים רדיולוגים, וחסרים לנו 250 תקנים. לאחר קיצור תורנויות המתמחים יהיה צורך בעוד רופאים, כי כל אחד יעבוד פחות. יש ביקוש גדול לעובדים בתחום, אנחנו בהדסה זקוקים לרופאים, אבל אין לנו תקנים, וכך נוצר מחסור".

פרופ' אילן שלף, מנהל מכון הדימות בבית החולים סורוקה ויו"ר איגוד הרדיולוגים, מתאר תמונה עגומה. "כשכמות הבדיקות שמבצע כל מכשיר בישראל היא מהגבוהות בעולם, אין לנו רזרבות לתת. המכשירים עובדים בכל שעות היממה. בבתי חולים פריפריאליים, שמשרתים אוכלוסייה רחבה, המצב קשה יותר וההמתנה ארוכה. ואם כבר ביצעת את הבדיקה, צריך להמתין לפיענוח, מה שמאריך את זמן קבלת התוצאה, והמטופלים עלולים להיפגע.

"בזמן שהחולים מחכים ומחכים לבדיקה דרך קופת החולים, מצבם עלול להידרדר והם עלולים להגיע לאשפוז, שם כבר יקבלו את הבדיקה במהירות.

"בעבר היינו במצב קטסטרופלי, ואחרי רפורמת ה־MRI של ליצמן חל שיפור בכמות מכשירי ה־MRI. אבל מספר המכשירים הוא לא מהות הסיפור. גם אם נרכוש עוד ועוד מכשירים, האוכלוסייה ממשיכה לגדול, והסיבות שבגללן שולחים לבדיקות רחבות יותר.

"הסיפור הוא שבשנים האחרונות יש ירידה במספר הרדיולוגים, כי כמו בכל תחומי הרפואה, רופאים שעלו מבריה"מ בשנות ה־90 הגיעו לגיל פרישה. אז יש יותר בדיקות, ויותר מכשירים, אבל פחות אנשים שיפענחו אותם.

"המערכת לא חושבת על פתרון ארוך טווח, שיכול לתת באמת את המענה לצרכים. הכשרה של רדיולוג טוב לוקחת כמעט עשר שנים, מהן חמש שנים של התמחות פורמלית, ואחריה תת־התמחות וצבירת ניסיון. אנחנו טוענים שיש להגדיל את התקנים למתמחים ולמומחים. גם אם היום מסיימים את ההתמחות ברדיולוגיה מאות סטודנטים מוצלחים, אין לנו מספיק תקנים בשבילם. אסור לשכוח שאנחנו עובדים כצוות דימות, בצמוד לטכנאי רנטגן, מקצוע שיש בו מחסור מטורף. השכר הוא לא מספיק אטרקטיבי, ונוצר מחסור, שבלעדיו קשה להפעיל את מכשירי ההדמיה בצורה אופטימלית".

איך בשוק הפרטי מבטיחים תור לבדיקה בתוך זמן קצר ופענוח מהיר?

פרופ' שלף: "גם בשוק הפרטי, שלכאורה מציע בדיקות בזמינות גבוהה יותר, צריך לחכות לפענוח. 99 אחוז מהרדיולוגים שעובדים בשוק הפרטי, עובדים גם בציבורי, מה שאומר שגם הם עמוסים בעבודה".

פרופ' סוסנה: "השוק הפרטי הוא שולי. אצלנו בהדסה קובעים כמעט 100 תורים ביום, ורק שניים מהם שמורים לשר"פ (שרותי בריאות פרטיים, בתשלום נוסף). לא רבים עושים MRI באופן פרטי, זה קורה רק במצבים של חוסר ברירה. הרי אי אפשר לצפות מחולה אונקולוגי לשלם כל שלושה חודשים 2,500 שקל לבדיקה. לרוב, אנחנו כן מצליחים לקדם בתור את החולים הקשים, אלה שכבר עוברים טיפולים. הבעיה היא עם אנשים שזו הבדיקה הראשונה שלהם, שאמורה לגלות אם יש גידול או אין".

המכונה התקלקלה

הסיפור של יהודית וייס מוכיח שגם חולים כרוניים לא תמיד מקבלים קדימות. למרות שהיא זקוקה לבדיקת ה־MRI כדי לטפל בצורה הנכונה בטרשת הנפוצה, עוד לפני שהיא תיתן את אותותיה בגופה, יהודית נתקלת בביורוקרטיה.

"אני צריכה לפנות לרופא המשפחה, כדי שייתן לי הפניה לנוירולוג. אחר כך אני צריכה לקבוע תור לנוירולוג, שגם אליו יש המתנה ארוכה, וגם הוא לא תמיד נותן לי הפניה ל־MRI, בלי להסביר למה, אולי הוא חושב שאין הצדקה, כי המחלה רדומה. אבל אני חייבת להיות במעקב שגרתי. אז אני חוזרת לרופא המשפחה כדי לקבל את ההפניה.

"נוצר מצב שרופא המשפחה הפך להיות הפקיד שנותן לי את ההפניה. אחרי שכבר קיבלתי הפניה, אני שולחת אותה במייל לכמה מכונים, וקובעת תור במקום הראשון שנותן לי תור קרוב. קרוב, הכוונה לעוד כמה חודשים.

"בגלל הקורונה, נדחו כל מיני בדיקות וטיפולים שלא היו אקוטיים, כך שהתור שלי לנוירולוגית הוא בינואר 2022, ורק אחריו אוכל להתחיל תהליך לקביעת התור ל־MRI, מה שעלול להימשך עוד חודשים רבים.

"המצב שלי יציב, לשמחתי, אבל אני לא יכולה לדעת מה קורה בגוף. ה־MRI יכול לגלות נגעים חדשים שאני לא מודעת אליהם, עוד לפני שהם משפיעים עלי פיזית. לכן חשוב לי מאוד לבצע את הבדיקה, אבל התורים כל כך ארוכים שאני מתייאשת מהר. לא עוזר שאני אומרת שאני חולה בטרשת נפוצה. אם אני לא בהתקף, ותודה לאל אני לא, לא מזרזים לי שום תור.

"בשנים האחרונות, התורים היחידים שהצלחתי למצוא היו במכון 'מור מאר' שליד מדיקל סנטר בהרצליה, שעובד עם קופת החולים שלי. התורים היו תמיד לאמצע הלילה. זו שעה שאולי מקילה על מציאת חנייה, אבל ממש לא נעים לנהוג לבד ולהגיע לבדיקה בשעה כזאת. כבר קרה לי פעם שאחד הצילומים לא היה טוב, והייתי צריכה לעשות שוב את הבדיקה ב־3 בבוקר. אז כל מי שהיה אחריי היה צריך להמתין או שנדחה למועד אחר.

"בפעם אחרת, לפני שנתיים וחצי, הגעתי ל־MRI בבילינסון בשעות הבוקר, והמכונה התקלקלה. חזרתי הביתה בבושת פנים, וקבעו לי תור לשבוע מאוחר יותר. כל התורים התעכבו בגלל המכונה. זה יכול לקרות, והיה יכול להיסלח אם היו תורים בטווח זמן סביר. אבל כשאת מחכה כמה חודשים לבדיקה, והיא נדחית אפילו בשבוע, זה טרטור. ואם מדובר במצב בריאותי אקוטי, זה גם מסוכן".

"אנשים יכולים למות"

דודי בר שמעון (59) מגדרה גילה לפני שמונה חודשים שהוא סובל מבעיה בערמונית. הרופא המטפל שלח אותו לבדיקת MRI, בשל חשד לגידול סרטני. אשתו מירב ניסתה לקבוע לו תור לבדיקה, בהנחה שאדם במצבו יקבל את הבדיקה בתוך זמן קצר. היא גילתה שהמציאות שונה לגמרי.

"התקשרנו לקופת החולים, שם אמרו לנו להתחיל לחפש תורים בעצמנו", היא מספרת. "עשינו סבב טלפונים לכמה בתי חולים, ומאחר שמדובר בבדיקה מורכבת מהרגיל, אמרו לנו שהתור הקרוב הוא בעוד שנה. את יודעת מה המשמעות של תור לעוד שנה, אצל אדם שיש לו חשד לגידול סרטני?

"התחלנו להפעיל את כל הקשרים שעלו לנו בראש, והצלחנו להשיג תור לבדיקה בתוך שלושה חודשים בסורוקה. שלושה חודשים, זה נחשב תור מהיר וקרוב. שלושה חודשים שבהם אדם מסתובב עם החשש שאולי יש לו גידול סרטני. זו המתנה קשה, מפחידה".

דודי עבר את הבדיקה במאי, ונשלח לביופסיה. האבחנה האחרונה היתה שהתאים החשודים הם על גבול הממאירות, אבל ניתן לחכות עם הטיפול בהם ולבצע מעקב. באוגוסט האחרון, בדיקת הדם שבודקת חשד לסרטן הערמונית יצאה לא תקינה, ודודי שוב נשלח ל־MRI.

"הפכתי עולמות כדי להשיג לו בדיקה במהירות, אבל ללא הצלחה", מספרת מירב. "יש לנו ביטוח פרטי, שאנחנו משלמים לו הרבה כסף כל חודש, אבל שם אמרו לנו שנמצא תור באופן פרטי, ואחרי הבדיקה נביא את הקבלה והם יחזירו לנו 80 אחוז מהעלות. זה מקומם, הרי אני משלמת לביטוח כדי שיעזור לי בשעת הצורך, גם במציאת הטיפול הנכון.

"למה אדם עם חשד לגידול סרטני בכלל צריך לחכות, כשמדובר בבדיקה משמעותית כל כך? הרי הוא עלול להגיע למצב שבו יגידו לו שאיחר את המועד.

"הפעלנו את כל העולם, והצלחנו למצוא בדיקה באסותא, בשבת בבוקר באותו שבוע. נסענו מוקדם בבוקר מגדרה לתל אביב, עם חשש גדול. התוצאות הראו שלא חל שינוי בגודל התאים, אבל התבקשנו להמשיך במעקב.

"הייתי בשמחה קובעת לו תור מעכשיו לבדיקה הבאה בעוד שנה, אבל כדי לקבוע תור צריך הפניה, והרופאים לא נותנים הפניה עם תוקף לשנה. אז אנחנו מחכים. וזה מצב לא הגיוני, אנשים יכולים למות בזמן שהם מחכים".

סוכנת הביטוח ורדה לבקוביץ', המתמחה בבריאות, היתה עד לפני ארבע שנים סגנית יו"ר ועדת הבריאות בלשכת סוכני הביטוח בישראל. לדבריה, אחת הסיבות לבעיית התורים הארוכים הוא חוק ההסדרים.

"בדיקות הדימות נמצאות תחת כיסוי בחוק בריאות ממלכתי, ולא בתוך שירותי בריאות נוספים, כפי שרבים חושבים. המשמעות היא שצריך לעבור כמה משוכות כדי לקבל את הבדיקה - קביעת תור לרופא מומחה וקבלת הפניה שאושרה על ידי רופא מחוזי. לעיתים הרופא המחוזי יעדיף קודם CT, שזו בדיקה עם קרינה, שלא תמיד מגלה את הבעיה. כך מתעכב האבחון.

"לאחר האישור מהרופא המחוזי דרוש טופס 17, המאשר שהקופה מוכנה לשלם עבור הבדיקה, וכאן אנחנו נתקלים בחוק ההסדרים, שמאשר שירותי בריאות הניתנים רק במכונים או בבתי חולים שאיתם יש לקופת החולים הסדר - גם אם מועד הבדיקה הפנוי אצלם הוא רחוק. כך, למשל, מבוטח של מכבי לא יכול לקבוע תור בבית חולים של קופת חולים כללית, אבל כן יכול להגיע לאסותא אשדוד, שהוא בית חולים ציבורי.

"למעשה, חוק ההסדרים ממש מבטל את חוק בריאות ממלכתי, שמבטיח שירותי בריאות בזמן סביר, איכות סבירה ובמקום סביר, כשהמילה 'סביר' פתוחה לפרשנות. בגלל החוק נוצר מצב שבו קבוצה שלמה של מבוטחים באותה קופה נלחמים כדי להגיע לבדיקה באותם מכונים, וכך נוצרים צוואר בקבוק וזמני המתנה ארוכים לאותו מכון. ומי ייקח על עצמו את האחריות אם הבעיה הרפואית תתגלה מאוחר מדי?".

במכונים פרטיים ניתן לבצע את הבדיקה ללא קשר לחברות בקופת חולים זו או אחרת. "זה מגדיל את האופציות שעומדות בפני המטופלים", אומרת לבקוביץ'. "גם כתב השירות או הנספח בפוליסה הפרטית בכיסוי בדיקות וייעוץ לא דורש התוויה ולא טופס 17, אלא רק הפניה מרופא מומחה, שמתאר את החשד למחלה או לנזק מתאונה".

בדרך כלל אפשר לקבל סל שירותי בריאות בסיסי באמצעות הביטוחים המשלימים של קופות החולים, כמו מכבי שלי או כללית מושלם. אבל יש מקרים שבהם הביטוח המשלים לא מספיק, ומבוטחים נאלצים לשלם סכומי עתק כדי לקבל בדיקות באופן פרטי. כאן נכנס הביטוח הפרטי, שמעניק כיסוי כספי למצבים רפואיים שונים, כמו ברכישת תרופות שאינן בסל, ביצוע ניתוחים באופן פרטי, קבלת חוות דעת נוספת ממומחים וקבלת החזרים על בדיקות שונות, כמו MRI. פוליסת הביטוח עצמה משתנה מאדם לאדם ותלויה במצב הבריאותי של המבוטח, גילו וההרחבות שהוא רוכש.

"MRI הוא מצרך רפואי בסיסי", מדגיש שמוליק בן יעקב, יו"ר האגודה לזכויות החולה. "לא ייתכן שחולים צריכים להמתין חודשים רבים. המערכת חייבת לפתור את הבעיה מהשורש, הן בתקצוב רישיונות למכשירים נוספים, והן בכוח אדם. הבדיקות בבתי חולים ציבוריים נמצאות בסל הבריאות. המעטים שיכולים להרשות לעצמם פונים לבדיקות פרטיות כדי לקצר את זמן ההמתנה, וכך מגדילים את אי השוויון בבריאות".

"אני חרדה מהפעם הבאה"

גם רבקה מקלר (71), חולה אונקולוגית ממושב גני יוחנן, נתקלה בביורוקרטיה סבוכה בניסיון לקבוע תור לבדיקת MRI למעקב אחר גידול במוח, למרות שהיא באמצע טיפולי כימותרפיה.

רבקה הגיעה באוגוסט האחרון למיון בבית החולים קפלן לאחר שחשה כמעט שיתוק בצד הגוף. בבדיקות CT ו־MRI ראש בבית החולים נמצאו ממצאים חשודים, והיא אושפזה למשך שבוע. אחר כך עברה לבילינסון, למחלקת נוירוכירורגיה במרכז דוידוף לטיפול וחקר מחלות הסרטן בבילינסון, והחלה לקבל טיפולי כימותרפיה מאסיביים כדי להילחם בגידול.

"היא עוברת טיפולים במשך שבוע, במסגרת אשפוז, אחריו שבוע מנוחה בבית, וחוזר חלילה", מספרת בתה מירב, המלווה אותה. "בין הטיפולים היא צריכה לעבור בדיקת MRI, כדי לבדוק איך הגידול מגיב לטיפול, ואם יש הטבה או הרעה במצב. לרוב, היא היתה עוברת את הבדיקות במסגרת שבוע האשפוז, בבית החולים.

"אחרי שלושה סבבים של טיפולים, שחררו אותה הביתה לשבוע מנוחה, וביקשו ממנה לבצע MRI במסגרת קופת חולים, לפני שימשיכו לסבב הטיפולים הנוסף. אני חשבתי שכאשר מדובר בחולה אונקולוגי שמקבל טיפול בבית החולים, קביעת התורים תהיה מהירה. אבל שם התחלנו סאגה שלמה.

"התקשרנו לקופת חולים כללית, שבה מבוטחת אמא שלי, הסברנו שיש צורך בבדיקה דחופה, כי היא צריכה לחזור לטיפולים, והם מושפעים מתוצאות הבדיקה. בקופה בהתחלה לא אישרו לנו טופס 17, בטענה שהיא אמורה לקבל את הבדיקה במסגרת אשפוז. חזרנו שוב לרופאת המשפחה, ביקשנו עזרה, ואחרי שיחות מרובות הצליחו בקופת חולים לדאוג לנו להתחייבות. כמובן שהתנאי הוא שהבדיקה תתבצע בבית חולים שיש לו הסדר עם כללית.

"לא חשבנו שתהיה בעיה. אח שלי התיישב ליד הטלפון והתקשר כל היום לבתי חולים, בניסיון לקבוע תור. נתנו לו תורים לעוד חודשיים, שלושה, אפילו שישה. אחרי הרבה שיחות והרבה כעס, הוא הצליח למצוא תור לשעה 3 בבוקר בבית חולים שיבא, יומיים קדימה.

"אלא שאז הודיעו לנו בקופת החולים שאין להם הסדר עם בית החולים, ולכן אנחנו לא יכולים לבצע שם את הבדיקה. לא משנה כמה הסברנו שמדובר בבדיקה דחופה - לא קיבלנו אישור. ניסינו לחשוב על פתרון יצירתי. בדקנו את האופציה של MRI במכון פרטי, והבנו שזה עולה כמה אלפי שקלים, ואין לה ביטוח פרטי. אבל גם אם היה - היא תצטרך לבצע את הבדיקה הזאת עוד כמה פעמים, אז למה שנלך בכל פעם לבדיקה פרטית?

"התחלתי לבקש עזרה בכל מיני קבוצות בפייסבוק, שבהן אני חברה. אנשים כתבו לי שבמחלקות אונקולוגיות שומרים לפעמים תורים שמיועדים למטופלים שלהם, במיוחד למקרים כמו שלנו. היינו במצב נואש, ולא הפסקנו להתקשר ולצעוק בטלפון על כל מי שרק אפשר כדי שיטפל במצב האבסורדי הזה. הצליחו למצוא לנו תור בבילינסון לאותו שבוע.

"למזלנו, תוצאות הבדיקה היו טובות. אבל אם לא היינו מתעקשים או מרימים את הקול, לא היינו יודעים בכלל את מי לשאול. ואני חרדה מהפעם הבאה.

"אמא שלי מקבלת טיפול מסור מצוות המחלקה שבה היא מטופלת בבילינסון. ממצב שבו היא היתה כמעט משותקת, היא חזרה לתפקד. אבל גם הם לא יכולים לעזור כשמדובר בקידום תורים. והיא הרי חייבת את הבדיקה, שמשפיעה על כמות הכימותרפיה שהיא מקבלת. אנחנו מתעסקים כל היום בתרופות, וטיפולים שמתישים אותה, אנחנו לא אמורים להתעסק גם במשימת מציאת התורים".

• • •

ממשרד הבריאות נמסר: "מספר מכשירי MRI מוגבל לפי מכסה הקבועה בפקודת בריאות העם, תקנות מכשירים רפואיים מיוחדים. המכסות של מכשירים רפואיים מיוחדים לפי גודל אוכלוסייה נועדו על מנת לאזן בין שיקולים רפואיים לשיקולים כלכליים. נכון להיום מכסה זו מוצתה.

"לגבי מערכת הדיווח על המתנה: במשרד ישנה מערכת דיווח חודשית על דפוסי השימוש במכשירי ה־MRI ובמסגרת הנתונים המתקבלים מספקי השירות, יש גם מידע מסוים על זמני ההמתנה של בדיקות ל־MRI. הנתונים ומשך ההמתנה משתנים כתלות באופי ודחיפות הבדיקה, העדפה לפי זמינות גיאוגרפית, שעות ופרמטרים נוספים".

"לגבי מספר המכשירים: מאז שהתוכנית הלאומית ל־MRI יצאה לדרך, היתה יותר מהכפלה במספר מכשירי ה־MRI, התווספו תקני כוח אדם לבתי החולים לטובת זה והועלו תוכניות הכשרה לצוותים הרלוונטיים".

batchene@gmail.com